פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ההיסטוריה מוכיחה: גם החוק הצרפתי לא תמיד מציל מחקירות שחיתות

      נאמני נתניהו ממהרים לאמץ את המודל הייחודי של הרפובליקה, אך גם הנשיא הוותיק שיראק הצליח רק לדחות את שאלות השוטרים ולא חמק מעונש. בעוד עתידו של החוק לוטה בערפל, נתניהו מתעלם ממראית עין, מכוון לקהל הבסיס ובוחן את גבולות הכוח

      ההיסטוריה מוכיחה: גם החוק הצרפתי לא תמיד מציל מחקירות שחיתות
      צילום: ערוץ הכנסת, עריכה: יוסי אלטר

      תפוח האדמה הפוליטי הבוער שאתו בחר ראש הממשלה בנימין נתניהו לפתוח את תקופת אחרי החגים ואת פתיחת מושב החורף של הכנסת הוא החוק המגביל חקירה של ראש ממשלה מכהן, המוכר בשם הקיצור "החוק הצרפתי". הכינוי הזה מעניק למהלך ניחוח פריזאי יוקרתי, אבל השם המתאים יותר, כפי שהעיר בגיחוך אחד מבכירי הקואליציה אתמול, הוא "חוק ביבי".

      נתניהו אמנם עושה מאמץ ניכר להרחיק את עצמו מהסערה בקואליציה סביב הצעת החוק, שאותה מקדמים בלהט נאמניו יו"ר הקואליציה דוד ביטן וח"כ דודי אמסלם - אך למרות הריחוק, כולם מריחים שמדובר בניסיון לתפור הצעת חוק למידותיו של נתניהו, ושידו בכל, ויד כל בו.

      ובכל זאת, עם גיאוגרפיה קשה להתווכח, והצעת החוק אכן מבוססת במהותה על מודל שנולד בארץ השנסונים, מיוחד במינו, ללא מקבילה בעולם המערבי. לנשיא צרפת יש חסינות כמעט מוחלטת מפני חקירות בתקופת כהונתו, המבוססת על שני סעיפים בחוקה הצרפתית מ-1958 שקובעים שהוא לא נושא באחריות פלילית למעשים הנעשים כשהוא מכהן בתפקידו. ולכן, לא ניתן לחקור אותו או להעמידו לדין פלילי.

      זו ירושה של הרפובליקה מימי המלוכה, המתבססת על הנחה ש"המלך אינו יכול לעשות רע", וסעיפים ברוח דומה נכללו בכל חוקות צרפת מאז המאה ה-17. שני המקרים היחידים שבהם הנשיא נדרש לתת דין וחשבון הן עבירות של בגידה חמורה ועניינים שבסמכות בית הדין הפלילי הבינלאומי.

      יולי אדלשטיין, רובי ריבלין ובנימין נתניהו בפתיחת מושב הכנסת מליאה 23 באוקטובר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , נועם מושקוביץ)
      סימן מטרה חדשה למושב החורף. נתניהו, אתמול (צילום: נועם מושקוביץ)

      בהמשך המסע הקצר בהיסטוריה של החוק הצרפתי, כדאי גם לקפוץ עוד כמה מאות שנים קדימה, לפוליטיקה הצרפתית של העשורים האחרונים. התיקונים האחרונים בחוקה בכל הנוגע לחסינות רשומים על שמו של נשיא צרפת לשעבר ז'אק שיראק, ובאופן לא מאוד מפתיע, גם הוא היה מעורב בשורה ארוכה של פרשות שחיתות.

      זמן קצר אחרי ששיראק נכנס לארמון האליזה באמצע שנות ה-90, החלו לצוץ פרסומים, טענות וחשדות הנוגעים לתקופה שקודמת לבחירתו, 18 השנים הקודמות, שבהן כיהן כראש עיריית פריז. מה לא היה שם: סיפורים סנסציוניים על הוצאות מזון עצומות, ג'ובים למקורבים, אירועים ראוותניים עם אלפי מוזמנים ואפילו דירות יוקרה ומעטפות כסף. המשטרה והפרקליטות רצו לחקור, אבל הם לא יכלו להתקדם – בגלל החסינות הנשיאותית.

      ז'אק שיראק נשיא צרפת נושק לשרה נתניהו (מערכת וואלה! NEWS , לע"מ)
      שיראק מנשק את ידה של שרה נתניהו, מול בעלה, בשנות ה-90 (צילום: לע"מ)

      שיראק התעקש שלא יהיה כלום כי אין כלום: הוא הכחיש את החשדות וסירב לשתף פעולה עם החוקרים והצליח לעבור 12 שנות כהונה מבלי שדרך בחדר החקירות בזכות הגנה חוקתית. החסינות נועדה לשמור על כבוד מוסד הנשיאות ולא בשביל להגן עליו בעצמו הוא, טען, ולכן צריכה לחול גם על עבירות שנעשו בתקופה שקדמו לתחילת כהונתו. תו תקן של בית המשפט אשרר את עמדת הנשיא, ולמעשה הרחיב את הפרשנות לחסינות החוקתית כך שהנשיא לא יוכל להיחקר או להעיד כל עוד הוא מכהן בתפקידו.

      זה לא הספיק לשיראק. לקראת סוף הכהונה שלו ב-2007, הוא ניסה גם לקבל חסינות לכל החיים - לפי דיווחים בתקשורת הצרפתית, שיראק ניסה לסגור דיל עם היורש שלו, ניקולא סרקוזי, אחד מיריביו המושבעים, ותמך בו במרוץ לנשיאות, בתמורה להבטחה לרפורמה שתרחיב את החסינות ותאסור חקירה גם אחרי שעוזבים את ארמון הנשיאות. זה לא עזר. חודש אחרי שסיים את כהונתו, המשטרה נתנה אור ירוק לחקירה, ובסופו של דבר, בדצמבר 2011, בית המשפט גזר עליו שנתיים מאסר בעבירות של מרמה והפרת אמונים. בשל גילו, מעמדו, ומצבו הבריאותי, עונש המאסר הושהה ומעולם לא בוצע.

      החוק לא יגרום להפסקת חקירות 1000 ו-2000

      די ברור מדוע נתניהו מתקנא במעמדו של נשיא צרפת, שאין מי שמשתווה לו בכל העולם הדמוקרטי, אבל ישראל אינה צרפת, אומרים שוב ושוב פוליטיקאים ומומחים מאז שהצעת החוק של אמסלם הגיחה לחלל העולם. ברוב המדינות הדמוקרטית אין מנגנון השהיה להליכים הפליליים, ואיפה שכן – הן בדרך כלל מדינות בעלות משטר נשיאותי, ולא פרלמנטרי כמו בישראל.

      כדי להוסיף קצת סטייל צרפתי ולהרגיע את המתנגדים, נולד הרעיון לשלב בחוק גם הגבלת כהונה, כמו באליזה, כך שבחירה לראשות הממשלה לא תעניק חסינות פלילית לכל החיים, אלא רק תעניק את השקט התעשייתי הדרוש כדי להבטיח את כבוד ומעמד הכסא, וניהול תקין ושוטף של ענייני המדינה.

      לנתניהו אין עדיין חסינות לכל החיים, ואפילו לא לחלקם, והחוק הצרפתי, בנוסחו הנוכחי, לא יגרום להפסקת החקירות בתיקי 1000 ו-2000, אלא רק עשוי למנוע פתיחה של חקירות נוספות בהמשך. זו אחת הסיבות שבכירים בקואליציה ובמערכת הפוליטית מגרדים את ראשם שוב ושוב ותוהים מה עומד מאחורי הדחף העז והחזק לדחוף את החקיקה השנויה במחלוקת דווקא עכשיו, ולו למראית עין.

      איוב קרא, בנימין נתניהו ודוד ביטן בפתיחת מושב הכנסת מליאה 23 באוקטובר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , נועם מושקוביץ)
      יוזמה שיצאה משליטה. יו"ר הקואליציה ביטן לצד נתניהו בישיבת הסיעה, אתמול (צילום: נועם מושקוביץ)

      אחת הסברות בליכוד ובקואליציה היא שמדובר ביוזמה של נאמני נתניהו שפשוט יצאה קצת משליטה, ונכנסה לסחרחרה של תחרות ליקוקים לנתניהו בין אמסלם, יוזם החוק, לביטן, האיש שיכול לדאוג לכך שהיא גם תעבור.

      זו גרסה קצת מיתממת, כי אם זה לא היה מתאים לראש הממשלה, הוא היה יכול לעצור את זה כבר מזמן. לכן, גוברת ההערכה שמדובר במהלך מחושב היטב, כחלק מאסטרטגיה ברורה שנועדה לעשות דה לגיטימציה לחקירות המשטרה נגדו, ובינתיים לחזק את התמיכה של קהל הבסיס, שלפי הסקרים קונה את גרסת נתניהו הרדוף על ידי שלטון החוק.

      "נתניהו שם את כל הקלפים על בלימת החקירות נגדו, החוק הצרפתי הוא מהלך מפתח של חקיקת בזק ברוטלית שנועד להרתיע את המשטרה ולייצר שיח של רדיפה", אמר גורם בכיר בקואליציה, שמעריך שמדובר רק באקורד הפתיחה של מושב חורף שיעמוד בסימן מתקפה מוגברת של נתניהו על שומרי הסף ושלטון החוק. כנראה שזו ההערכה שעומדת מאחורי הנאום הבוטה והחריג של הנשיא ראובן ריבלין אתמול במליאה, שבו הזהיר מ"רוחות של הפיכה או מהפכה".

      "נראה מי יתנגד"

      ורסיה אחרת שנפוצה במסדרונות הכנסת היא שנתניהו מנסה למנוע פתיחה של חקירות נוספות בכהונה עתידית, וכך להימנע מחקירה בכל הנוגע לתיק 3000, הלוא הוא פרשת הצוללות. אפשרות אחרת, שמדובר בצעד ראשון של נתניהו לקראת הקדמת הבחירות, גם עולה כמעט בכל שיחה, ויש כאלה שמסתפקים בתשובה הנפוצה לשאלה "למה" נתניהו עושה דבר כזה או אחר: "פשוט כי הוא יכול".

      באחת השיחות הסגורות שקיים נתניהו בימים האחרונים, הועלו הקשיים הקואליציוניים שהחוק עשוי לייצר. "נראה מי יתנגד", נתניהו השיב. חסינות הוא עדיין לא קיבל, אבל את השקט התעשייתי נתניהו מעריך שיש לו, כי לאף אחד אין אינטרס בזעזוע פוליטי עכשיו וכל השותפות הקואליציוניות בורחות במנוסה מכל אפשרות של פירוק הממשלה.

      איומי בחירות נזרקים לאוויר

      בינתיים, כולנו והבית היהודי מחלקות ביניהן את משימת תקיעת המקלות בגלגלי החוק: שרת המשפטים איילת שקד סירבה להעלות אותו להצבעה ביום ראשון בוועדת שרים לחקיקה ושר האוצר משה כחלון הודיע אתמול שהוא מעניק חופש הצבעה לסיעה שלו בנושא.

      בעוד בזירה הפוליטית אף אחד לא קופץ להציב תמרור אדום, ההתנגדות הנחרצת ביותר מגיעה מכיוון המערכת המשפטית, ומקולו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. החוק גוזל ממנו סמכויות לא קטנות, שכן כבר היום אי אפשר לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש ממשלה מבלי לקבל אישור שלו.

      אבל את ביטן ואמסלם זה לא מרתיע, והם מתעקשים שהחוק יקודם – וגם יעבור. גם איומי בחירות נשמעו כבר מכיוונם. בליכוד יש מי שמעריך שכל האירוע יסתיים בירידה מפוארת מהעץ, אבל בינתיים, השיח משרת את נתניהו, ומנגן על האמון המתדרדר של ציבור תומכיו במערכת אכיפת החוק.

      בנימין נתניהו לאחר נאום ה"חמוצים" בפתח מושב החורף של הכנסת, אוקטובר 2017 (צילום מסך , מתוך טוויטר)
      חולש על פרמידת נאמנים בליכוד. נתניהו וקופסת החמוצים (צילום מסך מטוויטר)

      ההתנהלות סביב החוק הצרפתי מלמדת שנתניהו בוחן את גבולות הכוח שלו, בפתח מושב הכנסת שהוא סוג של מושב של אפשרויות בלתי-מוגבלות, שבו הוא המלך הבלתי מעורער וכל הקלפים בידיו. על סדר היום הפרלמנטרי יש לא מעט נפצים פוליטיים קטנים שעשויים להתפוצץ בחודשים הקרובים - חוק הגיוס, חוק דירה שלישית, לחץ מדיני אמריקני שהולך ומתקרב.

      נתניהו היחיד שיקבע אם משהו מהם יתפוצץ לכדי משבר פוליטי של ממש. מתחתיו יש פירמידת שליטה של נאמנים בליכוד שמבטיחים לנתץ כל מי שמעז להתנגד למנהיג, אמסלם, ביטן, או מירי רגב, שבשם המלחמה בריבלין מוכנה אפילו למחול לנשיא לשעבר משה קצב על כל מעלליו, וחבורה של שותפים קואליציוניים שממלאים פיהם כמעט בשתיקה מוחלטת כדי לא להסתבך עם המנדטים. נתניהו, בינתיים, ממשיך עם הגימיקים ומתחיל למתג את כל מי שלא נאמן לו כחלק מ"ענף החמוצים". מעניין אם יש חמוצים בטעם צרפתי.