תן לה פטיש בראש, היא אוהבת את זה

מאת: עינב גלילי


מאז שחשפו עיתוני הספורט את פרשת שלגייה ושבעת הגמדים הרוחניים, אני עוקבת בעניין אחרי כל מילה. קודם כל, משום שמדובר בסיפור מהפך קרביים. וחוץ מזה, מרתק להתבונן מהצד, איך עולם הגברים הסגור והמסוגר הזה, מגיב לניפוץ הקוד האתי שלו עצמו.

מבין כל המילים שנכתבו בעניין הזה, מסתמנים שני מחנות עיקריים: אלה המקוננים על כבודה האבוד של הנבחרת ואלה, הקרובים אלי יותר, המעדיפים למחות על הפגיעה הברוטלית בכבוד האדם. ויש גם מחנה שלישי, שמצליח בעקביות להעביר אותי על דעתי. מדובר בקו ההגנה שעיקרו: הבחורה רצתה את זה. מה זה רצתה את זה, מתה על זה. אין דבר שעושה לבחורה הזאת שמח יותר מערימה של חבר'ה על הדשא. תשאלו את החברות שלה, הן ישמחו לספר.

פה ושם, נעשים גם ניסיונות לקשט את הנימוק הפשטני להחריד הזה במילים גבוהות. כך, למשל, כותב ארי שמאי בסוף השבוע, ב"זמן תל-אביב": "אין הגשמה יפה יותר של העיקרון המקודש, לפיו הריבונות על גוף האישה הבגירה היא שלה עצמה, ולא של ארגוני הנשים למיניהם". גבירותי ורבותי, מהפך. בחורינו המצוינים לא בילו את ערב המשחק בהתבהמות גסה. הם בכלל היו עסוקים בכתיבת מניפסט פמיניסטי.

הנימוק העלק רציונלי הזה, "הבחורה ביקשה את הזה", מעלה בדעתי סיפור ששמעתי פעם מחברה קרובה. בהיותה כבת חמש, במהלך ביקור עם אמה בסופרמרקט, היא נחרדה לגלות איך בדלפק הדגים מחסלים קרפיון תמים במהלומת פטיש. אל מול מעשה הרצח הברוטלי, התפרקה הילדה לגורמים, נמרחה על הרצפה, והתחילה לצרוח ולבעוט ברגליים. בניסיון נואש להשתלט על המצב, הצליחה אמה לגרד את ההסבר המרגיע הבא: "מותק, אל תבכי. דגים אוהבים שדופקים להם בראש עם פטיש. הם דגים".

עושה רושם, שבמקרה של הנבחרת הצעירה, הקרפיון שמח לשתף פעולה עם הפטישים. אין מחלוקת על כך שהנקודה הזאת היא בעלת חשיבות מכרעת. כאן בדיוק עובר הקו בין מעשה שגורם לך לרצות להקיא לבין מעשה פלילי. ובכל זאת, הייתי מציעה לכולנו שלא לבלבל אמיתות משפטיות עם אנושיות פשוטה.

אני לא יודעת שום דבר על קורותיה הביוגרפיים של "בת-הטובים". בעיתונים כתבו על בעיות אישיותיות, על מצוקה נפשית, על בחורה שחוותה טראומה קשה בילדותה. אין לי מושג. אבל דבר אחד בטוח: אף יצור אנושי לא בא לעולם עם השתוקקות עמוקה ואותנטית לשמש בתפקיד השירותים הציבוריים של אצטדיון רמת-גן. ממש לא. דימוי עצמי מהסוג הזה, והרגלים מיניים שיגשימו אותו הלכה למעשה, הוא משהו שאוספים לאורך הדרך. ולא כי פגשת באמצע אנשים טובים.