מלחמה במקום פיוס: נקמה מצד הג'יהאד תעמוד בדרכו של חמאס

זה אמור היה להיות אחד השבועות השקטים והחגיגיים ביותר ברצועת עזה. מחר (רביעי) אמור חמאס להעביר, לפחות באופן תיאורטי, את השליטה במעברי הגבולות לידי הרשות הפלסטינית, כחלק מהסכם הפיוס. למעשה, זהו צעד ראשון של פיוס בפועל שעוד מוקדם לדעת אם יהיו לו השלכות עתידיות. אבל גם אם מדובר רק בצעד סמלי, הרי שהוא סימן במידת מה את האפשרות לעידן חדש בעזה. אלא שהפעולה הישראלית לפיצוץ מנהרת התקיפה באזור כיסופים שינתה בבת אחת את השיח של תושבי עזה. במקום לדבר על אחדות, פיוס, חזרת הרשות ועל שיפור במצב הכלכלי, שוב מדברים שם על שהידים, הסלמה ומנהרות. נראה שרצועת עזה מסרבת להיפרד ממנהגה המגונה – לנהוג כעזה.

הפעולה הישראלית היא מהמוצדקות שנעשו בתקופה האחרונה, ומכאן גם הקושי של הג'יהאד האסלאמי להגיב עליה. התקיפה של מנהרת התקיפה בוצעה בשטח הישראלי – כלומר, מדובר היה באקט ברור של תוקפנות מצד הג'יהאד האסלאמי, שמהותו חדירה לריבונות הישראלית במטרה לבצע פיגוע ביום מן הימים. קשה לחשוב על עילה מוצדקת יותר לפעולה ישראלית. אולם התוצאה של התקיפה הזו – שמונה הרוגים ועוד 11 פצועים – העלתה מחדש את האפשרות שהג'יהאד האסלאמי יגיב ויירה רקטות לעבר ישראל.

התגובה הישראלית לירי כזה לא תאחר לבוא, ולאחריה תהיה גם תגובה של חמאס. לכאורה, לג'יהאד יש את כל הסיבות לחפש נקמה או להגיב על הפגיעה באנשיו – מדובר במספר האבדות הגבוה ביותר של הפלסטינים מאז סיומו של מבצע "צוק איתן". אולם לארגון יש גם לא מעט סיבות להבליג – בעיקר לנוכח הלחץ הצפוי להיות מופעל עליו מצד הקולגות מחמאס. הארגון השולט בעזה לא רוצה הסלמה בעיתוי הזה, אלא פיוס. לשם כך צפויה להגיע לרצועה בימים הקרובים משלחת של בכירים מצרים. במקביל אמורים מעברי ארז וכרם שלום לעבור לאחריות הרשות הפלסטינית. ההעברה הזו אינה דרמטית, מאחר שכבר עכשיו נוכחים בשני המעברים אנשי הרשות, ולא אנשי חמאס.

מנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר וחבריו אינם מסתירים כי ברצונם להשיג שלוש מטרות בתקופה הקרובה: שקט, שקט ועוד שקט. צריך לזכור שבלי גיבוי מצד חמאס ועילה ממשית למלחמה, ספק אם הג'יהאד ימהר להוביל שני מיליון בני אדם ללחימה. בסופו של דבר, תושבי הרצועה כמו גם ראשי הג'יהאד האסלאמי עצמם מבינים שלארגון אין סיבה של ממש להגיב, מלבד הוצאת קיטור: הפעולה בוצעה בשטח ישראל ונועדה לסכל פיגוע. בסופו של דבר, הארגון אוכל כעת את מה שהוא עצמו בישל.

העובדה כי לא היה מדובר במנהרה של חמאס אפשרה לרבים בישראל ובעזה לנשום לרווחה. חמאס, בעל הבית ברצועה, אינו מרגיש מחויב להגיב ואינו נתון ללחץ דעת הקהל העזתית. להיפך, הפלסטינים ברצועה חפצים בשקט, בשיפור התנאים הכלכליים ובאחדות. תקיפה של הג'יהאד בתקופה שכזו לא תשרת את המטרה שלו, גם אם זוכרים ששניים מבין ההרוגים במנהרות הם אנשי הכוח הימי של חמאס.

על פי גרסת חמאס, השניים ניסו לסייע בחילוץ הלכודים במנהרה ונחנקו מרעל הגזים שהשתחררו במנהרות. גרסת חמאס, כמו גם היעדר התגובה בצד הישראלי, מותירה לא מעט סימני שאלה: מהו בדיוק הפיתוח הטכנולוגי שאפשר לישראל לאתר את המנהרה? אם אכן מדובר במנהרה של הג'יהאד, עוד כמה מנהרות תקיפה של חמאס יש כיום שישראל יודעת עליהם? האם בישראל ידעו שבתוך המנהרה ישנם פעילי טרור וכן מי שנחשב למפקד מרכז הרצועה מטעם הגי'האד, ערפאת אבו מורשד וסכנו חסן חסנין? כנראה שלא, לפחות לפי הודעת דובר צה"ל. האם היה כאן ניסיון להעביר מסר לצד הפלסטיני ולחמאס על השימוש במנהרות? ומה יעלה בגורלם של אלה שינסו לחדור לישראל דרך המנהרות? מה עשו במקום שני פעילי חמאס, חברי הנוחבה, היחידה המובחרת של חמאס? האם ייתכן שהיה כאן תכנון של פיגוע שסוכל באיבו? בשלב זה נראה שהפגיעה בבכירים הייתה מקרית.

ביוני 2006 תקף חיל האוויר מחנה אימונים של ועדות ההתנגדות העממית ברצועה - ארגון שבראשותו עמד אז ג'מאל אבו סמהדנא. במקרה, באותו הלילה היה אבו סמהדנא במחנה וחוסל על ידי המטוסים מבלי שישראל התכוונה לכך. האירוע הזה התרחש במקביל לדיונים על אחדות פלסטינית על פי מסמך האסירים של מרוואן ברגותי. כמה ימים לאחר מכן יצא לדרך הפיגוע שהוביל לחטיפתו של גלעד שליט. האחדות נעצרה אז. האם גם הפעם מצפה לפיוס גורל דומה, או שהג'יהאד יצליח לבלוע את הרוק ולהבליג? נראה שבימים הקרובים נגלה את התשובות לכך.