פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בסוף כל כוס קפה ערבית יש מסר: הצצה לקורס הטיס של השב"כ

      רצים עם פיירוז וכוכבי "ערב איידול" ויודעים בדיוק איפה להניח כל כוס קפה: הכירו את הכיתה שממנה צומח הדור הבא של רכזי השב"כ שנלחמים בטרור

      מועדון האולפן של השב"כ (מערכת וואלה! NEWS , ללא קרדיט)
      המקום שבו נולדים רכזי השב"כ

      זה היה בוקר שגרתי עבור א', רכז שב"כ בגזרת חברון. בזמן שיצא עם מאבטח לפגישה חשאית עם סוכן, צילצל הטלפון שלו, וסוכן אחר היה על הקו. השניים החליפו ברכות, הרכז התעניין בשלומו ובשלום ילדיו, והסוכן סיפר לו בהתרגשות על אירועי הלילה בכפר - סכסוך בין חמולות שגלש לירי הדדי, ללא נפגעים. בסוף השיחה, סיפר הסוכן כי אחד משכניו הצעירים רכש לאחרונה באופן חריג מאוד טלפונים סלולריים בחנות מקומית. בראשו של א' נדלקה נורה אדומה, ובירור נוסף העלה כי מדובר בבחור בן 26, דתי אדוק, מובטל שמבלה במסגד גם אחרי שעות התפילה. פעיל חמאס דל אמצעים לא רוכש כמות כזאת של טלפונים סתם כך, חשב. הדיווח הועבר לאנליסטים בדסק מטה השב"כ, וסוכנים נוספים הופעלו בסביבתו הקרובה של החשוד, במטרה לעבות את המידע.

      כעבור ארבעה ימים התקבל מידע מסוכן נוסף, ולפיו הצעיר וחבריו גילחו את זקניהם. עיבוד הנתונים, ומידע נוסף מיחידות הסייבר של הארגון, הוביל להחלטה לעצור את החשוד ואת חבריו. הם נכלאו בתאים שונים ונחקרו בנפרד. במשך ימים ארוכים הם שמרו על שתיקה וסרבו לשתף פעולה, אך לבסוף אחד מהם נשבר: הרביעייה, הודה, התארגנה לבצע פיגוע משולב של ירי ומטעני חבלה נגד כוחות צה"ל ואזרחים ישראלים, ולהימלט לאחר מכן למקום מסתור במערות מדבר יהודה. רכז השב"כ והחוקרים הצליחו לסכל פיגוע טרור קשה.

      פעילי חמאס ברצועת עזה, אוגוסט 2017 (רויטרס)
      כל סיכול מתחיל בקצה חוט. אנשי חמאס ברצועה (צילום: רויטרס)

      התרחיש האמור חוזר על עצמו כדרך שגרה בעבודת רכזי השב"כ והחוקרים, כל פעם על בסיס קצה חוט אחר או נורה אדומה שונה שמובילים אל המידע, "הופכים את הקערה" ומסייעים לסכל טרור. התהליך המורכב כולל קרב מוחות עיקש בין הצדדים, וניסיונות תמידיים של רכזים וחוקרים להעביר לצדם דמויות מפתח, כאלו שייפתחו בחקירה או אפילו יהפכו לסוכנים - אך השלב הראשון בתהליך מתחיל הרבה לפני כן, באקדמיה לשפות של שירות הביטחון הכללי, "האולפן".

      בסיס ההכשרה, שהצורך בהקמתו נולד לאחר מלחמת ששת הימים והעברת האחריות על השטחים לידי השב"כ, קנה לעצמו עם השנים יוקרה עולמית בקרב ארגוני הביון הזרים, מלמד את דור העתיד של השב"כ ויחידות נוספות בקהילת המודיעין את השפה הערבית, את דת האסלאם, וכן את התרבות, המנהגים ואת עולם המושגים של הצעירים הפלסטינים ברשת.

      יעקב פרי מתוך סיגריה אחרונה עם רבין (יח"צ , מיכל נחום)
      "לא היה מקום לכולם". יעקב פרי

      "התקבלתי לשב"כ במרץ 1966", נזכר ח"כ יעקב פרי. "היה אז נוהג לעשות ממך שוליה של רכז, ואותי הציבו בצפון הארץ, במגזר הערבי-ישראלי. הייתי צמוד לרכז שדיבר ערבית שוטפת מהבית, הוריו עלו מעיראק, ואני למדתי ערבית בבית ספר ובתיכון, כולל קורסים באוניברסיטה. היה לי בסיס לשפה. שנה לאחר מכן הוחלט לפתוח בשב"כ אולפן לערבית שישרת חלק מקהילת המודיעין".

      במחזור הראשון, שבו השתתף פרי היו 15-20 חניכים. "מנהל האולפן היה ד"ר אברהם, מומחה לשפות, ומתחתיו מורים כמו ת'. ישנו בצריפים בבית הארחה, ולמדנו כל יום מ-08:30 עד חצות. ככה כל שבוע עד יום שישי במשך חצי שנה. נוסעים הביתה וחוזרים במוצאי שבת. לפעמים היינו מקצרים את הדרך כי לאישתו של גדעון עזרא ז"ל (לימים סגן ראש השב"כ ושר) היה רכב. הלימודים היו מאוד אינטנסיביים. למדנו ערבית ספרותית ומדוברת, מנהגים, איך מאזינים לרדיו בשפה הערבית. צפינו בטלוויזיה, וקראנו עיתונים ואשגרים (מסר כתוב על נייר שמועבר בצורה חשאית או מוצפנת). כל אחד וכתב היד שלו. תהליך לא פשוט. הקורס היה מאוד יסודי וממוקד, ובכל יום שישי עוברים מבחן על כל השבוע", שיחזר.

      כדי להעלות את ביטחונם האישי בשפה, קיימו החניכים פגישות עם עובדי שב"כ, דמויות מהמגזר הערבי, ותירגלו את הנלמד גם בזמן סיורים במזרח ירושלים. "אתה מתחיל לחשוב בערבית. אשתי הייתה מעירה לי על זה", סיפר פרי. "זה יצר שינוי, ובא לידי ביטוי בהתנהגות, בתגובות. אתה חי את זה 24/7. אתה אפילו חושב על הברכות לפני האוכל והשתייה. זו שפה עשירה מאוד. מלאה בפתגמים וככל שאתה בקיא בהם יש לך יותר כלים לדבר. לימים התמניתי למנהל מחלקת ההדרכה של השב"כ וההערכה לאולפן באה לידי ביטוי בביקוש של קהילת המודיעין ללמוד בו. לא היה מקום לכולם".

      מתוך הסרט שומרי הסף - the gatekeepers (יח"צ , אבנר שחף)
      "תשחרר את החיך". אבי דיכטר (צילום: אבנר שחף)

      האולפן התפתח כמוקד ידע עבור כל קהילת המודיעין, ועם השנים נוצרה ההבנה שניתן ללמד ערבית ספרותית ומדוברת בצורה מושלמת. איכות התלמידים הובילה גם לחשיבה מסוג אחר: ניתן לגייס לתפקידי הרכז והחוקר גם כאלה שאינם דוברי שפה מבית, או כאלה שלמדו בתיכון ובאוניברסיטה. כך למעשה החל תהליך הפוך, ומועמדים מוכשרים גויסו קודם ללימודי בסיס באולפן, ורק לאחר מכן החלו בתהליך ההכשרה כאנשי מודיעין.

      "הייתי נותן למי שקיבל את ההחלטה לשנות את התהליך להדליק משואה ביום העצמאות", הסביר אבי דיכטר לוואלה! NEWS. "להביא גם כאלה שאין להם ידע בשפה הערבית, אך יש להם כישרון ותכונות להיות רכז וחוקר, ללמד אותם שפה ולאחר מכן את מקצוע המודיעין - זו חשיבה סופר מהפכנית. תחשוב כמה המאגר ממנו נבחרו האנשים גדל בעקבות ההחלטה ועובדה שזה הצליח".

      דיכטר, ראש השב"כ לשעבר ויו"ר ועדת חוץ וביטחון כיום, לא למד ערבית "אף פעם, למעט חוג ברשות בתקופת התיכון. היינו מסתלבטים על המורה בערבית והוא עלינו וכך התפתח החוג לקורס בקללות. לא יותר מזה. באולפן אתה מהר מאוד מבין שאם תתייחס לשפה כאל סוס, תטפח ותתחזק אותה, היא תשרת אותך ביום פקודה. יש המשתמשים בפתגם בערבית: 'תשמור על הלשון שלך והלשון שלך תשמור עלייך'. תהליך הלמידה מאוד רגיש וחשוב. צריך להבין את דקויות השפה. לפעמים אות אחת לא במקום נותנת משמעות אחרת לחלוטין. לי באופן אישי היה קושי עם אותיות ה- ע' והר'. הייתי תקוע תקופה ארוכה עד ששלמה ז"ל, מורה שהיה אחראי על הפונטיקה באולפן, לקח אותי כפרויקט. זה היה מבחינתי שיעור מכונן. למדתי להגות כמו שצריך ולהגיד בע'דאד ולא בגדד. 'תשחרר את הח'יך', הוא אמר לי, וזה קרה. האולפן הוא לימוד שפה ואומנות. תהליך מורכב וקשה שנותן כלים אדירים לרכזים ולחוקרים. יצא לנו להשוות לאנשי מודיעין זרים שלמדו ערבית בביירות, ואין מה להשוות את הרמה והאיכות. אני נולדתי מספר פעמים. בפעם הראשונה זו היתה הלידה הביולוגית. השנייה בסיירת מטכ"ל שעיצבה אותי מאוד, ובפעם השלישית כשלמדתי את השפה הערבית. 42 שנים אני איתה. אני לא רואה את עצמי בלעדיה. אני לא רוצה לפרט, אבל היו מקרים ששימוש בשפה הערבית הצילו אותי וחיי אחרים".

      ביקור המורה האיטלקית

      הלימודים באולפן הם מאוד אינטנסיביים, ודורשים מהתלמידים נחישות וקשב רב, אך גם היו רגעים שבהם שולבו התבדחויות ורגעי צחוק. "קהילת המודיעין נהגה לארח גורמי מודיעין זרים, ומה יותר נוח מאשר לארח אותם באולפן", נזכר דיכטר. "למשל, כשהיו מארחים את האיראנים בימים שבהם עוד היו לנו איתם קשרים, היו מביאים אותם לאולפן כדי להראות להם איך אנחנו מגדלים דור של רכזים וחוקרים. הביקורים האלה היו קוטעים רצף בשיעורים ומוציאים לפעמים מריכוז. יום אחד החלטנו לבנות סיפור כיסוי למורה לשפות מאיטליה שתגיע לשיעור כאורחת. הוחלט שאני אתחפש למורה האיטלקית ואשתלב בכיתה. נכנסתי ובדקתי מחברות לתלמידים. אף אחד לא הרגיש כלום. רק אחרי שעזבתי את הכיתה הבינו שזו הייתה מתיחה".

      עופר דקל, בעבר סגן ראש השב"כ, למד באותו מחזור עם דיכטר, והשניים היו היחידים שקיבלו ציון מושלם בתום חצי שנה. " השפה היא חוד החנית של שיחות הגיוס", הסביר. "המסר הוא מאוד פשוט: בסוף השפה היא כלי וככל שתדבר טוב יותר תוכל לגייס ולחקור טוב יותר. בתקופה שלי היינו צריכים לפתח מיומנות גם בקריאה וכתיבה של פתקים (אשגרים). ככה היו מעבירים מסרים והנחיות וגם מקבלים מידע. זו הייתה התקופה שישבנו בלבנון והיינו מפעילים שם סוכנים. אני כיום עובד במקומות שלא בהכרח מדברים בהם אנגלית וקשה ליצור קרבה אם אתה לא מדבר את השפה. דרך מתורגמן לא תיצור קרבה. אם אתה מדבר נכון במבטא הנכון אתה מייצר תחושת קרבה הולכת ומתעצמת. היה לנו מורה שלמדנו דרכו את ההבדלים בין אזור לאזור, והפעילות בשטח עזרה לנו מאוד. אתה מצליח להבדיל בין פלסטיני מלב רמאללה לפלסטיני מהחלק הצפון-מערבי של רמאללה. אני משתמש בשפה הערבית עד היום. חלק חושבים שאני לבנוני בגלל המראה וה-ח' וה-ע'".

      עופר דקל בהשקת מטוס g250 בתעשייה האווירית, אוקטובר 2009 (יח"צ , עופר וקנין, "הארץ")
      "המתורגמן לא יעזור". עופר דקל (צילום:עופר וקנין, "הארץ")

      לפני מספר שבועות ציינו בכירי השב"כ ומערכת הביטחון הישראלית כולה 50 שנה לאולפן, ובשורות הכיסאות הצטופפו אלה לצד אלה מאות חניכים לשעבר, מורים ואנשי הנהלה. ת', המורה שלימדה את פרי ומלמדת עד היום את רזי השפה, נכחה אף היא. ראש השב"כ נדב ארגמן נאם, וכך גם א', ראש אגף ההדרכה (מקביל לדרגת אלוף בצה"ל) ו-ה', מנהל האולפן. המילים הציפו רגשות, ודמעות זלגן כשהוקרנו סרטים על התפתחות האולפן וקטעי שיחות עם המורים האגדיים. את החלק ההומרוסיטי סיפק סרטון שתיאר כיצד "באמת" נלמדת השפה הערבית.

      הנוכחים בטקס, מסכלי טרור שעל פעילותם לא נדע לעולם, השוו בין הפתקים של פעם לשיטות הפעולה של היום – לרבות האינטרנט, שיתופי הפעולה הבינלאומיים והשפות הזרות שהתווספו – ולמדו על השינויים והאתגרים שעמם האולפן מתמודד בניסיונו להישאר הטוב מסוגו בעולם.

      בכירי השב"כ לשעבר מספרים כי בשנות התשעים חל שינוי בתהליך, שבמסגרתו הוחלט לשלב בהכשרה תואר אקדמי - לימודי מזרח תיכון, העמקה בפרקי האסלאם העיוניים והמעשיים ובמאפייני הדת. המידע, הוסבר, יסייע מאוחר יותר להגיע ללבו של נחקר או של פלסטיני שיהפוך לסוכן, כחלק מהשאלות הרבות שמעסיקות כל רכז (איך אשכנע אותו? איך אשוטט בעולמו מבלי שיחשוב שאני לא חלק ממנו? איך אצור ערוץ הידברות נוח עבורו?). כך, חייב השיח להתבסס על עולם הערכים שלו, ולא ליפול למלכודות הרגישות של הקשר בין היהדות לאסלאם. מקצועיות הרכזים יכולה אף להוביל למצב ובו מקור המידע לא יידע בהכרח כי הוא פועל ומשתף פעולה עם השב"כ.

      עדי כרמי (צילום מסך)
      "בזמן שאחרים היו בבריכה". עדי כרמי

      עדי כרמי, בכיר לשעבר בארגון, סיים את שירותו הצבאי בשנות התשעים כמפקד פלוגה בחטיבת גולני, והכיר את רכזי השב"כ ממבצעים במחנות הפליטים של הערים הפלסטיניות. "תמיד ידעתי שהם בקיאים מאוד במה שקורה מסביב ובטח בשפה הערבית. זה קסם לי. התקבלתי לאחר מיונים ונשלחתי ישר לאולפן. התרגשתי מאוד. זה היה מעין כניסה למרתון. רציתי מאוד להיות רכז", נזכר.

      "נכנסתי לאולפן. אנשים מאוד איכותיים סביבי. לא אירוע פשוט אבל היה רצון גבוה מאוד להצליח. אווירה חיובית. תלמידים שהופכים להיות אחים שלך גם אחרי הפעילות. כבר בהתחלה היה ברור שקשה לי עם השפה. הייתי יושב בסופי שבוע ומשנן טבלאות והטיות של השפה. מילים ברבים ומילים ביחיד. בזמן שאחרים היו מבלים בבריכה אני למדתי ושיננתי".

      כמו דיכטר, גם כרמי היה צריך עזרה והיא הגיעה בתזמון מושלם. "מורה אחד מתוך רבים וטובים היה שמעון חורש ז"ל, איש מודיעין ותיק ומורה דגול. הוא ראה שאני מתקשה ואמר לי דברים שלא אשכח אף פעם: 'אל תחשוש מטעויות. תדבר. זה יבוא. תדבר בהתחלה גם עם שגיאות'. הוא נתן לי את הביטחון וזה הלך והשתפר. זה היה קושי מטורף עד שהוא נכנס לתמונה. היה לי יותר קל לעשות 40 מתח ולהסתער עם סכין בין השיניים על האויב מאשר ההתחלה בלימודי השפה".

      במסגרת הלימודים משננים התלמידים פרקים שלמים בקוראן המכונים "סורות", ולומדים גם את משמעות הפסוקים ("איות"). כרמי מדקלם בערבית את הפרק הראשון בקוראן ומסביר: "יותר מעשר שנים לא אמרתי את ה'אלפאתחה'. אני יכול לדקלם סורות שלמות. כשאתה בתפקיד ואתה יורד לעומק הדברים זה נותן כוח אדיר. תחשוב מה אומר האדם בצד השני: 'אם הוא יודע את זה מה עוד הוא יודע'".

      בקיאות ברזי הקוראן פותחת עבור הרכז צוהר להבנת העולם שבצד השני. כך, למשל, קריאת ה'אלפאתחה' באה לידי ביטוי במספר מצבים: אחד מהם חגיגי, כדרך שמחה להכריז על הסכם נישואים בין משפחות, אך גם כתפילת חיזוק למחבלים מתאבדים לפני יציאה לפעולה.

      "התחלתי את החניכה בשטח עם הרכז והשתפרתי מאוד. אתה מרגיש שהשפה אפקטיבית. פתאום יוצאים לך משפטים ברצף בערבית. פתאום אתה מקבל שיחות טלפון ואתה מדבר בערבית. זה תהליך. אתה מבין שקורה משהו שונה. נפתח לך עולם אחר. השיא הראשון שלי היה גיוס הבכורה של סוכן, שבעזרתו גם עצרתי מבוקש. הגשמתי את ייעודי. הצלתי חיים ואנשים לא יידעו על כך לעולם. זו הרגשה מדהימה. אני חושב שזה אחד מהשיאים של כל רכז", הסביר כרמי.

      פי אלף יותר מוכנים

      "חשוב להבין שאתה מביא לתפקיד הרכז קודם כל את האישיות, האופי והניסיון שלך, ולאחר מכן את מה שנרכש באולפן. לא רק את השפה והידע שלמדת", הדגיש כרמי. "אין שטאנץ אחד של רכזים. כל אחד עולם ומלואו וכל אחד עומד בפני עצמו. האולפן נותן לך יסודות. בחרו אותך מתוך מאות מועמדים כי אתה מתאים וככל שתהיה סקרן לגבי דת האסלאם והשפה כך תהיה טוב יותר, יהיו לך יותר יכולות ויותר הישגים בתפקיד. כאחד שהיה אחראי על בניין הכוח של רכזי השב"כ ברצועת עזה אני יכול להגיד לך שהיום הרכזים מגיעים מהאולפן פי אלף יותר מוכנים ומקצועיים מהתקופה שלי. אני לא יודע אם הייתי עומד ברמת הידע שלהם היום. באסלאם, תרבות, פסוקים בעל פה ובמנהגים".

      בעוד בתי הספר לערבית של ארגוני המודיעין בארצות הברית מפרידים בין לימוד השפה ללימוד האסלאם והתרבות הערבית, משלב האולפן ביניהם ונותן דגש למוג'מלאת, שלב הברכות והנימוסים שמשתנים בין אדם חילוני לדתי. "אתה חייב ללמוד הכול כדי להבין את העולם הזה", הסביר כרמי. "זה מתחיל מדברים קטנים. אתה יושב מול ערבי רגל על רגל עם כף רגל לעבר הפנים שלו? אתה משפיל אותו בלי לדעת את זה. כשאתה נפגש עם סוכן? תשאל על הבריאות שלו ושל המשפחה, מה שלום הילדים והעולם ובכלל, והעבודה. זה מאוד מאוד חשוב. רק אז תעבור לשאלות אחרות. תכבד אותו. הוא יספר לך גם דברים שהוא לא התכוון. הסבלנות הזו בנתה לי יכולות אדירות".

      אפילו לשימוש בכוס הקפה יש משמעות, והמשקה עצמו מייצר הזדמנויות לשיחה שבנקל הופכת לאפשרות לדליית מידע מודיעיני. "אם אתה מניח כוס שהכין לך המארח במרכז השולחן, בינך לבינו, וביקשת בקשה, הוא יבין שהנחת את כובד משקלך עליה. אם ייענה המבקש בשלילה וירצה להעליב ולפגוע במארח, הוא יקום ממקומו ולא ישתה את הקפה", הסביר כרמי חלק מהדקויות.

      עימותים בגבול רצועת עזה. 21 ביולי 2017 (רויטרס)
      הרשתות החברתיות מטשטשות את ההבדלים. רצועת עזה (צילום: רויטרס)

      האולפן בנוי מסגל מורים עשיר ומגוון, בני שלושים לצד ותיקים שנולדו בעיראק ובסוריה, כל אחד עם הידע הממוקד שלו והפרטים הקטנים. הקסם במתחם, והזכרונות המצחיקים (רק אל תטעו בין "כיף חאלכ" ל"כיף ח'אלכ", מה שלומך לעומת מה שלום הדוד שלך) יוצרים קרבה אדירה, שגם השנים, ההיררכיה והניתוק לא פוגעים בה.

      לצד השינוי ההכרחי בשיטות הלימוד ושילוב המחשבים והרשת בכיתה, מתעדכנים באולפן גם שינויים במרחב הפלסטיני. כך, לצד לימוד השפה הספרותית של כלי התקשורת המסורתיים, ניתן גם מקום רב לערבית מדוברת ולסלנג, לאינטרנט ולרשתות החברתיות, שמדגישות את הכתוב על פני המדובר, ומעט מעלימות את ההבדלים המובהקים מהעבר בין פלסטיני עירוני, כפרי ובדואי. הרכז הפוטנציאלי יהיה חייב לשלוט בהבדלים מאחר ושליטתו בתא השטח תתרחש לא פעם בלי להיות נוכח בו מעולם.

      האתגרים החדשים מובילים כיום לקורס בן עשרה חודשים – שלושה חודשי ערבית ספרותית, שלושה חודשים לערבית בסיסית ועוד שלושה-ארבעה חודשים לערבית מתקדמת ותרגילים יישומיים. כך, אמור כל רכז לזהות "נע'מה", מנגינה, בכל אזור ואזור, ולהפגין בקיאות במרחב הגיאוגרפי, משמות החמולות והרחובות, דרך האפליקציות הפופולריות והלהיטים. לשם כך יעברו התלמידים באולפן חוג לשירה בערבית ויזהו בקלות את מחמד אסף, כוכב "ערב איידול" הפלסטיני מרצועת עזה ואת פיירוז, הלבנונית המפורסמת. אחת משיטות היישום היא החלפת פלייליסט הריצה האישי של כל חניך, ושזירת הלהיטים בערבית.

      הלימודים מתורגמים במהירות לשטח, ואחד מבוגרי האולפן סיפר על מפגש עם פלסטיני שברקע שלו התנגן שיר של פיירוז. הוא שר מושלם את המילים, והמארח היה בהלם מהבקיאות. השיחה נפתחה סביב המוסיקה והיוותה בסיס חיובי להמשך.

      לאורך תהליך ההכשרה, יעמוד מול עיני הרכז תהליך גיוס הסוכנים, משימה מורכבת שאמורה לשכנע אדם – חופר מנהרות בעזה או איש עסקים ביהודה ושומרון - ללכת נגד מה שגדל והתחנך במשך שנים. לשם כך יהיה על הרכז להפגין בקיאות לא רק בערבית מקצועית, אלא גם במידע בתחומי עניין רבים כמו צבא, ביטחון, אמצעי לחימה, כלכלה, מחשבים ומנהרות. השפה שירכוש באולפן היא אחד מאמצעי הלחימה המרכזיים בקרב המוחות שאותו ינהל. "אתם חייבים לכבד ולאהוב את השפה הערבית, אחרת לא תצליחו", תימצת אחד מבכירי האולפן את הנושא לתלמידיו.