המאבק חסר הגבולות בין איראן לערב הסעודית נכנס לשלב חדש ומסוכן, עם הטלטלה הפוליטית שחוותה לבנון לאחר התפטרות ראש הממשלה סעד אל-חרירי לפני שבוע. ללא הכנה מוקדמת, הפוליטיקאי הסוני הכריז על החלטתו המהדהדת מריאד, בירת הממלכה שראתה לנגד עיניה כיצד איראן מעצימה את השפעתה על השכנה הקטנה של סוריה בשנים האחרונות.
אל-חרירי ציין בראש ובראשונה את החשש לחייו, כנימוק להחלטתו לעזוב את הלשכה, וכשזה מגיע מפי הבן של ראש ממשלה לשעבר, שיצא נגד המעורבות הסורית בלבנון ושילם על כך בחייו, יש לכך השפעה גדולה יותר. ואולם, שירותי הביטחון המסכל בלבנון והצבא טענו כי הדיווחים ולפיהם סוכל ניסיון התנקשות באל-חרירי בבירה ביירות כמה ימים אחדים לפני נסיעתו לממלכה, אינו מטעמם.
אל תוך הבלבול שגרם אל-חרירי הצטרפו ההודעות הסותרות של כוחות הביטחון בלבנון, שאמרו שהם אינם מכירים מידע שכזה. המידע, כך לפי א-שרק אל-אווסט הסעודי, הגיע מסוכנויות ביון מערביות. מי הן אותן סוכנויות לא פורט, אך ייתכן שהפרטים על אותה מזימה הועברו לידי מדינה מערבית מצדה של ישראל, המנסה לחשוף את התבססות ההולכת וגוברת של חיזבאללה, תחת מטריית ההגנה של איראן.
בשבוע שחלף מאז ההתפטרות של אל-חרירי התרבו הדיווחים והשמועות על כך שאל-חרירי אולץ בידי ערב הסעודית להתפטר כפי שטוען חסן נסראללה ועתה הוא נתון במעצר בית. בריאד מכחישים זאת מכל וכל, וטוענים כי הוא חופשי לצאת מהממלכה ולנוע בה כרצונו.
אלו כבר לא רק דיווחים מבוהלים מצד כלי תקשורת המזוהים עם חיזבאללה ואיראן. גם צרפת, הפטרונית לשעבר החשה כורח היסטורי לשמר השפעה על לבנון, העלתה אפשרות מרומזת שאל-חרירי אינו חופשי. בארצות הברית מתייחסים אליו עדיין כאל ראש ממשלת לבנון, ובוושינגטון פוסט דווח כי אל-חרירי נפל למלכודת שהטמין לו יורש העצר, כשהאחרון זימן אותו בדחיפות לריאד, בפעם השנייה בתוך שבוע.
ברויטרס צוטטו גורמים בכירים בלבנון שסיפרו על כך שהטלפון הסלולרי של אל-חרירי הוחרם וכי בריאד מתכננים להמליך את אחיו, בהא, במקומו.
בניסיון להזים את השמועות, כלי התקשורת במפרץ דיווחו על ביקור קצר שערך השבוע באיחוד האמירויות הערביות, לצד פגישות שקיים בריאד עם שגרירים מערביים, כשאתמול אף פורסמה תמונה של אל-חרירי עם המלך סלמאן. עסקים כרגיל, לכאורה, אך ככל שהזמן יחלוף והוא לא ישוב לביירות כך יתחזק החשד שהוא למעשה הפך לקלף של הסעודים במלחמתם באיראן.
בעיה נוספת שפוגעת באמינות הנרטיב הסעודי סביב התפטרותו הדרמטית של אל-חרירי היא המניע. מה היה מרוויח חיזבאללה, ואגב כך איראן, מחיסול של ראש ממשלה, בתקופה כה רגישה באזור, ובמיוחד כשנראה שידו על העליונה. הנשיא מישל עאון הוא בעל בריתו, הוא חלק מהממשלה והלחימה בסוריה נוטה לצדו של הציר השיעי.
בריאד, כך נראה, נקטו מהלך מסוכן, עבור שני הצדדים. קשה להעריך כיצד תיראה לבנון אם אכן ערב הסעודית תאפשר לאיראן ולחיזבאללה להשתלט עליה ואם אכן יימצא צידוק הגיוני לצאת למתקפה נגד הארגון השיעי - ובאמת להצליח לחסלו. מן העבר השני, הטלת האחריות על חיזבאללה לנהל את ענייני היומיום במדינה, דבר שהוא אינו חפץ בו, עשויה לגרום לזעם ציבורי כלפיו.
מחיר הדמים הכבד ששילם על מעורבותו בסוריה נסבלה עד עתה לנוכח השקט היחסי שממנו נהנית לבנון. בהגדשתם את הסאה, הסעודים אולי מכוונים ליצירת כאוס בלבנון, שבסופו יקרוס או ייחלש משמעותית חיזבאללה, אך עלולים מצד שני להגיש אותה על מגש של כסף לציר האיראני.
מלחמה בלבנון - שלפי ערב הסעודית הוכרזה עליה מביירות - לא בהכרח תביא לתוצאה הרצויה. לראיה מלחמת לבנון השנייה. אמנם הגבול בצפון הפך שקט יותר, אבל חיזבאללה לא רוסן או נחלש. אלא להיפך. הארגון, שנזהר בכל השנים שלא לבקש שליטה מלאה במדינה, עשוי לקבל אותה בעל כורחו ולספוג מהלומה צבאית חזקה. בסופה, עשויה לבנון להיקבר פעם נוספת תחת ההריסות, בסיטואציה שתחזק את הכוחות המקומיים שיצביעו על מעשי "הסונים והציונים" נגדם.
מערער על היציבות
בתוך שבוע, התלקחו שתי זירות משמעותיות במשחק השחמט בין ערב הסעודית לאיראן. בתזמון שקשה להאמין שהוא מקרי, שיגרו החות'ים מתימן טיל לעבר ריאד שעות ספורות לאחר הודעת אל-חרירי. הטיל יורט, לא היו נפגעים וזהו גם לא היה השיגור הראשון של המורדים השיעים הנתמכים בידי טהראן אל עריה הגדולות של הממלכה.
עם זאת, ההצהרות הסעודיות היו חריפות יתר מהרגיל, והן האשימו מפורשות את איראן ואת חיזבאללה. בטענות שזכו גם לגיבוי אמריקני, נטען כי הטיל יוצר באיראן והועבר לידי החות'ים. חיזבאללה, לטענת הסעודים, סייע בהרכבתו ובשיגורו מאזור צנעא. שיתוף הפעולה הצבאי בין טהראן ושני הארגונים השיעיים גם הוא איננו חדש, כך שבערב הסעודית למעשה עוטפים מחדש את המתרחש באזור ומגישים אותו בניחוח ישראלי - איראן אחראית לזעזועים במזרח התיכון, גם אם היא עושה זאת דרך פרוקסיז.
הדחיפות שחשה ריאד לטרוף את הקלפים בלבנון ולהחריף את האיומים כלפי המורדים בתימן, שאותם היא לא מצליחה להכניע כבר כמעט שלוש שנים חרף העליונות הצבאית המוחלטת שממנה היא נהנית, יכולה לנבוע מהכישלון המהדהד בסוריה. מדינות המפרץ, שתמכו מאז תחילת מלחמת האזרחים בארגונים סלפיים ואסלאמיים שונים ועזרו בפירור האופוזיציה המתונה, לא יכלו להתערבות הרוסית הישירה לצדו של בשאר אסד.
סוריה חמקה מידי ערב הסעודית, והפכה למגרש האימונים של חיזבאללה ושל איראן. גם אם הסונים יקבלו אוטונומיה כלשהי במסגרת סוריה פדרלית עתידית - באזור אידליב, סמוך לגבול טורקיה - לא היה זה החזון של מדינות המפרץ עם פרוץ המרד באסד. ההסתייגות האמריקנית מחימוש המורדים בטילי נ"מ וכן הימנעותן ממעורבות ישירה בלחימה, הותירו לאיראנים ולרוסים את השטח פנוי כדי להציל את המשטר העלוואי.
עתה, הסעודים חרדים לנפילת זירות נוספות בידי הציר השיעי - הם עמלים רבות על מתן תמריצים לעיראק, שמצדה שומרת על יחסים טובים עם שני הצדדים, על אף הלחץ הרב מטהראן. במקביל, הם מקדמים מדיניות תקיפה - ומסוכנת לפי דוח ביון גרמני - נגד איראן.
היריבות בין הממלכה הסונית לבין הרפובליקה האסלאמית השיעית אינה חדשה, אך "האביב הערבי" וחילופי הגברי בארמון בריאד הפכו את הממלכה לאקטיבית במאבקה במגמות ההתפשטות של טהראן. לא עוד הסתמכות על ארצות הברית, אלא שימוש בכוח צבאי באופן יזום.
זה החל עוד תחת המלך הקודם עבדאללה, עם שליחת הכוחות לבחריין השכנה. בדומה למדינות ערביות אחרות, גם הממלכה הקטנה חוותה גל של התקוממות אזרחים, שניצתה על בסיס דתי - האוכלוסייה השיעית מרדה בבית המלוכה הסוני, שנזקק לעזרת שכנותיו החזקות כדי להשליט סדר ולדכא את קבוצת הרוב. איראן, כך טוענים בבחריין, מתסיסה עד היום את השיעים, ותומכת בארגונים חמושים הפועלים נגד כוחות הביטחון. נפילת שלטון מיעוט סוני לטובת משטר שיעי פרו-איראני הוא הדבר האחרון שבו חושקים בריאד.
עם מותו של עבדאללה בינואר 2015, ועליית סלמאן ובנו, מוחמד, המדיניות הנצית עלתה עוד שלב. במרץ אותה שנה פתחה המללכה, בסיוע מדינות המפרץ ומדינות ערביות ומוסלמיות אחרות, במבצע נרחב נגד החות'ים, ששעטו לעבר העיר עדן שבדרום תימן. מוחמד בן סלמאן, שהיה אז סגן יורש העצר, קיבל לידיו גם את משרד ההגנה והוביל את המלחמה בשכנה מדרום.
המורדים אמנם נבלמו, ותומכי הממשלה המודחת החזירו לידיהם שטחים רבים, אך נראה ששבירת הסטטוס-קוו רחוקה בעוד הנפגעים העיקריים הם האזרחים. תימן עדיין משמשת מעבדת ניסויים לארטילריה האיראנית, שמשוגרת לעבר מטרות בעומק הממלכה ולעבר כלי שיט. השיעורים שיילמדו שם יועתקו בהכרח גם לזירות אחרות, בראש ובראשונה לבנון.
מוחמד בן סלמאן, שלמעשה הוא השליט האמתי של הממלכה בגיל 32 בלבד, יורש העצר לא הסתפק רק בזירות החמות. תחת הנהגתו, גם מדינות ששמרו על יחסים דיפלומטיים תקינים עם איראן נענשו. מצרים, שתחת הנהגתו של עבד אל-פתאח א-סיסי נשענת על מימון של ערב הסעודית ואיחוד האמירויות כדי לשרוד, נענשה בעצירת סבסוד הנפט כשפזלה לעבר טהראן והתמהמה עם העברת האיים בים האדום לשליטת ריאד.
א-סיסי התיישר בלית ברירה - הוא מודאג יותר מארגוני הג'יהאד בחצי האי סיני ובלוב השכנה מאשר מהעימות סוני-שיעי - והנסיך מוחמד, שהספיק להדוף את בן דודו מתפקיד יורש העצר ולהתקדם לשם בעצמו, עבר למטרה הבאה - השכנה הקטנה קטאר. הנסיכות, שכבר בודדה בידי שכנותיה למשך כמה חודשים ב-2014 סביב האשמות דומות, ספגה סנקציות חמורות יותר מאז יוני. ערב הסעודית וגרורותיה ניתקו את היחסים הדיפלומטיים עמה, וסגרו את נתיבי התעבורה אליה, בשל טענות לתמיכה בארגוני טרור וביחס אוהד לאיראן.
אך קטאר הנצורה לא קרסה ואחרי שטראמפ התיישר בתחילה לפני המנגינה הסעודית, בפנטגון ובמחלקת המדינה מיהרו לקרוא לפתרון המשבר שפוגם במאבק בדאעש. גם בוושינגטון יודעים כי ריאד היא האחרונה שיכולה להטיף נגד תמיכה בארגוני טרור, והמטרה העיקרית שלה היא להכניע את משפחת א-ת'אני בדוחה. החרם הסעודי הוביל להתקררות ביחסים עם טורקיה, ששלחה כוחות לקטאר ויחד עם איראן מגבירה את המסחר עם הנסיכות העשירה.
לפי דיווחים בארצות הברית, יורש העצר אף הגה מבצע צבאי בקטאר, אך הוא נרתע מכך בעקבות אזהרות מצדו של טראמפ, שהיה זה שהתרברב בתחילת המשבר כי הוא זה שאפשר אותו במהלך ביקורו בממלכה בחודש מאי.
במערב מביטים בדאגה
ההרפתקנות המסוכנת של יורש העצר, שתוארה כבר בדוח שפרסמה סוכנות הביון הגרמנית כבר בדצמבר 2015, באופן חריג היה זה בפומבי, עוד לא הניבה הצלחות של ממש בשטח. דבריו של מוחמד בן סלמאן, ולפיהם שיגור הטיל לריאד מצנעא היה מעשה מלחמתי מצד איראן, מרמזים כי הוא שוקל תגובה כלשהי, בין אם ישירה או עקיפה. הוא כבר הזהיר בעבר כי על המלחמה שתפרוץ מול איראן להתחולל בשטחה שלה, ולא בתחומי הממלכה.
עוד מוקדם לדבר על מלחמה ישירה בין שתי האויבות, אך יורש העצר יוצא מגדרו ושובר את הכלים כדי למנוע מלבנון להפוך למדינות חסות נוספת של איראן. הניסיון לבודד את חיזבאללה ולהפוך אותו לשווה ערך לממשלת לבנון עלול לחזור כבומרנג לריאד, שגועשת תחת המאבקים הפנימיים בארמון.
התפטרותו של אל-חרירי עשויה להיות קשורה לגל המעצרים, שכולל כ-200 נסיכים, שרים לשעבר ובהווה ואנשי עסקים ומסלק את אחרוני מתנגדיו - בהם הנסיך אל-ווליד בן טלאל, אחד מהאנשים העשירים ביותר בעולם ודמות אהודה מאוד במערב, שמביט בדאגה על המתרחש בממלכה העשירה בנפט שעוברת תהפוכות פנימיות חסרות תקדים.