מעצם העובדה שהתלונות שפורטו בכתב התביעה של התובעת החדשה נגד שרה נתניהו הן זמירות ישנות, אפשר להניח שיש משהו בבסיסן. ומה פתאום היא תובעת רבע מיליון שקל על חודש עבודה? טוענים כנגדה, ועוד חודש שהיו בו חגים (אם כי גם ראש השנה, בחלקו, וגם יום כיפור נפלו על סופי שבוע). אז זה ברור שסכום התביעה גבוה, כי הטענות קשות וכי ממילא, המשרד המייצג את התובעת, של עורכת הדין נעמי לנדאו, מייצג אותה פרו-בונו - כך שיש להניח שהוא גם משלם את האגרה, שצומחת ככל שסכום התביעה גבוה.
אלא שבמקרה הזה, ראוי להדהד גם את השאלות שעולות מטעם מגיניו של נתניהו. גם אם המשרד המתנדב אכן גויס על ידי מכריה של התובעת, שהמליצו על עורכת דין לנדאו לנוכח הצלחותיה הקודמות בבית הדין לעבודה בכל הנוגע להעסקת עובדים במעון ראש הממשלה, ולא "חיפש לתבוע" כפי שמאשים צוות התגובות של משפחת נתניהו, הרי שמהתנהלות הפרקליטים עולה ריח לא נעים של אופורטוניזם. לכל אורך כתב התביעה מכונה התובעת "השפחה". במסמכים משפטיים נהוג לכנות את הצדדים על פי תפקידם בהתדיינות המשפטית ולא על פי פרשנויות או תחושות, כך שכינויה "השפחה" ולא "התובעת" אינו אלא תעלול יחצנ"י מעורר עניין אך גם מטריד.
מן הסתם השימוש במילה "שפחה" מתאר את תחושותיה של התובעת, כפי שעולה מכתב התביעה, אבל גם מהדהד את הסדרה הפופולרית והאפלה ששודרה לאחרונה באחד מערוצי הטלוויזיה, ומתארת מציאות דיסטופית שבה הנשים הן שפחות של מעמד השליטים. לתחושה של ניצול הזדמנות מצטרפת גם העברת כתב התביעה לעיתון כשהתובעת מוזכרת רק בראשי תיבות, "כדי להגן על פרטיותה", כפי שהסביר אחד מפרקליטיה, כאילו הייתה קורבן של עבירת מין ששמה אסור בפרסום, אך בד בבד הותרת שמה גלוי ומתנוסס בראש אחד המסמכים שצורפו לתביעה כנספחים.
המשרד המייצג, המצויד גם באיש יחסי ציבור, התנדב לממן את התביעה. לשאלתי את איש יחסי הציבור כמה מקרים נוספים מיוצגים בחינם על ידי המשרד, נעניתי כי "זה לא התיק הראשון שהוא פרו בונו במשרד נעמי לנדאו ושות'. היו לפניו ויהיו בעתיד, כחלק מתפיסה של המשרד לסייע ולעזור היכן שניתן". ברור למה שהתובעת תרצה את המשרד הספציפי, או למה הופנתה אליו מלכתחילה, שכן הצלחתו בתביעות התעמרות בעבודה במעון ראש הממשלה כבר הוכחה, ומן הסתם כל תובע יחפש את עורך הדין המוסמך, המוכשר והמנוסה ביותר לקידום תביעתו. מנגד, אין ספק שיש לא מעט מקרי צדקה קשים לא פחות.
הטענה כי מדובר במזימה פוליטית, אולי איננה נכונה, אי אפשר להתעלם מהעדויות החוזרות ונשנות על הטרלול במעון ראש הממשלה, אבל דווקא בגלל טענות אלה, התובעים- ובוודאי עורכי הדין המנוסים המייצגים תובעת שכל עניינה הוא פיצוי על סבלותיה - צריכים היו לנקוט משנה זהירות ולשמור גם למראית עין על ניקיון ההליכים. יחד עם הגילוי החדש שלפיו הציע איש יחסי הציבור משרה לאחת מעדות התביעה, לדבריו "כדי לסייע לה", עולה התחושה כי התנהלות מיצגיה של התובעת שנובעת אולי מהלהיטות לצבור נקודות ביחסי ציבור הטילה על התביעה צל של רדיפה פוליטית, או לכל הפחות ניצול מצוקתה של העובדת לאינטרסים זרים. שתי האפשרויות מזיקות מאוד לתובעת, ולכל מי שטוען שמדובר פה אך ורק בניסיון למנוע התעמרות בעובדים.