יום אביבי אחד, לפני 15 שנה, ישב שר הביטחון פואד בן אליעזר במשרדו עם אורחים והתלבט בקול. ראש אמ"ן, אלוף עמוס מלכא, עמד לפרוש מתפקידו. על ראשות אמ"ן התמודדו שניים-שלושה אלופים, ללא יתרון מובהק למי מהם. הרמטכ"ל היוצא שאול מופז והנכנס משה (בוגי) יעלון לא התעקשו על מועמד כלשהו. ראש הממשלה אריאל שרון היה אדיש למדי. בן אליעזר נדרש להחליט.
"אומרים לי שיש פה שני מועמדים מבריקים, שיכולים לתת הערכות מופלאות", שיתף פואד את בני-שיחו. הוא כיוון לראש מנהל המחקר, הפיתוח וארגון התשתית הטכנולוגית (מפא"ת), יצחק בן ישראל, ולמתאם הפעולות בשטחים, עמוס גלעד. בן ישראל היה לפנים מבכירי להק המודיעין של חיל האוויר וגלעד - ראש חטיבת המחקר באמ"ן. הם התכתשו בסוגיית ראשי-הקרב של הטילים העיראקיים וסבירות שיגורם לישראל, במלחמת 1991. שניהם היו דעתניים ולא ששו להפסיד בוויכוח. "ממה שאני שומע, ב-95% כל אחד משניהם יהיה ראש אמ"ן מצוין, אבל ב-5% הטעויות שלהם עלולות לגרום אסון. אני חושב שאלך על פרקש" - אלוף אהרן זאבי-פרקש, ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה ולשעבר מפקד יחידה 8200.
בחושיו הבריאים, מסגר פואד ב-2002 את הדיון: בישראל, ראש אמ"ן אינו תפקיד לניסויים מדעיים. זה אינו עוד תפקיד של אלוף, בפיקוד מרחבי (למרות שגם שם אוי לנכשלים בגורודישים) או באגפים אחרים במטכ"ל. במינוי ראש אמ"ן לא מהמרים, לא מסתכנים, משקיעים במניות שמרניות. הוא לא יהיה מהפכן? לא נורא. העיקר שלא יהרוס, במהלך פזיז, כי התרסקותו עלולה לגרור אחריה את הצבא והמדינה.
כיוונו המסתמן של הפיקוד הבכיר
משום כך הליהוק החשוב ביותר בסבב האלופים של צה"ל השבוע הוא זה של תמיר היימן לראש אמ"ן. אכן, המינויים הנוספים, במיוחד של הרצי הלוי לפיקוד הדרום ושל נדב פדן לפיקוד המרכז, וקידומו של תת-אלוף אמיר ברעם, מצביעים על כיוונו המסתמן של הפיקוד הבכיר בסוף העשור הנוכחי ובתחילת העשור הבא, אבל קשה להפריז במשמעות מינויו של היימן.
לא שהמינוי הפתיע. מרגע שרב-אלוף גדי איזנקוט ויתר בתחילת השנה על שיבוץ היימן לאלוף פיקוד הצפון, למרות היותו המועמד המובהק לתפקיד, כמפקד הגיס הצפוני ומי שכיהן כקצין אג"ם של הפיקוד וכמפקד האוגדה המשוריינת הסדירה 36, היה ברור שהרמטכ"ל שומר אותו לתפקיד היחיד העומד להתפנות והעשוי להיות חשוב עוד יותר - לאמ"ן.
להיימן אין רקע מודיעיני, בניגוד לשלושה מארבעת קודמיו מאז מלכא, שהיה שריונאי כמוהו (וקצין אג"ם של הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק בתפקיד קודם, מפקד אוגדה) - פרקש, עמוס ידלין שהיה ראש להק מודיעין אוויר והלוי שפיקד על סיירת מטכ"ל של אמ"ן ועל חטיבת ההפעלה בו. אביב כוכבי הגיע לאמ"ן ללא עבר מודיעיני, אבל עם רקע מבצעי עשיר וידיעה של צרכן מודיעין, כמפקד, מה נחוץ לו. זה גם מה שמאפיין את היימן. בנוסף, עסק היימן בשנים האחרונות, כראש חטיבת התורה וההדרכה וכמפקד המכללות, בחשיבה ובלמידה. הוא שקול, מתון ויודע שבקיאות בכוחו של האויב היא מחצית בלבד מהכרת המציאות, כי יש לה משמעות רק בהקשר של ידיעת כוחו של צה"ל, תכנוניו המבצעיים וסביבתו האסטרטגית.
מאליו מובן מדוע איכות תפקודו של ראש זרוע המודיעין הצבאי חשובה לצבא, הן בהכנותיו למלחמה - קדימה עליונה ומתמדת אצל איזנקוט - והן בשפע המבצעים, רובם סמויים מהעין, המתנהלים בזירות קרובות ורחוקות. אבל בישראל של שנות בנימין נתניהו, המקדים את מסקנותיו לנתונים, העניין ממש גורלי. ראש אמ"ן שיספק לדרג המדיני הערכות לפי מידת המזמין, ולא לפי מיטב שיפוטו (האישי, אך גם כתוצר של תהליכי העבודה של חטיבת המחקר באמ"ן), ימעל באמון הלאומי לטובת אדון פוליטי.
נתניהו לא ויתר על חלום הפצצת איראן. איזנקוט, שאינו שותף לגחמותיו, נתן ביטוי לעמדותיו המסתייגות עוד לפני שבע שנים, כאלוף פיקוד הצפון - הרבה לפני התהפוכות בסוריה והשגת הסכם הגרעין בין איראן והמעצמות. להלוי, המתואם עם איזנקוט, חורה כשמפקפקים ביושרתו המקצועית ותוהים אם הוא מוכן להגמיש את ניסוחיו בשירות נתניהו. הוא מכחיש זאת בתקיפות. אמנם האמת ידועה לו ולמפקדו איזנקוט, אבל טורדת אותו האפשרות שבין פקודיו השומעים אותו בתל אביב יהיו מי שיאמינו, שלא בצדק, שבירושלים יש בפיו זמירות אחרות.
היימן ימשיך קו זה, עניין מהותי כשבראשות המוסד נמצא נאמנו האישי של נתניהו, יוסי כהן, העלול לשעבד את הערכותיו, או לפחות את התבטאויותיו, לצרכי נתניהו. לכן ההצלחה הגדולה במינוי היימן היא יכולתו של איזנקוט להחתים עליו את שר הביטחון אביגדור ליברמן. עם ליברמן נתניהו אינו מעז לריב. כשהרמטכ"ל בא אצל ליברמן עם רשימת המועמדים והתפקידים - בלי תככים, בלי חיכוכים, בלי פרסומים מקדימים - היו לו לראשות אמ"ן שני שמות, כי שם אחד ויחיד כמוהו כתכתיב, או כהזמנת וטו. כצפוי, העדיף גם ליברמן את מועמדו המועדף של איזנקוט, היימן. המועמד הנוסף, רוני נומה, שאיזנקוט נאבק למנותו לאלוף פיקוד המרכז, אכזב במקצת את הרמטכ"ל בשנתיים האחרונות. מייחסים לו פיקוד תכליתי על דיכוי טרור הסכינים, אבל נומה לא המריא לעמדת בולטות ציבורית, כמקובל בתפקידו הרווי מגע עם שתי אוכלוסיות אזרחיות, ובפרשת אלאור אזריה הצטנע מדי, לטעמו של איזנקוט.
מאז נחסם מינויו של ניצן אלון לראש אמ"ן, בתום שנים רצופות באוגדת איו"ש ובפיקוד המרכז, השתרשה ההנחה שראשי-התיבות של אמ"ן הם "אלוף מרכז - נוט". זאת אגדה קרייתית, אף שאחרון אלופי פיקוד המרכז שהתמנו לראש אמ"ן, אמנון ליפקין-שחק, יצא מהשטחים לפני האינתיפאדה והשחיקה בין פטיש הפלסטינים למכתש המתנחלים.
ביום חמישי ניצח נומה על טקס העברת הפיקוד על אוגדת הצנחנים המובחרת 98 לתת-אלוף ירון פינקלמן. שניהם, נומה כעוזר בדרגת אל"מ ופינקלמן כראש לשכה וסא"ל, סעדו את הרמטכ"ל דן חלוץ במערכה בלבנון ב-2006. איזנקוט היה בסמוך, כראש אגף המבצעים, אבל התקופה החשובה ביותר להתוודעות אליו הייתה בשנתיים שקדמו למינויו לראש אמ"ץ - כאשר כיהן כמפקד אוגדת איו"ש. כמעט כל האלופים המשתתפים בסבב הנוכחי, כנכנסים או כיוצאים, שירתו תחת האוגדונר איזנקוט כמפקדי חטיבות מרחביות. נומה, למשל, היה מח"ט בנימין. היימן - מח"ט אפרים. אלה, כמו גם אוגדות הקו (הגליל, איו"ש, הערבה) היו, מסתבר, התחנות החשובות ביותר במסלול האלופים.
בחיתוך מצב, אקראי או לא, השתלם הפעם לקציני החי"ר לפקד על הצנחנים או הנחל - גם שם לרוב יוצאי הצנחנים - ולא על גולני, גבעתי או כפיר. המקריות קשורה בזהותו של הרמטכ"ל, הנובעת מנסיבות שלקצונה אין עליהן שליטה. פעמיים, למשל, גרם הפסדו של שמעון פרס בבחירות למינוי רמטכ"ל שונה מהצפוי. אילו ניצח פרס ב-1977 ומינה את חיים בר-לב לשר הביטחון, היה האלוף הרצל שפיר, ולא רפול איתן, מתמנה לרמטכ"ל; ואילו גבר פרס על נתניהו ב-1996 היה מתן וילנאי ולא מופז זוכה בתפקיד. אהוד ברק, אילו נשאר ראש ממשלה ושר הביטחון ב-2001, היה בוודאי ממנה לרמטכ"ל את עוזי דיין. ברור שאילו התממשה כוונת ברק למנות ב-2011 לרמטכ"ל את יואב גלנט, מפת האלופים בשש השנים האחרונות הייתה שונה מהותית מזו שהתייצבה תחת בני גנץ ואיזנקוט.
בקידום ראש חטיבת המבצעים איציק תורג'מן לראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, המשולב במפקדת זרוע היבשה, זכאי אלוף פיקוד הדרום לשעבר סמי תורג'מן לסכם בסיפוק שכל שלושת האוגדונרים שפעלו תחתיו במבצע "צוק איתן" הועלו לדרגת אלוף - מדד חשוב בקצונה הבכירה. לאחר פדן והנספח בוושינגטון מיקי אדלשטיין הגיע גם תורו של מי שהרשים פחות מהם בעזה, תא"ל תורג'מן, בתום תפקיד רביעי בדרגתו. החלטת איזנקוט להחזיר את ראש אט"ל אלוף אהרון חליוה למבצעים, הפעם כראש האגף ולא רק החטיבה, מלמדת שהרמטכ"ל מעוניין לשמר את המוכנות המלחמתית עד ליומו האחרון בתפקיד, בעוד כשנה וחודש. ראש אמ"ץ הוא מפעיל-הכוח העיקרי לצד הרמטכ"ל, בעוד סגן הרמטכ"ל מתרכז בבניין הכוח ובתיאום מטה הצבא. מכל אלופי צה"ל, ניסיונו של חליוה באגף המבצעים טרי ביותר. הוא לא יידרש שם לחפיפה ארוכה עם האלוף היוצא, אלון.
אחד ממקורבי איזנקוט ציין השבוע שהסבב, שכלל גם את קידומם של תא"ל ליאור כרמלי מאמ"ן לראש אגף התיקשוב והגנת הסייבר (סדר הצפוי להתהפך, עם גבור משקלו של הסייבר בלחימה) ושל תא"ל מוטי ברוך מחטיבת התורה וההדרכה לפיקוד על גיס, הציף למטכ"ל את כל המועמדים הבולטים לאלוף. זה נכון, אבל רק אם ההקבצה מתייחסת לקצונת השדה ביבשה. לא נכלל בה הפעם, לראשונה זה למעלה משלושה עשורים, שום תא"ל מחיל האוויר, כדוגמת ראש המטה טל קלמן. מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין יישאר, לפיכך, הטייס היחיד במטכ"ל. זאת התפתחות שלילית למטכ"ל, שייאלץ בשנים הקרובות להישען על אלוף אווירי יחיד, בלי לשמוע דעה בכירה נוספת, וגם לחיל האוויר, שמיוצאיו תישלל הזדמנות להתמחות חיונית בתפקיד אלוף במטכ"ל, כהכנה לפיקוד על החיל. מאחר שנורקין צפוי לפקד על חיל האוויר לפחות בארבע השנים הבאות, יוכל הרמטכ"ל הבא לסגור את הפער.
גם אלופה לא מונתה. בסבב הקודם רצה איזנקוט למנות את יועצתו לענייני מגדר, רחל טבת-ויזל, לנשיאת בית-הדין הצבאי לערעורים. ועדת איתור, עתירת אזרחים, העדיפה על פניה תא"ל אחר, דורון פיילס. השנה שקל איזנקוט למנות את תא"ל מירב קירשנר, ראשת מטה אכ"א, לראשת האגף, אך לבסוף קידם לתפקיד ולדרגה את דובר צה"ל מוטי אלמוז. עכשיו נדונה אפשרות של הפרדה בין הפיקוד על המכללות הצבאיות לבין הפיקוד על הגיס הצפוני. כך היה מקובל כשמפקדי המכללות באו מהמודיעין (אביעזר יערי, יעקב עמידרור, יוסי בידץ) ומהאוויר (ידלין) ולא מהשריון (יצחק בריק, אייל בן ראובן, גרשון הכהן, היימן). בתרחיש כזה, קירשנר הייתה מופקדת על המכללות, כאלופה השנייה בתולדות צה"ל. איזנקוט החליט שלא לנפח את מצבת האלופים ולשמור על מתכונת התפקיד הכפול, שניתן לברעם, המסומן כאלוף פיקוד - הצפון אמור להתפנות ראשון - בשלב הבא. האיתות לקירשנר הוא שמעוניינים בהישארותה בצבא ושסיכוייה לראשות אכ"א טובים. הם אמנם תלויים ברמטכ"ל הבא, אך מובטח שזה יהיה אחד משני סגני הרמטכ"ל מתקופת איזנקוט. סגנים עובדים לרוב מול סגנים וקירשנר היא מס' 2 ותיקה באכ"א.
מאחר שהמועמד המוביל לרמטכ"ל הבא הוא כוכבי, עשוי תמיר היימן למצוא עצמו, לראשונה מאז תקופת פרקש-יעלון, כראש אמ"ן הכפוף לרמטכ"ל שהיה ראש אמ"ן. זה יהיה אתגר לשניהם, מה גם שכוכבי נחשב לאחד מראשי אמ"ן הבולטים והמחדשים אי-פעם; וזאת עוד לפני שידוע מי יכהנו בתפקידים המרכזיים בדרג המדיני - ראש הממשלה ושר הביטחון.