2 בנובמבר. אמנם על פי לוח השנה ישראל נכנסה כבר לשעון החורף, אבל מזג האוויר נותר בהיר ומאפשר פעילויות ספורט וטיולים בטבע. במצוק הכבשים, הסמוך למצפה לבון שבגליל העליון, מבינה שקמה שסלע, בן זוגה, לא נענה לקריאותיה ולמגעה. היא כורעת בשבוע העשירי להריונה ופותחת תחת השמש היוקדת בפעולות החייאה סיזיפיות בספורטאי המנוסה שהיה שותפה למסע בשלוש השנים האחרונות.
דקות אחדות לפני כן נפל סלע אל מותו בתאונה שקהילת הטיפוס בישראל הגדירה כ"נדירה כמו מכת ברק". אבן במשקל של כמעט חצי טון התפרקה ונפלה בכל עוצמתה יחד עמו, מגובה של כשלושה מטרים, כשהיא מותירה את כל ציוד האבטחה עומד בשלמותו. "לא הייתה כאן טעות אנוש, לא בעיית אבטחה, אלא אסון טבע. עוצמה אדירה של איתני הטבע - סלע שנפל על סלע דויטש", אומרת שקמה.
קצת יותר משבועיים לאחר מכן, אנחנו נפגשות יחד עם מטפסים רבים במצוק היונים הסמוך לכרמיאל. חמושה בשקיות זבל ובציוד טיפוס, התכנסה הקהילה הקטנה לכמה שעות ביום שבת, שעסקו בניקיון המצוק בארגונה של שקמה. למקום הגיעו גם חבריו של סלע מתקופות שונות בחיים, שהחליטו להירתם להגשמת החזון שהותיר אחריו ולא הספיק להגשים: יום שכולו אהבה לטבע וכבוד לדרכו.
שקמה נחמן וסלע דויטש, בני 30 ו-38, הכירו לפני כשלוש שנים כשבאחת מקבוצות הפייסבוק של קהילת הטיפוס הם חיפשו פרטנר. "כשנפגשנו לטפס לראשונה בקריית אונו, סלע שאל אותי 'מה נשמע?', כאילו אנחנו מכירים כבר שנים", היא נזכרת. השניים התחברו מידית, ושבוע לאחר מכן יצאו לדייט ראשון ולטיפוס בטבע. המסע המשותף שלהם החל, וכעבור שמונה חודשים עברו להתגורר בפנימיית אלוני יצחק. דויטש כיהן בשנתיים וחצי האחרונות כסגן מנהלת הפנימייה וחנך בני נוער שהאמין בתהליך האישי שלהם. הוא יזם פרויקט למניעת אלימות והחל בהקמת קיר טיפוס בכפר הנוער, לעידוד ספורט ככלי טיפולי בקרב הילדים. במקביל, שקמה, דיאטנית קלינית, מאמנת כושר ומדריכת קבוצות, יזמה תוכנית קידום בריאות בכפר הנוער אלוני יצחק והרצתה בנושא תזונה לצוותים במקום ולבני הנוער. בין הספורט, ההדרכות והעבודה - סיגלו לעצמם השניים שגרת חיים זוגית במהירות.
ביום חמישי לפני כשלושה שבועות, יצאו השניים למצוק הכבשים, מצוק חדש, בפעם הראשונה. לשקמה הייתה בחילה, ואף שדויטש הציע שישובו על עקבותיהם - סירבה. "הוא תמיד מתחשב, הוא לא באמת רצה שנחזור. הוא ניווט, מבסוט, ומצא את המצוק בקלות. זה הרגיש כאילו כוח קוסמי משך אותו לשם בעוצמה, וכוח אחר החליש ובלם אותי".
השניים התארגנו לקראת הטיפוס במסלול הראשון, כששקמה מאבטחת את דויטש. "הוא מקליפ ראנר ראשון, שני ושלישי (ראנר הוא מעין שרשרת אבטחה שמתחברת לטבעת ברזל שחצובה במצוק, כדי לעגן את המטפס לאורך המסלול למקרה שייפול, ע"א). סלע טיפס מימין לקו הראנרים ובגלל הפרשי המשקלים בינינו, התקרבתי למצוק, מעט משמאל לקו.
"מעל הראנר השלישי, הוא הניח את שתי הידיים שלו על אחיזה מעליו - והזהיר שהוא נופל. בעצם, כל הסלע הזה נפל ביחד איתו, ואז היו קולות של מפולת - ושקט. לא ראיתי את זה בעיניים כי הייתי עם הצד אליו. הנפילה גרמה לי לעלות לראנר הראשון. גלשתי אליו. הוא נפל על הגב, כשלפני כן פגע בו סלע ששוקל כמעט חצי טון. כל האבטחה נותרה כרגיל: החבל לא נקרע, הראנרים היו כולם במקום, אבל המשקל העצום של הסלע - שנפל בדיוק איתו והמשיך להתגלגל - גרם לו להגיע עד לרצפה עם ההימתחות של החבל".
לאחר התמוטטות המצוק שקמה נכנסה לפעולה במהירות וחייגה לכוחות ההצלה. היא הסבירה שמדובר בפגיעת ראש קשה ושיש להזעיק חילוץ מוסק. היא שלחה להם את המיקום שלה והחלה בפעולות החייאה, בהוראת המוקדנים בטלפון. "זה לא היה קל. חשבתי, 'אני לא מאמינה שהמציאות גלגלה אותנו לכאן ושזה מה שקרה עכשיו'. אבל זה מה שקרה עכשיו. אז עיכלתי שהוא לא עונה, ובתוך שניות התחלתי לפעול".
כשפתחה בהחייאה, הבינה את חומרת האירוע שהתרחש דקות אחדות קודם. "הרגשתי את פגיעת החזה העוצמתית. בדיעבד, הוא מת במקום מפגיעת ראש והכול כבה בבת אחת, הוא לא סבל ולא ידע. הייתי לבד בזמן שהכלבה לילו עלתה למעלה לחפש עזרה. ההחייאה הייתה סיזיפית, אבל לא הפסקתי. אני ממשיכה והאדרנלין זורם", היא משחזרת.
כשזמן השיחה עם מוקד מד"א עמד על חצי שעה, תהתה אם תצליח להמשיך. "אני לא בן אדם שמאבד תקווה, אבל ככל שעבר הזמן הבנתי שאהבת חיי כבר מזמן לא איתי. לא הפסקתי, כל דקה נמשכה נצח. אי אפשר שלא להמשיך, גם אם הגוף לא יכול עוד. 40 דקות עברו, המסוק הגליש את צוות החילוץ. בדקה 43 כבר יכולתי לשאול: 'תוכל בבקשה להחליף אותי בהחייאה?'. בדקה 45, הפרמדיק בודק דופק וקובע שסלע מת במקום. בנימוס, אני מסיימת את השיחה, ובדקה 47 היא מתנתקת. שיתפתי את הרופא שאני בהיריון ושהתחתנו לפני שנה וחצי, הוא אמר שייקח לי זמן, הרבה זמן".
עם קביעת המוות, נפרדה שקמה פרידה אחרונה מבן זוגה, שלוש שנים לאחר שהשניים התאהבו זה בזה וחיזקו את החיבור שלהם לטבע. "הרמתי את הראש שלו על הברכיים שלי, הנחתי את הראש כחיבוק, החזקתי את ידו החמה ונשקתי בעצמות הלחיים הגבוהות והיפות שלו. לפחות יכולתי להיות איתו ברגע האחרון שלו, בטבע, כשהוא עושה את מה שהוא אוהב ועם מי שהוא אוהב. אמרתי לו, כשנפרדתי, שבזכותו זכיתי להיות מאושרת משהייתי יכולה לדמיין. שפחדתי לאבד אותו כי זה היה טוב מדי בשביל להיות אמיתי. וברגע אחד יש מציאות שאני לא יכולה להתווכח איתה".
שקמה שבה מהמצוק לקיבוץ הולדתו של סלע כדי לבשר למשפחה הגרעינית ולחברים הקרובים. את ההלוויה ערכו בקיבוץ עין דור, שם גדל דויטש, ויחד עמו - קברו גם את ציוד הטיפוס שלו. להלוויה הגיעו כאלף בני אדם, מה שהעצים עבור נחמן את התחושה שדויטש היה "בשיא של החיים שלו". "הוא הגיש לאחרונה עבודה שחתמה למעשה את התואר השני שלו, עשה שני שיאים אישיים בריצה, סיים פרויקט 8a (דירוג טיפוס, ע"א) שעבד עליו זמן רב, ורצה להספיק לעשות זאת לפני שהתינוק או התינוקת יוולדו. בבוקר של אותו יום ראינו דופק לראשונה באולטרסאונד. המעגלים נסגרו", מספרת שקמה.
"יומיים לפני התאונה, ביום עבודה ובלי קשר לנושאי השיחה סביבו, הוא ציטט בחדר האוכל את מבצע סבתא: 'הקיבוץ לא יממן חתונה או לוויה'", היא נזכרת. "הוא היה אהוב בקהילת המטפסים, הוא היה משמעותי בפנימיות שבהן עסק בחינוך. בשירות הצבאי ובמילואים - צלף, פרמדיק ולוחם מהולל. חבר אמת ואיש סוד לחברים, אנשי צוות ואיש משפחה רגיש ואוהב".
התאונה הכתה בזעזוע את קהילת המטפסים בישראל. בטיחות עומדת בראש מעייניו של כל מטפס ספורטיבי, ודויטש היה מוכר ומנוסה בתחום בארץ ובעולם. כמו כן, המצוקים נחשבים לבטוחים ביותר כל עוד הם מתוחזקים: הסלעים העצומים התגבשו במשך מיליוני שנים, ואמורים להיות יציבים באופן בלתי ניתן לערעור. הטיפוס מתבסס על אבטחה שקדוחה בסלע יציב כמו קירות של בית. העוגנים והחבל נועדו לעמוד בעומס רב כדי שהמטפסים יוכלו גם למעוד, להצליח ולהיכשל, עד לקבלת תוצאות. בניסיון להיזכר בפעם האחרונה שאירע מקרה דומה, של קריסת בולדר במשקל כמעט חצי טון בדיוק מעל מטפס, ספורטאים מנוסים מעלים מקרים בודדים מלפני עשר שנים בארצות הברית ולפני 30 שנים באירופה.
"היה פה וידוא הריגה כפול. כלום לא היה משנה. הראש קיבל את המכה שכיבתה הכול. ובית החזה נחבט בעוצמה שאי אפשר להבין בכלל", מספרת שקמה. "לא הייתה כאן טעות אנוש, לא בעיית אבטחה, אלא אסון טבע. עוצמה אדירה של איתני הטבע - סלע שנפל על סלע דויטש".
הטיפוס היה משאת נפשו של דויטש. בניסיון להזכיר למטפסים כי הטיפוס בטוח ושמדובר באירוע נדיר, ארגנה שקמה את שבת הטיפוס והניקיון במצוק היונים. באופן הדרגתי ועם תוכנית אימונים המותאמת להיריון היא חזרה לטפס ימים אחדים לאחר התאונה, בתחילה בקירות שנמצאים בתוך אולמות טיפוס ולאחר מכן בטבע. "הוא עמד לפתוח את האירוע הזה בעצמו, יש לי שליחות לסיים את מה שרצה", היא מספרת.
30 שקיות זבל נאספו ופונו ממצוק היונים, ולאחר מכן התכנסו המטפסים לשעות אחדות של טיפוס. לקראת אחר הצהריים, כינסה שקמה את כל הנוכחים, וסיפרה על בן זוגה והפרטנר לטיפוס שכבר לא איתה, ומיד לאחריה החל מעגל שיח. חברים ממעגלים שונים בחייו סיפרו על האדם הערכי שהכירו ועל האובדן הגדול. בינתיים, כלבתם המשותפת של הזוג, שליוותה את סלע בתשע השנים האחרונות, נחה באחת הפינות, בעצבות ועייפות כמעט אנושיות.
בשבוע הבא, יצאו החניכים שליווה דויטש למסע המתוכנן שחותם את שלוש שנותיהם איתו, ב-28 בנובמבר. אלא שבמקום 75 ק"מ, החליטו להאריך אותו ל-90 ק"מ מקיבוץ עין דור, שם גדל, ועד לפנימיית אלוני יצחק שבה התגורר. כשהם לבושים בחולצות שנושאות את הכיתוב "סלע איתן", יצעדו במשך שלושה ימים מטקס ההנצחה בקיבוץ עד לבית שלהם ושל דויטש.
בהסתכלות קדימה, יודעת שקמה כי הדרך לא תהיה פשוטה. "אני שואלת את עצמי מה הלאה. האובדן הזה טרף את הקלפים", היא אומרת בעודה חושבת על הצעדים הבאים. "האהבה הזאת מילאה אותי במשמעות, בנינו מערכת יחסים הדדית שאפשרה לכל אחד מאיתנו להיות. בזכות סלע אני שלמה, חזקה ואוהבת את עצמי - גם עכשיו. כנראה זה הזמן לקחת תקופה ארוכה של אבל ועצב, ולהיכנס פנימה, ולשאול את עצמי מחדש מה אני רוצה. כי המטרה בסוף היא לחיות, בכל העוצמה".