פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      השליח ודבר העבירה: הנגעים שנחשפו בהסתבכות של עו"ד מולכו

      ניגוד העניינים - או בקיצור, הנג"ע - היה מובנה בהעסקתו של המתנדב מולכו, שנהנה בעסקיו הפרטיים מקרבתו למלכות. בעוד שבסביבת נתניהו דאגו לתחזק את ההתגרות הביטנ-אמסלמית המזלזלת - פרקליטות המדינה, חיה דו ראשית עם אונות נפרדות, התנהלה בכישלון מהדהד

      בית המשפט העליון שיחק ביום ראשון בנדמה לי. כבוד השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל ואורי שוהם נאלצו לדון במחצית המוארת של הירח כאילו אינם יודעים מה קורה במחצית המואפלת. גרמה לכך ההתנהלות המשונה של פרקליטות המדינה, שאחת מידיה ליטפה את לחיו של עו"ד יצחק מולכו בעוד ידה האחרת סוטרת על הלחי השנייה של אלמוני שאסור לומר עליו דבר, למעט שותפותו עם עו"ד דוד שימרון, קרבתו לבנימין נתניהו ואולי גם היותו נשוי לרעייתו של עו"ד יצחק מולכו.

      העתירה נגד כהונת מולכו כשליח נתניהו, שנדונה בעצם שעות לאחר חקירתו ביחידה הארצית לחקירת פשיעה כלכלית, שיקפה שתי תופעות המאפיינות את תקופת נתניהו; ראשית, החיה הדו-ראשית המתקראת פרקליטות המדינה, שהצד הפלילי שלה מפקח על חקירות המשטרה - במקרה זה גם נגד מולכו - בעוד הצד האזרחי מקים סביבו חומת מגן. שנית, התנהגותם של נתניהו וסביבתו, המחריפים את היחס כלפיו במקום לרכך אותו.

      עו"ד יצחק מולכו (צלמים זמניים מורשים , ניר קידר, הארץ)
      הפרקליטות יכולה הייתה לכל הפחות להימנע מהתבזות. מולכו (צילום: ניר קידר, הארץ)

      בשבוע שעבר הסתפקה הפרקליטות בתפקיד בלדרו של נתניהו, בהודיעה לבג"ץ על החלטת מולכו לפרוש ממשימותיו - אבל לא בו ברגע, כדי לייתר לחלוטין את העתירה שדרשה זאת ממנו, אלא רק בפברואר 2018. באותה עת היתה הפרקליטות, או לפחות אונה אחרת באותו מוח, אמורה לדעת שהמשטרה על סף זימון מולכו לחקירה פלילית. מידע כזה ממודר ומובן שאין להסגירו ולו ברמז, אך הפרקליטות, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, היתה יכולה לגבש עמדה שונה מזו של נתניהו ולהסכים לפרישה מיידית של מולכו, לפני ההתבזות.

      העותר המנצח, עו"ד שחר בן מאיר, מאפיין את הנוגדנים שגירתה התנהגות נתניהו בשנים האחרונות. הזלזול, ההתנשאות, ה"אין-כלום-לא-יהיה-כלום", הביטנ-אמסלמיות, כל אלה - כהיפוך של ההשלמה המחויכת (כלפי חוץ, לצד הסתייעות במנופים פנימיים) של אריאל שרון עם חקירותיו - הגבירו את נחישותם של מתנגדי נתניהו להשתמש בכלים המשפטיים והציבוריים הזמינים כדי לתבוע ממנו דין וחשבון.

      פעם היו אלה ארגונים כמו התנועה לאיכות השלטון ואומץ - המתחרים זו בזה על כתר הצדק והטוהר, כמו מד"א ואיחוד הצלה, המתקוטטים עד זוב דם בשם קדושת החיים ובכורת פינוי הפצועים. כיום אלה בן מאיר - הדורש גם להשית מס על ההטבות שמקבל נתניהו בביתו הפרטי - ועו"ד אלעד מן. ביוזמה עצמית, או כמייצגי אחרים, או גם וגם, הם נועצים את שיניהם בזוג נתניהו ואינם מרפים. עיקשותם מורכבת ממנות שוות של יצירתיות והתמדה. לא פלא שעו"ד בן מאיר התמחה בשנים האחרונות בתביעות ייצוגיות: בפרשות נתניהו עתירותיו הן מעין תביעות ייצוגיות בשם הציבור הישראלי.

      טענת נתניהו והפרקליטות, שנדרשים ארבעה חודשים לחפיפה בין מולכו לבין השליח המלכותי הבא, אינה רצינית. גם כשמתמנה רמטכ"ל או מפכ"ל לעמוד בראש ארגון מורכב כמו צה"ל או משטרת ישראל, נדרשת לו תקופה קצרה מזו. היועץ המשפטי לממשלה, בכבודו ובעצמו, נזקק לחודשיים בלבד. מולכו הוא מנגנון של איש אחד. הכל במוחו ובמסמכיו. מי שצריך להעביר את התפקיד לאיש הבא אינו השליח, אלא השולח, נתניהו. כשליאור לוטן התפטר מתיאום על השבויים והנעדרים, פרישתו היתה מיידית ולא נודע על כל נזק ונפגעים.

      בטבעת ההגנה הפנימית: עודאי שמרון וקוסאי מולכו

      "פרק הזמן שנקבע, עד פברואר, הוא סביר, לאור מורכבות הדברים והצורך בהעברתם לבעל תפקיד אחר", אמרה ביום ראשון בבג"ץ נציגת הפרקליטות, עו"ד מיטל בוכמן-שינדל. היא לא נשמעה משוכנעת לחלוטין בדבריה; את השופטים לא שכנעה. אחר כך שברה את המחיצה השקופה בין שני המולכו, השליח והחשוד. "אעדכן", הוסיפה, "יש איסור לפרסם אדם שנעצר ל-48 שעות. בהסכמת בא כוחו אני מפרסמת את שמו. עו"ד מולכו נחקר. הדברים גולמיים מאוד. אם נשים בצד את ההתפתחות החדשה הזו, עו"ד מולכו במשך שנים רבות מילא תפקיד רגיש מאוד עבור מדינת ישראל. היעלמו ביום אחד אינו משרת את האינטרס הציבורי, אלא אם כן ההתפתחויות החדשות יכתיבו סד זמנים אחר".

      אפשר לחשוב שביבי ואיציק היו לבשר אחד, ביביציק, לבלי הפרד, וכי גורלה של ישראל תלוי באזרח פרטי שאינו מרוענן בתפקידו זה שמונה שנים - יותר מכל ראש מוסד ושב"כ, מפכ"ל ויועץ משפטי - ושהכוח שצבר יהווה נימוק להשארתו בתפקידו, במקום להחלפתו.

      שותפו של מולכו, עו"ד מיכאל ראבילו, שייצג את משרדם גם בעת שלקוחתם שרה נתניהו הופיעה - והחמירה את מצבה - בבית הדין לעבודה, סתר את דברי נציגת המדינה. "בניגוד לפרסומים", העיר, "אסור עדיין לפרסם את שמו, עוד 24 שעות". השופטים הסכימו איתו - רק בנקודה זו. מה בדיוק נתנה למולכו אותה יממה נוספת של שמועות סוחפות ותמונות דלות טשטוש, קשה להבין.

      מולכו לא יכול להיות דיפלומט מהולל כל כך עם גורמי חוץ, כפי שחסידיו ניסו לתארו, אם הוא דורך ברגל כה גסה על אצבעותיהם של בעלי תפקידים ממלכתיים בארץ, כמו עוזי ארד בהיותו יועץ מדיני לנתניהו ואחר כך ראש המטה לביטחון לאומי, או ראשי המוסד ו"תבל", אגף קשריו ברחבי הקוסמוס. ובכלל, המצב אינו טוב, לדברי נתניהו (תלוי באיזה יום, של זעקות שבר או של שבחים עצמיים). האיראנים הנוראיים רק מתחזקים. מה, אם כך, הועילו נתניהו ושליחו?

      ההגנה סביב נתניהו מתקפדת בשלוש טבעות, במתכונת סדאם חוסיין - בחוץ משמר הרפובליקה, באמצע משמר הנשיאות ובפנים עודאי שמרון וקוסאי מולכו, הנאמנים מכולם, נכון לאתמול. בתקופת הכהונה הראשונה שלו, אף שנבחר אישית לראשות הממשלה, חשש נתניהו שלא למסור תיקים חשובים לבכירים במפלגתו - דוד לוי, אריאל שרון, דן מרידור, יצחק מרדכי (ומשה ארנס, כשמרדכי התקומם ופוטר). בממשלה הנוכחית אייש את תיקי הליכוד, כמעט ללא יוצא מהכלל, בשריסים - שרים שהם סריסים.

      ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת ממשלה ירושלים 7 בנובמבר 2017 (רויטרס)
      האמנם מחליפו של מולכו יידרש לחפיפה ממושכת משל רמטכ"ל, מפכ"ל או יועמ"ש? נתניהו (צילום: רויטרס)

      ניגוד העניינים, או בקיצור נג"ע, היה מובנה בהעסקת מולכו כמתנדב. זה הסיפור הישן, בדגם האמריקני, של יועץ חיצוני, לרוב עורך דין, המסייע לממשל בשכר של דולר לשנה - דולר השווה לעסקיו הפרטיים מיליון. טובה כנגד טובה: הוא מקריב את זמנו ומרצו, ומשרדו ממגנט אליו את המתרשמים מקרבתו למלכות. אם מולכו הפר את תנאי הסכם הנג"ע שנוסח למענו ברשלנות בפרקליטות, ולא עדכן בכך את נתניהו, את היועץ המשפטי לממשלה ואת היועצת המישפטית של משרד ראש הממשלה, הוא הכשיל אותם במילוי תפקידם, וזאת עוד לפני שנבדק חשד לעבירה חמורה יותר, שהתהליך הפגום הוליד גם תוצאה פלילית. כך או כך, האחריות המיניסטריאלית על מעשי מולכו תלויה בצווארו של נתניהו. גם השב"כ חייב להודיע, אם הוא שולל ממולכו את הסיווג הביטחוני שהעניק לו, לדברי לשכת נתניהו, מרגע שהוכנס למרשם הפלילי כחשוד.

      במובן המשפטי הצר, המשמש בין השאר לציון שרשרת הזכאות להורשה, שמרון ומולכו אינם בני משפחתו של נתניהו; אין להם קרבה ישירה אליו. כדודן וגיסו, כמוהם כחברים, והרי נתניהו כבר פסק שמותר לקבל מחברים מתנות. דוברי נתניהו מסרו, לפני חודשים מעטים, כי משרד שמרון-מולכו "משמש כמשרד עורכי הדין של משפחת נתניהו עוד מאמצע שנות ה-50' של המאה שעברה, בימי אבותיהם של בנימין נתניהו ושל דוד שמרון. משפחת נתניהו שילמה לאורך השנים עבור השירותים המשפטיים שניתנו לה. המדינה מעולם לא שילמה לעו"ד שימרון דבר בגין פעולותיו כעורך הדין האישי של רה"מ ובני משפחתו ובכלל זה ייצוגה של שרה נתניהו בהליכים שונים".

      דוד שמרון בחקירתו בלהב 433, יולי 2017 (צלמים זמניים מורשים , מוטי מילרוד, הארץ)
      עו"ד שמרון (צילום: מוטי מילרוד)

      ולמי שתהה, אם אי פעם, כאשר נתניהו יזדכה על המדינה, יתברר שהוא, שמרון ומולכו אינם רק חברים, התשובה היא בהחלט לא, אם להאמין לנתניהו (כרגיל, על אחריותו של המאמין): "אין שותפות עסקית - קיימת או עתידית - בין ראש הממשלה לבין משרד עורכי הדין או השותפים בו".

      חקירת מולכו היא מכה קשה נוספת לנתניהו. כך, כמובן, גם ההמלצות לכתבי אישום בפרשת "בזק", שכבדרך אגב הבליטו מה שיוזמי הצעת החוק נגד פרסום סיכומי חקירות שכחו: לא רק המשטרה חוקרת, אלא גם רשות ניירות ערך ורשות המסים ומצ"ח. כולן חוקרות, כולן מסכמות תשתית ראייתית, יש או אין, כולן ממליצות לפרקליטות (הצבאית, במקרה של מצ"ח) אם להאשים או לגנוז. מה יעשו עכשיו ביטן ואמסלם - יטליאו את ההצעה כדי להוכיח שלחנופה אין גבול?

      (עדכון ראשון: 21:30)