בין חאלב לחדר: מלחמת העצמיות הישראלית

מבעד לכמעט-הסתבכות בסוף השבוע האחרון בכפר הסורי חדר מבצבצת בעיית היסוד של מדינת ישראל: ההשתמטות מהגדרה עצמית ברורה. ישראל יצאה לפני 70 שנה למלחמת עצמאות וניצחה בה. היא עדיין מנהלת את מלחמת העצמיות שלה.

תושבי חדר, שנמצאו בסכנת טבח, הם אזרחים סורים בני העדה הדרוזית. מי שביקשו לפרוץ את הגדר ולחבור אליהם כדי להצילם הם אזרחים ישראלים בני העדה הדרוזית, תושבי הגליל והכרמל, ואזרחים סורים (לפי החוק הבין-לאומי) וישראלים בעל כורחם (לפי חקיקת הכנסת, שאינה מקובלת על שום גורם עולמי), תושבי הגולן, "הרמה הסורית" במפות צה"ל עד למלחמת ששת הימים.

ביוני 1967 כבשה ישראל את הרמה. ב-10 בחודש הוכרזה הפסקת אש והכוחות נבלמו. ב-12 באותו חודש נזכרו להוסיף לשטח גם את החרמון. במיקריות שרירותית, יצא שמסעדה ומג'דל שמס בפנים, חדר בחוץ. מכאן, דרוזים תחת כיבוש (ואחר כך סיפוח, או בכינויו המעודן "המשפט והמנהל") ישראלי, ומכאן דרוזים תחת שלטון סורי. דרוזים של ירושלים ודרוזים של דמשק, עם קו הפסקת אש והפרדת כוחות - לא גבול בין-לאומי מוכר - ביניהם. לא התממשו חלומותיהם של השר יגאל אלון, בכירים במוסד ופעילים ותיקים בקשרים עם הדרוזים באזור סוויידה שבדרום סוריה (שהישראלים, לא הדרוזים, מכנים "ג'בל דרוז"), לחבור מזרחה אל המובלעת ולכונן מינהל דרוזי בחסדי ישראל.

הדרוזים, כמו כל עדה, במיוחד במזרח התיכון, אינם מיקשה אחת, ויעיד כשלון המהלך התמים של משרד הפנים למזג לעיר את עוספיה ודליית-אל-כרמל; אבל נגד אויב חיצוני הם מתאחדים, ואין לתמוה על כך. השאלה העקרונית, עוד יותר מזו המעשית, היא איזו מחוייבות יש למדינת ישראל לעזור לדרוזים של מסעדה וחורפיש לעזור לדרוזים של חדר? לא המחויבות האנושית הרגילה להושיע קורבנות פשע ממשמש ובא, כי אם מחילים אותה על ההרג ההמוני בסוריה, אין הבדל עקרוני בין חדר לחלב. זאת מחוייבות לאומית-עדתית, בנוסח "כל ישראל ערבים זה בזה". ישראל, בהקשר זה, כמדינה יהודית פלוס. הדרוזים הם הפלוס.

ישראל העניקה לעצמה מינוי של מצילת יהודים ברחבי תבל, כולל אימון בהתגוננות, תכנון מילוט וסידורי הגירה. היא גם הסמיכה את עצמה לשפוט פושעי מלחמה נגד העם היהודי, שחטאו לפני הקמת המדינה. ההבדלים בין "יהודי" ל"ישראלי" ובין דת ללאום טושטשו לפי הצורך. מה זה אומר על ישראלים המשתייכים למיעוטים לא-יהודים, בין שיש להם קצת כוח פוליטי ובין שטענתם ערכית בלבד? להם אסור לתבוע מהמדינה לפעול באותו אופן, או "דו-אופן", ככינויה של תוכנית חירום בתחילת שנות ה-90' להטסת יהודים מברית המועצות המתפוררת?

קמצוץ מסבך הבעיות הוגש לישראל במחצית הראשונה של שנות ה-80', כשצה"ל פלש ללבנון, שהה בה וצפה בהתכתשויות הקטלניות בין נוצרים, מוסלמים - סונים ושיעים - ודרוזים. קצינים וחיילים דרוזים ביחידות הקרביות ובמנגנוני הקישור נקרעו בין המשמעת הצבאית לנאמנות העדתית. אלה היו השנים הראשונות לפתיחות כלפי קידום דרוזים מחוץ ליחידה שהוקצתה להם, 299 בחטיבה הצפונית 300. מחלקת ביטחון-שדה, בפיקודו של אל"מ יגאל לוטן, יזמה הסרה של המחסום בפני העלאת דרוזים (ובמקביל גם הומוסקסואלים) לדרגת אלוף-משנה, שהעונדים אותה משתייכים לסגל הפיקוד הכללי. מפקדים דרוזים מרשימים התבלטו בצנחנים ובסיירות. הם שאפו להתקדם לדרגות הבכירות ביותר, ואכן הגיעו לאלוף ולתא"ל, אך החשבון הקר התנגש בדם החם כאשר בהרי השוף דרוזים-לבנונים, שאויביהם מהפלנגות היו בעלי-הברית המפוקפקים והבוגדניים של ישראל, שיוועו לעזרת דרוזים-ישראלים חמושים וקרובים, במדי צה"ל. זה כמעט נגמר באסון.

פרשת חדר מבהירה לכל גם עד כמה עקר רעיון השארתן של התנחלויות תחת שלטון פלסטיני, כתחליף לפינויין בהסדר שלום. אפילו תתאפק ישראל הרשמית ותניח לכוחות הביטחון והחוק של המדינה הפלסטינית לטפל בפשעים רצחניים נגד המתנחלים, יקומו קבוצות קנאיות שיפרצו לשטחו ויבצעו פעולות גמול או "תג מחיר". המציאות תאמץ מה שהיה רק תירוץ שיקרי כשבן גוריון השמיע אותו, בהקשר דומה, לאחר פעולת קיביה ב-1953.

כדי להמחיש את חומרת הבעיה, ניתן גם להפוך על גבה את פרשת כפר קאסם בעת מיבצע "קדש" ב-1956. שוטרי משמר הגבול, הכפופים לחטיבה בפיקוד המרכז, טבחו בערבים אזרחי ישראל. קילומטרים מעטים משם, מעבר לקו שביתת-הנשק, נמצאים כוחות צבא ירדן, שסיפחה אליה את הגדה המערבית. מה היה קורה אילו, בהוראה מסודרת או בהתפרצות חיילים זועמים, פשטו כוחות אלה על ישוב ישראלי, במגמת נקם?

לשאלות אלה אין מענה ביוזמות מיותרות כמו "חוק הלאום", הקובעות בפועל שיהודי הוא אזרח-על במדינת ישראל (ויכול בנקל לקבל מעמד כזה, לפי חוק השבות, גם אם מעולם לא טרח להגיע לישראל ועודנו מחזיק רק באזרחות מדינה זרה). במקביל לשלום שיסדיר את גבולות ישראל ושטחיה, עליה לברר לעצמה האם היא מאמינה שזכותה להפלות בין אזרחיה ולקבוע שדרוזי, או בן כל מיעוט אחר, הוא יהודי-מינוס.