הפיוס הפלסטיני הוא הדרך היחידה למדינה. דעה

הבחירה של תנועת חמאס ללכת בדרך הפיוס לא הייתה שליפה מהמותן או גחמה של רגע. הייתה זו תוצאה של קריאה יסודית ומעמיקה של המצב, והחלטה שנועדה לשרת את האינטרסים של האזרחים המותשים, ולהתעלות מעבר לחישובים מפלגתיים עצמיים.

התנועה הייתה יכולה לבחור בהמשך המצב הקיים, תוך שהיא נאחזת ברסן השלטון, אבל היה זה בבחינת גזירת אסון על עזה ותושביה. גזירת אסון על גורלם של שני מיליון אזרחים המצטופפים בשטח גיאוגרפי צר, נצור ונטול משאבים, והסובלים משיעור האבטלה הגבוה ביותר בעולם.

רצועת עזה סבלה ממלחמות ומהרס ושרדה בזכות הרצון והעיקשות האיתנים של תושביה. אלה לא נשברו ולא הניפו דגלים לבנים גם לנוכח מתקפות נוראיות במסגרתן נעשה שימוש בטכנולוגיות קרב מודרניות. אולם המלחמה נגד הרעב הייתה קשה יותר מזו נגד מטוסים וטילים. זו הייתה המלחמה הקטלנית ביותר, שכן היא פגעה היישר במשפחות, בילדים וזקנים, באותן אוכלוסיות הזקוקות במיוחד למזון, למחסה, לבתי ספר ולגישה לבתי חולים ולציוד רפואי.

קריאת המציאות הזו של חמאס, מתוך המצב ברצועת עזה, התרחשה במקביל לקריאה דומה שנעשתה ברשות הפלסטינית, על ידי ראש הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן). על אף הפיצול בין הצדדים, הם מעולם לא טענו כי עזה אינה חלק מהמולדת, או שברצועת עזה תקום "מדינה פלסטינית עצמאית" . גם פתח וגם חמאס הסכימו כי גם הגדה וגם עזה מרכיבות יחדיו את המדינה הפלסטינית, ושצריך להפסיק להתנהל מול העולם בשני קולות.

לאורך השנים השתמשו הרשויות הישראליות, האחראיות לכיבוש המתמשך, בפיצול בין חמאס לפתח כתירוץ. היה זה תירוץ שלא להתקדם בשום דרך של משא ומתן, כביכול בשל העובדה שאין גורם פלסטיני אחד המייצג את הפלסטינים. הפיוס הפלסטיני, אם כן, מפריך את הטענה הזאת ומציגה בכל גיחוכה, שהרי אם אכן ה"פיצול" מנע מישראל מלהתקדם בערוץ הפלסטיני, כפי שטענו בתל אביב עד היום, מה מונע זאת ממנה כעת?

התנגדות לפיוס הגיעה גם מכמה גורמים בינלאומיים, שביקשו לסכל את המהלך תוך ערבוב בין חמאס לבין בליל הארגונים הג'יהאדיסטים הפועלים בכמה ממדינות ערב. הם עשו את הקישור בין חמאס לארגונים אלו, למרות שבחמאס חזרו שוב ושוב שהאידיאולוגיה של תנועתם שונה בתכלית מזו של הארגונים הג'יהאדיסטים, ולמרות שהארגונים הג'יהאדיסטים לא הפסיקו לצאת נגד חמאס ולהסית נגד התנועה.

הארגונים הג'יהאדיסטיים אינם עוסקים באחר אלא מתנכרים לו, יוצאים נגדו ואף פועלים להשמידו. הם לא מאמינים ולא רוצים בדמוקרטיה. מנגד, תנועת חמאס מדגישה באופן עקבי כי היא נכונה להצטרף לאש"ף, ארגון המאגד תחת כנפיו דתיים, חילונים, מרקסיסטים, ליברלים ופטריוטים, בהיותו תנועה המאמינה בפלורליזם.

זאת ועוד, חמאס בחרו מזמן להיכנס לבחירות ולאמץ את הליך הבחירות הדמוקרטי. לכן, כל מי שמעז לומר כי רבה הקרבה בין חמאס לארגונים הג'יהאדיסטים וכי רב המרחק בין חמאס לפתח טועה ומטעה. האמת היא שמה שמאחד בין תנועת חמאס לבין הפתח והפלגים הפלסטיניים האחרים הוא רב, ממש כשם שמה שמבדיל את חמאס מהארגונים הג'יהאדיסטיים הוא רב.

האקסיומה כעת בזירה הפלסטינית היא כי אש"ף הוא הנציג הלגיטימי היחיד של הפלסטינים ואין בלתו. הניסיון והעובדות כבר הוכיחו בשטח כי גופים מקבילים או אלטרנטיביים נידונו מראש לכישלון, משום שהם מחוללים פיצול וזורעים בלבול ובסופו של דבר מזיקים למטרה ולעתידה?.

השאלה הנשאלת כעת היא האם ניצבים כעת הפלסטינים בפני שלב חדש, ברור יותר מכל השלבים הקודמים? אני מבקש להשיב על כך בחיוב ועל מנת לצקת תוכן של ממש בתשובה חיובית זו, יש כמה הישגים שראוי להשיגם במהירות האפשרית:

ראשית, יש לזנוח את ההיגיון של האסטרטגיה הכפולה ולעבור להתנהלות מול העולם באמצעות אסטרטגיה פוליטית ודיפלומטית אחת מאוחדת, שתייצג את כל הפלסטינים ותהווה חוקה עבורם.

שנית, יש לאחד את מנגנוני הביטחון שהרי אין ע?ם בעולם שיוכל להתקיים לאורך זמן בצ?לן של שתי השקפות ביטחוניות שונות ומתחרות.

שלישית, אין לבזבז מאמצים מיותרים בדיונים על מכסות ושריונים בתוך אש"ף. את הדברים הללו יש להותיר לקלפי, שרק בו יקבעו האיזונים וגדלי הסיעות. רק כך לא יוכל איש לטעון כי המכסה שלו צריכה להיות גדולה יותר אם הדבר לא נקבע על?פי רצון הבוחר.

רביעית, יש לפתור את משבר הפקידים ולפתור את הסוגיות שנותרו פתוחות ברצועת עזה. רק כך יידעו האזרחים כי אנו ניצבים בפניה של רשות פלסטינית אחת, מאוחדת וצודקת.
חמישית, מעתה והלאה יש לפנות אל הציבור במדינות ערב, שהוא העומק האסטרטגי של הפלסטינים, ואל העולם כולו כרשות אחת המייצגת את הפלסטינים תחת דגל אחד, ותחת קריאה אחת לשחרור מהכיבוש ולעצמאות במדינה שתוקם על בסיס קווי ה?4 ביוני 1967 ושתכלול את הגדה המערבית ואת רצועת עזה ובירתה במזרח ירושלים (אל קודס).

רק בהינתן קיומם של כל התנאים הללו, יוכלו הפלסטינים לכפות יחד עובדות חדשות ונתונים חדשים, בתמיכה כלל?ערבית ובינלאומית. האסטרטגיה היחידה שתאפשר לפלסטינים למוטט את התירוצים והטיעונים והסטריאוטיפים נגדם היא אחדותם; היא הצגת מודל של אחדות של עם המסוגל להתעלות מעל למחלוקות שבו, ולהתאחד סביב סוגיה לאומית אחת ומכרעת.

ד"ר חסן עבדאללה הוא עיתונאי ופובליציסט פלסטיני בכיר. המאמר המלא התפרסם בעיתון הפלסטיני "אל?קודס". המאמר תורגם לעברית כחלק ממיזם משותף למכון ון ליר ולמרכז אעלאם, שבמסגרתו מתורגמים מאמרי דעה נבחרים מהעיתונות הערבית לאתר וואלה! NEWS. מערבית: עידן בריר