עם כניסתו לתפקיד חרט על דגלו הרמטכ"ל גדי איזנקוט, כך עושה הרושם, כי מוטב שמחננו יהא טהור גם אם הדבר יבוא על חשבון אומץ לבו. שורת הקצינים הבכירים שנאלצו לעזוב את צה"ל בשל כשל התנהגותי, ולא משום כשל ביצועי או פיקודי הולכת ומתארכת. לשורה זו נוסף זה עתה תת-אלוף מרדכי כהנא שהודיע על פרישתו מצה"ל. עושה רושם שהרמטכ"ל הטיל את אלומת שרביטו לעבר "דלת היציאה" ולתא"ל כהנא לא נותרה ברירה אלא להכריז על "פרישתו".
כישוריו המבצעיים, הפיקודיים ואומץ לבו אינם מוטלים בספק. הוא שימש עד לתחילת החקירה קצין איסוף קרבי ראשי ומפקד מערך הגבולות, תפקיד חיוני ורגיש מאין כמוהו. כזכור הוא נחשד כי החזיק אמצעי לחימה, רובה קלאצ', אקדח וכדורים ופריטים נוספים במכולתו, אמצעי לחימה שהינם כפי הנראה פרי שלל היתקלויות עם מחבלים, שהוחזקו על ידו משום ערכם הסנטימנטלי. הם ודאי לא נועדו, חלילה וחס, לקדם פעילות עבריינית.
בעבר נהגו להעניק ללוחמים שחיסלו מחבלים את כלי נשקם כאות הצטיינות על עוז רוחם. אם כך הם פני הדברים הרי שעל פניו מדובר לכאורה בהפרה משמעתית ואין היא מצדיקה נקיטת אמצעים דרקוניים כגון הגשת כתב אישום וקטיעת רצף השירות בצה"ל. ייתכן שהיה על תא"ל כהנא לדווח על כלי הנשק ולבקש אישור להחזקתם אך מכאן ועד להדחתו הדרך ארוכה.
תא"ל כהנא פיקד על יחידות המתויגות כחוד חנית הלחימה בצה"ל, סיירת גולני, גדוד בגולני, סיירת אגוז, חטיבת עודד ויחידות נוספות. שלל התפקידים הצטלבו בתקופות לחימה סוערות כגון חומת מגן ומלחמת לבנון השנייה.
הפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר) תא"ל שרון אפק הורה על חקירת מצ"ח ומשכך התגלגלה הפרשה לפתחו של הסנגור הצבאי הראשי, אל"ם רן כהן, המייצג את תא"ל כהנא. הגם שתא"ל כהנא הודיע על פרישתו מצה"ל תמוצה החקירה עד תומה, בסופה יחליט הפצ"ר על הצעדים שינקטו, קרוב לודאי שהפצ"ר ימליץ על נקיטת הליכים משמעתיים, אם בכלל, בהתחשב בפרישה.
אניח כי תא"ל כהנא שיתף פעולה עם חוקריו, באשר להשתלשלות האירועים שהובילוהו להחזקת הנשק ונסיבותיהם. מידת שיתוף הפעולה ומידת השקיפות שיגלה תא"ל כהנא בחקירותיו יסייעו במידה רבה לפצ"ר, עת יבוא לעצב את המתווה המשפטי הסופי של הפרשה. ארגז הכלים לעיצוב מתווה זה גובש בשעתו בפסיקת בית הדין הצבאי לערעורים, בין היתר בפרשת "ישי" שאחד משופטיה היה לא אחר מאשר תא"ל גדי אייזנקוט, כדרגתו אז.
המדיניות הנוכחית של הרמטכ"ל מציפה פעם אחר פעם את הדילמה הקשה בפניה ניצב הרמטכ"ל גבי אשכנזי בשעתו, בפרשות תא"ל צ'יקו תמיר ותא"ל עמאד פארס. שניהם נאצלו לסיים את שירותם הצבאי בצה"ל. אהוד ברק העלה על נס את פעלם כמפקדים נועזים ומוכשרים, היו כאלה שהוסיפו כי פני המבצעים "עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן היו נראים אחרת לו הללו נמנו על שדרת הפיקוד של צה"ל". רק לאחרונה נאלץ ראש אכ"א אלוף חגי טופולנסקי לפרוש מצה"ל לאחר שמחשבו האישי נגנב מביתו, כאשר ברי היה כי מועמד ודאי לכהונת מפקד חיל האוויר, כישוריו ועוז רוחו לא היו נתונים בספק.
האם לצה"ל יש את הלוקסוס לוותר על מפקדים מזן זה משום כשל כזה או אחר ובלבד שמחננו יהא טהור? מסקנתי היא שלילית. פרופ' אסא כשר, שנמנה עם כותבי הקוד האתי של צה"ל, חיווה את דעתו כי תא"ל תמיר ראוי היה להמשיך ולשרת בצה"ל, כך סבר אף אשכנזי תחילה אך נמלך בדעתו. הסינדרום לו אנו עדים לאחרונה לפיו "צה"ל לא אלמן" ולכל קצין מוכשר יש מחליף לא תמיד הוכיחה את עצמה בשדה הקרב.
לסיום אמליץ לרמטכ"ל להקים ועדה מיוחדת לבד מאלה הקיימות כיום, עליה ימנו בין היתר רמטכ"ל בדימוס, פרופ' לפילוסופיה ומומחים נוספים, שמתפקידה לבוא בהמלצה בפניו ולקבוע האם נחצה הרוביקון הפיקודי המחייב את סיום התפקיד של הקצין הבכיר. ההנחה כי נקיטת קו קשוח נגד כשלים ממין זה תביא לקיצם אינה מוכיחה את עצמה.
הכותב הינו אלוף-משנה (במיל'), מומחה למשפט צבאי ופלילי.