פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סופו של רוצח: הנבל בעל צלב הקרס שזעזע את קיץ האהבה של אמריקה

      בניגוד לנוסטלגיה שמאפיינת רבים ביחס לשנות ה-60, בארה"ב נצרבה דמותו של צ'רלס מנסון, שמבטו הקודר אחרי מעשי הרצח שהפרו את השקט של קליפורניה הפך לאחד מסמלי התקופה

      סופו של רוצח: הנבל בעל צלב הקרס שזעזע את קיץ האהבה של אמריקה
      צילום: יוטיוב, עריכה: שניר דבוש

      שנות ה-60 היא התקופה של הנוסטלגיה האולטימטיבית, ואלו הנזכרים בתקופה סוערת זו נאנחים ועיניהם מצטעפות. הסיקסטיז הם זיכרון טוב בעיקר לאמריקנים או לבריטים שהיו בני 20 ומעלה אז, ולישראלים שקיבלו את מנת הנוסטלגיה הזו בדיעבד דרך שלל סרטים ולמכורי מוסיקה, שאז אכן היה המפץ הגדול שלה.

      אלו מיתוסים בעיקר, כי מי שחוויית הסיקסטיז שלו היא, למשל, ביאפרה הגוועת ברעב, סין של מהפיכת התרבות, פראג הנכבשת בידי הצבא האדום, עיראק וסוריה שמפלגת הבעת' משתלטת עליהן - או אפילו מלחמה אין סופית בדלתת המקונג של וייטנאם – מן הסתם הנוסטלגיה שלו לתקופה פחותה.

      זו הייתה התקופה שבה נפרצו הגבולות. כבר בשנות ה-50 פרץ הרוקנרול ועבר את גבולות המוסיקה לשחורים. מלחים אמריקנים הביאו את המוסיקה מעבר לים בתקליטים לנמל שפרק סחורות אמריקניות - ליברפול שבמערב אנגליה - שם שמעו את המוסיקה החדשה צעירים שהחלו להאריך את שערם, אבל עדיין, בעצת אמרגנם הופיעו בחליפות.

      הרוצח צ'רלס מנסון – אוקטובר 2014 (AP)
      נכנס לפנתיאון הרצח האמריקני. מנסון, 2014 (צילום: אי-פי)

      העולם ישתנה, איש לא תיאר לעצמו עד כמה עם הופעתה המסחרית של הגלולה למניעת הריון בשנת 1961. ועולם הערכים הבורגני, השלו והשמרן יסתחרר עם עצתו המפורסמת של טימותי לירי המרצה מהרווארד שהיה לגורו ה-LSD – תידלק, תתחבר, תנשור, בתרגום חופשי. התרבות התחלפה בתרבות הנגד, מרי פופינס וצלילי המוסיקה גרו בברודוויי יחד עם שיער, הביטלס והרולינג סטונס עם לואי ארמסטרונג.

      חצאיות המיני מבריטניה השתלבו בפסטיבלי המוזיקה הענקיים, שבאופן מוזר היו תמונת הראי של וייטנאם. גם בחוות וודסטוק בצפון מדינת ניו יורק, גם בהואה שבווייטנאם שמעו צעירים אמריקנים מסוממים רוק מחאתי. והביטלס, שהחלו את דרכם כלהקת קאברים של מוסיקת רוק אמריקנית, ארבעה צעירים חביבים בחליפות הביאו את המוסיקה שלהם – שירים מופלאים, קולו של הדור. אבל לא אופטימיים עוד. לא כולם, בכל מקרה.

      חברות הכת של צ'רלס מנסון בבית משפט בלוס אנג'לס, 1970 (AP)
      נערות טובות שהפכו לרוצחות. חברות הכת של מנסון בבית המשפט (צילום: אי-פי)

      היה זה דור שחיפש את דרכו. צעירים שמרנים המזועזעים מסרבנות, פנתרים שחורים שאינם מבינים מדוע כפי שאמרו בצורה צינית – האדם הלבן שולח את האדם השחור כדי להילחם באדם הצהוב, וכשיחזרו יעלו באש את ערי אמריקה בתביעה לשיוויון; סטודנטים שמקבלים פטור משירות צבאי, היפים הנושרים מהחברה ומתרכזים במקדשיהם. לתוך המקום הזה והזמן הזה מגיע אחד מסמלי הסיקסטיז הגדולים - צ'רלס מילס מנסון, שמת השבוע בגיל 83.

      האחוזה בלוס אנג'לס שבה רצחו חברי הכת של צ'רלס מנסון חמישה אנשים, בהם אשתו של רומן פולנסקי, 1992 (AP)
      האחוזה שבה נרצחה אשתו של פולנסקי וארבעה אנשים נוספים (צילום: אי-פי)
      קורבנות הרצח של צ'ארלס מנסון באחוזה של רומן פולנסקי, 1969 (AP)
      קורבנות הרצח באחוזה של פולנסקי. שניה משמאל- שרון טייט (צילום: אי-פי)

      הוא היה מבוגר, יחסית - בן 35 - כשאנשיו ביצעו את מעשי הרצח שהכניסו אותם לפנתיאון האמריקני של מעשי הזוועה והרוצחים הסדרתיים. הם לא היו בדיוק כנופיה, שהרי לא ביצעו מעשי שוד כדי להתפרנס. לא ממש קבוצת טרור – לא הייתה להם אידאולוגיה של ממש. הם היו כת – כמה נשמות אובדות שהעריצו את מנסון, שאפילו בצילומים מאותה תקופה רואים את עוצמת אישיותו. פסיכוטית, אבל קיימת.

      הסיפור המקובל גורס שהוא קיבל השראה למעשיו
      מהשיר "הלטר סקלטר" של הביטלס באלבום הלבן – הלטר סקלטר, בעברית פשוטה הפירוש הוא בלגן. והמילים – ובמיוחד המוסיקה הם אכן אי-סדר – משולב בכישרון של פול מקרתני המחבר והביטלס כולם כמבצעים. עם זאת, קשה להאמין ששיר אחד, יהיה אשר יהיה משנה אישיות של אדם. מנסון היה בעייתי, אם נתנסח בעדינות, עוד לפני יציאת האלבום הלבן לשוק ב-1968. אז הוא כבר היה בקומונה היפית בסן פרנסיסקו, שם אסף סביבו את חסידיו.

      הושפע מהשיר "הלטר סקלטר" של הביטלס

      " data-autoplay ="" data-mute ="" data-wcomp ="Walla.YoutubePlayer.init">

      שירי סן פרנסיסקו של התקופה עדינים – "הבה נלך לסן פרנסיסקו" הוא המפורסם בהם. הלטר סקלטר, המנוגד לחלוטין, היה ההמנון של חבורת מנסון. לא להם המסר של שלום ואהבה עולמיים – הם דגלו בשנאה, באנרכיזם או בגרסה אפויה למחצה של רעיונות אנרכיסטיים – האנרכיסטים מעולם לא דגלו ברצח של חפים מפשע.

      בנות משפחת מנסון הותירו את אמריקה בהלם

      ובקיץ 1969, הקיץ שבו צעד האדם לראשונה על הירח, הקיץ של האהבה – כך הוא נקרא בארצות הברית עד היום – ביצעו "בני המשפחה" של מנסון, כפי שקראו לעצמם, את שורת תשע הרציחות האקראיות וחסרות הפשר שלהם. הידועה שבקורבנותיהם הייתה שרון טייט, שחקנית הקולנוע ואשתו של הבמאי רומן פולנסקי שהייתה בחודש שמיני להריונה. החבורה פרצה לביתה – בזמן שפולנסקי ביים סרט באירופה - ורצחה את טייט וארבעה אורחים שהיו בבית. היא נרצחה בשורת דקירות בצווארה ובבטנה.

      הם נתפסו, ותמונות בנות משפחת מנסון צועדות לבית המשפחה כשהן מחייכות, נערות טובות כל-אמריקניות לכאורה, הותירו את אמריקה בהלם. מנסון עצמו היה הנבל במחזה – ובצדק. ולימים, כשקעקע צלב קרס על מצחו, זה רק הוסיף לאגדה הקודרת.

      השחקנית שרון טייט, שנרצחה על ידי אנשיו של צ'רלס מנסון (AP)
      נרצחה בזמן שהייתה בהיריון. שרון טייט (צילום: אי-פי)
      זירת הרצח באחוזה של רומן פולנסקי בקליפורניה (AP)
      פולנסקי היה בצילומי סרט באירופה בזמן שארע הרצח. האחוזה של רומן פולנסקי בקליפורניה, 1969 (צילום: AP)

      הרצח התבצע פחות משלושה שבועות אחרי שניל ארמסטרונג אמר את המילים הבלתי נשכחות – צעד קטן לאדם, צעד ענק לאנושות. שבוע בדיוק לפני פסטיבל וודסטוק. אבל אל תטעו – למרות שהנחיתה על הירח ופסטיבל וודסטוק מככבים בכל כתבה, כל אזכור של שנות השישים הסוערות באמריקה– הסיקסטיז כללו גם את החיוך צחור השיניים של שלוש הרוצחות, את המבט של מנהיג כת שיצא למסע רצח בקליפורניה החולמת.

      חברי הכת של צ'רלס מנסון בפתח בית המשפט שם נערך משפטו, 1969 (AP)
      חברי הכת של מנסון בפתח בית המשפט (צילום: אי-פי)
      צ'רלס מנסון מובא לבית המשפט, 1969 (AP)
      מובא לראשונה לדיון במשפטו. צ'רלס מנסון, 1969 (צילום: AP)
      הרוצח הסדרתי צ'רלס מנסון (AP)
      בצילומים מאותה תקופה רואים את עוצמת אישיותו (צילום: AP)
      מנסון בדיון בבקשת שחרורו, 2007 (AP)
      מנסון בדיון בבקשת השחרור המוקדם שלו, 2007 (צילום: AP)