פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רחוק מהצרות של הבית, טראמפ הרגיש נוח בחברת רודני העולם

      המסע הממושך של הנשיא באסיה היה מוצלח בטווח הקצר, כשהוא מותיר את החקירה ואת צרות הרפובליקנים בארה"ב וזוכה לאהדת מנהיגי האזור. ואולם, התמקדותו ב"אמריקה תחילה" מותירה את הבמה העולמית לשחקנים חדשים – גרועים הרבה יותר

      רחוק מהצרות של הבית, טראמפ הרגיש נוח בחברת רודני העולם
      צילום: רויטרס ו-CNN, עריכה: יאיר דניאל

      בשורה התחתונה, ביקורו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ באסיה היה מוצלח - לפחות בטווח הקצר - בשני היבטים קריטיים. הראשון – התמיכה בו בארצות הברית עלתה. היא הייתה בשפל בלתי נתפס שהחל לגרד כבר את ה-30% והרייטינג שלו כעת הוא סביב 40%. זהו זינוק גדול, ומי כמנחה תכניות ריאליטי בעבר יודע מה המשמעות של קפיצה כזו.

      ההיבט השני הוא הביקור עצמו שהצליח. אמנם השיפוט נעשה לא באמת מידה גבוהה מדי – לא נחתמו הסכמים, להפך בעצם, אבל בכל מקום התקבל טראמפ בחום, בחנופה, באהדה ואפילו בתחום התבטאויות בלתי שקולות או ציוצים עצבניים בטוויטר – נרשמה אנחת רווחה בקרב המודאגים. ואפילו קים ג'ונג און מילא את חלקו ולא ערך שום ניסוי גרעיני או בליסטי שיביך את האורח.

      זה המסע הארוך ביותר מחוץ לארצות הברית שעשה טראמפ מאז בחירתו לפני שנה, והוא כלל כמה תחנות קריטיות: יפן, קוריאה הדרומית, סין ואז שתי פסגות בינלאומיות – בווייטנאם ובפיליפינים. מדינה שמן הסתם לא נכללה בסיור – צפון קוריאה – עמדה בלב הביקור הזה, אבל היא לא הייתה הנושא היחיד בו.

      נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, בביקור בסיאול בירת קוריאה הדרומית, 7 בנובמבר 2017 (רויטרס)
      אמריקה תחילה. טראמפ (צילום: רויטרס)

      בזמן הביקור צוין יום השנה לבחירת טראמפ, הערכות וסיכומים מילאו את כלי התקשורת בארצות הברית ובעולם. צרותיו של טראמפ רדפו אחריו גם לאסיה. החקירה של התובע המיוחד רוברט מולר נמשכת, עדויות נגבות, זעמו של טראמפ גואה על מולר ועל התובע הכללי ג'ף סשנז, שהודיע שאינו עוסק בנושא הקשרים של מטה הבחירות של טראמפ עם רוסיה והשאיר לדעת טראמפ את הנשיא חשוף פוליטית, וכמובן על יריביו.

      ביום השנה גם נערכו בחירות מיוחדות, החשובות בהן בווירג'יניה. זאת מדינת מפתח מתנדנדת, שממנה יצא מפקד כוחות הדרום הגנרל רוברט לי, שפסליו עומדים בלב המחלוקת הציבורית שהגיעה לשאה במצעד הידוע לשמצה בעיר שרלוטסוויל. הרפובליקנים הובסו. בראש ובראשונה למישרת המושל אבל גם במחוזות, בבית המחוקקים של המדינה.

      מוקדם מדי לשפוט את המשמעות לגבי ארצות הברית כולה, אבל בחירות אמצע הכהונה נמצאות במרחק שנה בלבד. מכה נוספת לנשיא ותומכו הנאמן מבחוץ סטיב באנון, המנסה בלא מעט הצלחה לפרק את הממסד הרפובליקני, היא העדויות המתרבות על פדופיליה נגד השופט רוי מור, מועמדם לסנאט מטעם אלבמה.

      ראש האף-בי-איי רוברט מולר. יוני 2013 (GettyImages)
      החקירה נמשכת. מולר (צילום: GettyImages)

      מנהיג הרוב בסנאט מיץ' מקונל הודיע שהוא מאמין למתלוננות ומבקש שמור יפרוש מהמירוץ. ויש קולות שאם ייבחר הסנאט צריך להדיח אותו. מלחמות אזרחים מסוג זה במפלגה אולי משמחות את בנון, אבל הן בעייה לטראמפ שחייב הישג במדיניות פנים – למשל, ובראש ובראשונה, העברת רפורמת המס.

      אלו הצרות בבית. בחוץ תמיד נעים יותר ומפנק יותר. ראש ממשלת יפן שינזו אבה קיבל את פניו עם כיתוב בכובעים שבהם נכתב: "דונלד ושינזו, עושים את הברית חזקה עוד יותר", כשהוא מארגן לו סיבוב גולף עם שחקן מקצועני יפני. וזו הייתה רק ההתחלה בסיור מוצלח – אם כי לא נטול בעיות. בעיקר מצד המדינות המארחות, או חלקן וההישגים יימדדו כמובן בטווח הארוך.

      לא הייתה שום הפתעה במסר הכלכלי. אמריקה תחילה, שב והטיף טראמפ. המשמעות מבחינת אסיה ואזור האוקיינוס השקט – ארצות הברית יוצאת מההסכם הטרנס פסיפי (TPP), ההסכם שעיצב הנשיא ברק אובמה – וזו סיבה מספקת כדי לבטל אותו הרי. הביטול עולה בקנה אחד עם השקפתו של טראמפ. יציאה מהסכמים רב-לאומיים לטובת הסכמים דו-צדדיים.

      נשיאי סין ורוסיה חתמו בבייג'ינג על שורת הסכמי שיתוף פעולה (רויטרס)
      שי ג'ינגפינג ופוטין (צילום: רויטרס)

      הדבר המעניין הוא ששאר המדינות, החשובות שבהן יפן וקנדה, הודיעו כי הן ימשיכו בקידום ההסכם הזה, שייתכן שביום אחרי טראמפ ארצות הברית תחזור להסכם הזה. "לא ניתן שינצלו עוד את ארצות הברית", הכריז מנהיג המעצמה הצבאית והכלכלית החזקה בעולם, שמבחינתו הנצלנית הגדולה ביותר היא סין.

      סין הייתה המדינה שנגדה שמר את הרטוריקה הקשה ביותר שלו במהלך מסע הבחירות ואיים בשלל איומים. כולם התפוגגו ונעלמו. זה לא רק שטראמפ חש נוח יותר עם מנהיגים אוטוריטריים – כמו נשיא סין שי ג'ינפינג, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה וסלמאן מלך ערב הסעודית מאשר עם דמוקרטים – טראמפ מחניף לסין. הוא חייב את סין לצדו מול צפון קוריאה.

      אז הוא זועם על דרום קוריאה המרצה את סין, אבל הוא עצמו שומר על מערכת יחסים מעולה עם המעצמה שבסופו של דבר היא המתחרה הגדולה ביותר והמאיימת ביותר על התעשייה והכלכלה האמריקנית. היא המשקיעה הגדולה בעולם, הבוזזת טכנולוגיות ומתעלמת מזכויות יוצרים. אבל מכך טראמפ התעלם. כמו כן, הוא זגזג בשאלה אם רוסיה התערבה במערכת הבחירות, צייץ בטוויטר על קים ג'ונג און, צחק כשדוטרטה נשיא הפיליפינים קרא לעיתונאים מרגלים. אבל זה טראמפ, ואלה באמת רעשי הרקע של המסע.

      בשורה התחתונה, היה זה מסע שבו ניתן רוב כבוד לנשיא ארצות הברית, ללא משברים יוצאי דופן אירועים דרמטיים. התמונות היו של נשיא ארצות הברית עם מנהיגים אחרים בעולם, עמל למען הפועלים האמריקנים, מחזק את ביטחונה וכלכלתה של ארצות הברית. המטרה הזו, העלאת התמיכה בטראמפ בבית בהחלט הושגה. הקשרים, בעיקר עם יפן והפיליפינים, חוזקו. כך גם הקשרים עם סין, על אף שההבדל בינה לאחרות הוא שכאן החיזוק לא בהכרח פועל לטובתה של ארצות הברית, אלא להיפך. רוחות המלחמה נראות מתרחקות מחצי האי הקוריאני, ואמריקה שולחת איתות ברור לשאר העולם, בעיקר לבעלות בריתה - אנחנו מתרכזים בעצמנו.

      נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה במהלך פסגת ASEAN במנילה, נשיא הפיליפינים12 בנובמבר 2017 (רויטרס)
      חבר חדש. דוטרטה וטראמפ (צילום: רויטרס)

      אין ואקום בעולם. וכשארצות הברית, תחת אובמה והמשך הקו תחת טראמפ נסוגה מהעולם אחרים ייכנסו למקום שהתפנה. בהגדרה אלה יהיו חלופות גרועות יותר. וכאשר הנשיא טראמפ נמצא בפיליפינים עם החבר החדש דוטרטה נפגשים נשיא רוסיה פוטין עם נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן.

      שתי יריבות מרות לאורך ההיסטוריה, שלחמו זו בזו פעם אחר פעם. המתיחות ביניהן, בעיקר עקב מלחמת האזרחים הרצחנית בסוריה הגיעה לשיא. וכעת – לא נאמר כמובן שמלבלבת ידידות מופלאה, אבל בהחלט יש הורדת מתיחות. יש הפנמה של המצב הגלובלי החדש.

      במזרח התיכון, כמו במזרח הרחוק שואלים את עצמם מנהיגים עד כמה ארצות הברית באמת מחויבת לביטחונם. האם אפשר לסמוך עליה בצורה עיוורת כמו בעבר, ואולי צריך לחשוב על תכנית נוספת, על ידידים נוספים. פוטין ושי למשל. ובמצב זה, גם אם כמה עשרות אלפי משרות תעשייה יחזרו לארצות הברית זה לא יעשה אותה דגולה שוב, מנהיגת העולם כפי שהיתה מאז מלחמת העולם השנייה.