ביום שני בבוקר התקשר אליי אחד מיועציו של בכיר פלסטיני מוכר וידוע. הוא ניסה לתהות מה פשר הכתבה ש"פרסמתי" על אודות עסקת גז שנרקמה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין בנו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) ויועצו הכלכלי של עבאס, מוחמד מוסטפא. לא היה לי מושג על מה מדובר. היועץ שלח אליי קישור לכתבה שהופיעה בסוכנות הידיעות הפלסטינית "אמד", הידועה כאתר אוהד בלשון המעטה למוחמד דחלאן, יריבו של אבו מאזן. בקישור הופיע לכאורה תרגום של כתבה שאני כתבתי, לכאורה, על פרשה שכזו.
בהתחלה, אני חייב לומר, ה"פייק ניוז" הזה שעשע אותי. זו אינה הפעם הראשונה ובוודאי שלא האחרונה שפוליטיקאים פלסטינים עושים שימוש בעיתונאים ישראלים כדי לחסל חשבונות עם יריביהם מבית. לנוכח המגבלות שיש על התקשורת הפלסטינית, כתבות בעיתונות הישראלית הינם כלי נפוץ וידוע במלחמה התקשורתית וההסברתית בין פתח לחמאס ובתוך הפתח פנימה. ובכל זאת, להמציא כתבה שלמה עם קרדיט מפורש ל"פרשן לענייני ערבים של וואלה! NEWS", זה מצריך כבר השקעה שמעבר.
כמה מילים על "אמד". העורך הראשי של האתר הוא חסן עספור, לשעבר חבר צוות המו"מ הפלסטיני בקמפ דיויד, חבר קרוב של מוחמד דחלאן, המתגורר כיום בקהיר. "אמד", כמו גם אתרים אחרים שמפעילה החבורה המקורבת לדחלאן, הפך להיות אחת הבמות המרכזיות לניגוחו של אבו מאזן בשנים האחרונות. לחבורה הזו יש גם שפע של עמודי פייסבוק שהיא מפעילה ואפילו נגיעות בעסקי הטלוויזיה. מיהרתי לפרסם בטוויטר הבהרה שבה כתבתי באנגלית "סוכנות הידיעות אמד של חסן עספור, חבר קרוב של מוחמד דחלאן, המציאה היום כתבה בשמי שמעולם לא הייתה קיימת. פתטי".
זמן קצר לאחר מכן העברתי מסר לאחד מחבריו של עספור, עד כמה חסר בושה הפך האתר. בעקבות זאת שלח אליי החבר קישור לעמוד פייסבוק של "וואלה!" בערבית, שלכאורה שימש כמקור של אמד. הבעיה הקטנה שאותו חבר של עספור לא לקח בחשבון היא שלוואלה! אין עמוד פייסבוק או אתר בערבית (לצערי הגדול, יש לציין). כלומר, במקרה הטוב, "אמד" טעו וציטטו מעמוד פייסבוק מזויף. במקרה הרע, יכול להיות שגם אותו עמוד פייסבוק מזויף, קשור לאי אלו גורמים פלסטינים שלעת עתה לא ננקוב בשמם (למרות ששמם ידוע ומוכר).
זמן קצר לאחר מכן הגיע אליי שיחת טלפון מחסן עספור. הייתי בטוח שהוא עומד להתנצל ולהסביר את הטעות. במקום זאת עספור הסתער בזעם קדוש, על חוצפתי שהעזתי לכתוב שאמד "פתטי". הוא דרש שאסיר את הציוץ מיד. נדהמתי אני חייב לומר. התגובה הראשונה שלי הייתה צחוק מתגלגל. הנה מתקשר אליי עורך ראשי של אתר חדשות לכאורה, שפרסם כתבה מזויפת בשמי בלי לבדוק אם אכן הייתה כתבה שכזו ודורש ממני להסיר ציוץ שבו מתחתי עליו ביקורת. עספור הסביר שהוא עשה מה שכל עיתונאי היה עושה: לקח כתבה מפייסבוק. הסברתי לו שאין עמוד פייסבוק שכזה לוואלה בערבית ואם יש הוא מזויף ואם הוא לוקח ציטוט או כתבה התפקיד שלו כעורך, הוא לוודא שהעמוד אמיתי.
עספור דרש שאני או וואלה! NEWS, נפרסם הודעה רשמית שאין לנו עמוד שכזה ואנחנו לא קשורים אליו והוא בסך הכל עשה מה שמצופה ממנו. האמירות הללו הפכו להיות הזויות יותר ויותר והשיחה רק הלכה והתדרדרה. כאשר הוא החל לנקוב בשמות של בכירים פלסטינים שלכאורה "משפיעים" עליי (כמובן יריביו של מוחמד דחלאן) הבנתי שהשיחה מיותרת. הוא המשיך להסביר ש"אתה לא יודע מי זה חסן עספור", ולדבר על עצמו בגוף שלישי כאילו מדובר היה בשחקן כדורגל בשנות ה-80. עספור לא איים או קילל אך הנימה של הדברים הייתה ברורה והצליל מרמז על ההשלכות שיהיו אם לא אסיר את הציוץ.
לא הסרתי כמובן את הציוץ. ומאז אתמול עספור ממשיך לטעון ב"אמד", שהוא עשה את עבודתו נאמנה ובסך הכל ציטט מתוך מאמר בפייסבוק. הוא גם טען שאני "מתחבא" ולא מפרסם הכחשה שהעמוד של וואלה בערבית לא שייך לנו. וואלה! NEWS פנו לחברת פייסבוק והעמוד המזויף הוסר. הבוקר עספור וחבורתו ממשיכים וטוענים "הוא (אני) דרש מהאתר העברי (וואלה! NEWS) למחוק מה שפורסם , הסוד נגלה ונראה, האינטרסים עבדו, כנראה הם איימו עליו למחוק חדשות מאקו" (כלומר, וואלה איימו עליי בפיטורים). פתטי כבר אמרתי?
אולם ההתפתחות המעניינת קשורה דווקא באותו עמוד שהוסר. על פי גורמי מודיעין פלסטינים, אין מדובר בעמוד שזויף במקרה או כלאחר יד על ידי צעיר פלסטיני חומד לצון. אלא במעשה מכוון של גורמי כוח בפוליטיקה הפלסטינית, שלוקחים אתרים בעברית, מייצרים עבורם "אתר בערבית", ושופכים שם קיתונות של ידיעות ומאמרים "מתורגמים", שמעולם לא נכתבו. זאת כדי לנגח פלסטינים אחרים, בעיקר נגד אבו מאזן וחבריו. ואז כאשר מישהו נוסח עספור הופך את הפייק ניוז לניוז, הוא ינסה משפטית להסתתר מאחורי אותם אתרים מפוברקים.
כאמור, מעשים כאלה כבר נעשו בעבר ולצערי הגדול, המגמה הזו של "פייק ניוז" רק תלך ותחמיר. בוודאי כל עוד פוליטיקאים לשעבר מנסים שוות לעצמם תדמית של "עיתונאי מהימן" ולפרסם כל מה שעולה על רוחם.