הנתונים חושפים: פערי ענק בין המשטרה – לקורבנות עבירות המין

בשנת 1991 העידה עורכת הדין אניטה היל כי המועמד לשופט בית המשפט העליון, קלרנס תומאס, הטריד אותה מינית כשהייתה כפופה לו. בתגובה, חלה עלייה של 73% במספר התלונות שהוגשו לוועדה לשוויון הזדמנויות בתעסוקה על הטרדה מינית. ההיסטוריה לא משקרת, וגם בישראל ניתן לראות את התופעה שבמסגרתה עדות פומבית מביאה עמה שרשרת של עדויות נוספות. הפעם, מדובר בגל העדויות של נשים על הטרדות מיניות שחוו מצדן של דמויות ציבוריות ומוכרות בתעשיית התקשורת הישראלית, במעין קמפיין-המשך לקמפיין #MeToo האמריקני שהוצת עם העדויות על המפיק ההוליוודי הארווי וינשטיין.

ואולם, לא מדובר בתופעה זרה לחלוטין בנוף הישראלי: נשים כבר החליטו לצאת בעבר בעדויות פומביות גם בלי קמפיין חזק מאחוריהן. פרשות המג"ד לירן חג'בי, העיתונאי עמנואל רוזן והשר לשעבר סילבן שלום, חשפו את הציבור להתנהגות סדרתית לכאורה של גברים בעמדות כוח. המהלכים הללו מציפים בכל פעם מחדש את התהייה לגבי האפקטיביות של החוק הישראלי למניעת הטרדה מינית.

הפוליטיקאים אמנם נאלמו דום ולא השמיעו את עמדותיהם במרבית הפעמים, אולם הפוליטיקאיות דווקא היו מי שידעו לנצל זאת. השרה גילה גמליאל והשרה איילת שקד הודיעו כי יפעלו לבחינה מחודשת של חוק ההטרדות המיניות ושל תקופת ההתיישנות בעבירות המין. נוסף על כך, הודיעו על הקמת ועדת היגוי לגיבוש תוכנית לאומית למניעת הטרדות מיניות בראשות מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה. פעילות ועדת ההיגוי תתוקצב בשלב הראשוני בעשרה מיליון שקלים מהתקציב המשרד לשוויון חברתי.

ובינתיים, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולפגעי תקיפה מינית פרסם היום (רביעי) את ממצאי הדוח לשנת 2016, של תשעת המרכזים תחתיו ושל המשטרה, הפרקליטות, מח"ש וצה"ל. הממצאים מציגים תמונה עגומה של גידול ב-34% במספר הפונים למרכזי הסיוע בחמש השנים האחרונות, כשב-2016 פנו 10,610 נשים וגברים. עוד עולה מהממצאים כי 39% מכלל הפניות הן בגין פגיעה בתוך המשפחה, וב-60% מכלל הפניות, הנפגעות הן קטינות או קטינים. 5,686 תיקי עבירות מין נפתחו ב-2016 במשטרת ישראל ו-645 כתבי אישום הוגשו בפרקליטות.

90.5% מכלל הפניות עסקו בפגיעות בנשים, מהן כ-0.5% נשים טרנסג'נדריות ו-9.5% עסקו בפגיעה בגברים. 60.3% מכלל הפונות היו קטינות או קטינים. 43% מהגברים שפנו לסיוע נפגעו עד גיל 12 – לעומת 24% מהנשים.

יותר מ-88% מהתקיפות, מקורן היה בידי אדם המוכר לנפגעת. 28% מהפוגעים הם בני משפחה ו-9.6% נוספים הם בני זוג. 23% מהפוגעים הם חברים, שכנים או מכרים של הנפגעת. 15.5% נפגעו על ידי קולגות או ממונים במקום העבודה או בצבא.

הנתונים מצביעים כי ככל שגיל הנפגעת נמוך יותר, הסיכוי להיפגע בידי קרוב משפחה גדול יותר. כך, יותר מ-70% מהפגיעות בילדות ובילדים עד גיל 12 בוצעו על ידי קרוב משפחה, ו-91.5% לפחות מהפוגעים בילדות ובילדים עד גיל 12 מוכרים להורים. 40% מבנות ובני 18-13 נפגעו בידי חבר, מכר או שכן – במקרים רבים, על ידי בני נוער אחרים. 31% מהבגירות והבגירים נפגעו במסגרת העבודה או הצבא.

34% מהפניות דיווחו על אונס או מעשה סדום, ו-18% מהפניות דיווחו על הטרדה מינית. 24% מכלל הפניות עסקו בגילוי עריות, ובקרב ילדות וילדים עד גיל 12, 70% עסקו מהפניות עסקו בגילוי עריות. 9% מבנות ומבני הנוער דיווחו על תקיפה מינית קבוצתית, זאת, ביחס ל-3% ממי שנפגעו בבגרות. 9.3% מבנות ומבני הנוער דיווחו שנפגעו מהפצת תמונות ומידע, זאת, ביחס לפחות מ-3% ממי שנפגעו בבגרות. 11.1% מהפניות על פגיעות של בני נוער דיווחו על תקיפה מינית קבוצתית. ב-31% מהפניות דווח על פגיעה מתמשכת.

בשנת 2016 הוגשו 5,686 תלונות על עבירות מין למשטרה – עלייה של 22.5% מאז 2011. ב-48% מהתיקים שנפתחו במשטרה ב-2016 הנפגעת קטינה, ב-17.4% מהתיקים הפוגע קטין וב-5.6% מהתיקים הפוגע קשיש. 80.6% מכלל קורבנות העבירות בתיקים הן נשים ו-97% מהחשודים הם גברים. ב-50.7% מהתיקים הפוגע הוא זר, זאת, לעומת 8.4% בלבד במרכזי הסיוע. רק 1.9% מהתלונות עוסקות עבירות מין שביצע הורה, לעומת 12.1% מהפניות למרכזי הסיוע.

כ-83% מהתיקים שנפתחו בשנת 2011 נסגרו עד היום, ורק כ-14.5% מהתיקים שנפתחו באותה שנה הגיעו לכדי הליך שיפוטי, שאר התיקים עדיין בעבודה.63% מהתיקים שנפתחו ב-2016 כבר נסגרו או נמצאים בתהליכי סגירה. 32% מהתיקים נמצאים במחלקת התביעות של הפרקליטות, ורבים מהם עוד צפויים להיסגר. מבין התיקים שנפתחו ב-2016 ונסגרו בינתיים: 49% מהתיקים נסגרו בשל חוסר ראיות, 29% נסגרו בעילה של עבריין לא נודע; 12% - בעילה של "אין עניין לציבור".

בשנת 2016 נפתחו בפרקליטות 4,039 תיקים: 3,637 תיקי עבירות מין ו-402 תיקי הטרדה מינית. 45% מהתיקים שנפתחו עוסקים במעשה מגונה. ב-2016 נסגרו בפרקליטות 3,389 תיקים ללא הגשת כתב אישום. 69% מתיקי עבירות המין נסגרו בשל חוסר ראיות. ב-2016 הוגשו 26 כתבי אישום בעבירות של הטרדה מינית, לעומת 324 תיקי הטרדה מינית – שנסגרו.

בשנת 2016 הוחלט להגיש כתבי אישום ב-16% מהתיקים ולסגור 84% מהתיקים. בשנת 2011, לעומת זאת, הוחלט להגיש כתבי אישום ב-20% מהתיקים, ולסגור 80% מהתיקים. כלומר – בחמש השנים האחרונות, חלה עלייה בסגירת התיקים וירידה בהגשת כתבי אישום.

לראשונה, בשנת 2016 התקבלו יותר פניות מאזרחיות מאשר משוטרות בגין ביצוע עבירות מין על ידי שוטרים. זאת, משום שמגמת העלייה בפתיחת התיקים של עבירות מין בשוטרות נחתכה באופן חד במהלך שנת 2016 ב-66%. בזמן הזה, נרשמה עלייה של 33% בפתיחת תיקים של עבירות מין באזרחיות. ברקע הנתונים, בשנת 2016 הודיע מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך כי המשטרה תחדל לטפל בדיווחים אנונימיים על פגיעות מיניות בתוך המשטרה. ב-51% מהתיקים בהן התקבלה הכרעה במח"ש בשנת 2016 הוגש כתב אישום או שהתקבלה החלטה על העמדה לדין – לעומת 16% בפרקליטות. 19% נוספים הועברו לטיפול משמעתי.

לדברי מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו, בחמש השנים האחרונות גדל מספר הפניות למרכזי הסיוע באופן דרמטי. "לצערנו, זה עדיין קצה הקרחון של תופעת הפגיעות המיניות בחברה. לאחרונה, נראה שהחברה מתחילה להכיר בכך: קמפיין #MeToo גרם לרעידת אדמה של ממש, והוכיח כי היקף התופעה עצום ורב ממדים – ובמקביל, חשף שמרבית הנשים והגברים שנפגעו נשארו עם הפגיעה לבד, ולא ראו ברשויות כתובת בשעת אמת.

"מהנתונים הסטטיסטיים המתפרסמים בדוח זה עולה תמונה עגומה בכל הנוגע לטיפול מערכת המשפט בפגיעות מיניות, בכלל, ובהטרדות מיניות, בפרט. בכל פעם שנפגעת או נפגע מספרת על פגיעה או הטרדה שעברה, שואלים: מדוע לא התלוננת? ועם זאת, מהנתונים עולה בבירור שעל אף שמספר התלונות גדל בשנים האחרונות, מספר כתבי האישום שהוגשו בפועל דווקא הצטמק. נדרש שינוי עומק במערכת המשפטית, בכדי שתוכל להביא לצדק עבור הנפגעות והנפגעים ולסייע ביצירת חברה בריאה ונקייה מפגיעות מיניות".

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת) התייחסה גם היא לממצאי הדוח. "העלייה באחוזי הפניות למרכזי הסיוע מצביעה על כברת הדרך שעברנו והיא כלל אינה ברורה מאליה, לאור היעדר תמריצים חברתיים לחשיפת פגיעות מיניות וללא תמיכה ותקצוב מספקים מצד רשויות הממשלה", אמרה.‏ "בד בבד, הדוח מעמיד אותנו מול אתגרים קשים. אחוז התקיפות בהן הקורבן הוא קטין מגיע לכמעט 60% והעובדה שכ-70% מהם הותקפו על ידי בן משפחה מחייבת אותנו בחשיבה מחודשת - איך להיאבק בבעיה החברתית החמורה הזו, שלה השלכות קשות. בנוסף, הפער העצום בין מספר תיקי עבירות המין ‏שנפתחים ביחס לאלה המתגבשים לכדי כתב אישום, מחייב גם הוא התגייסות מלאה של כל הגורמים המעורבים ובירור מעמיק אודות מה עולה בגורלן של מאות הפניות האחרות".