קשה לתאר את ההתרגשות של באי הדירה ברחוב הקבלן 45 בשכונת הר נוף שבירושלים. מה שהיה עד לפני ארבע שנים חדר הלימוד של הרב עובדיה יוסף, הפך אתמול (שני), ביום השנה הרביעי למותו, למקום שבו חרדים, דתיים וחילונים מכל רחבי הארץ מתפללים, מצטלמים ומדליקים נר לזכרו. הדירה ברחוב הקבלן הייתה אחד היעדים הפופולריים בחייו של מנהיגה הרוחני של ש"ס המנוח. פוליטיקאים, אישי ציבור והמונים שהגיעו להתייעץ ולקבל ברכה. הבית שנפתח במיוחד לקהל הרחב למשך יממה בלבד הזכיר רגעים נשכחים שבהם כולם רצו להיות בצלו של הרב.
שרה מבית שמש, בשנות ה-50 לחייה, הגיע יחד עם חברתה. על התחושה להיות בבית שבו הרב גר ולמד במשך כל כך הרבה שנים היא מספרת בזמן שהיא מזילה דמעות. "אני פה כבר שעתיים ואני מרגישה שאני לא יכולה לעזוב", היא אמרה. "הייתה לי התרגשות גדולה כשנכנסתי. הייתי בלוויה של מרן, בשבעה, עליתי לקברו בכל שנה מחדש והרב בשבילי זה הנשמה, הוא היה דמות רוחנית משמעותית בשבילי. באתי לפה כדי לראות את העוצמה מקרוב, וגם במותו העוצמה עדיין קיימת".
כמו מבקרים רבים אחרים, שרה מתפעמת מכמות הספרים שעוטפת את קירות הבית. כולם מכוסים בספרי הלכה, תלמוד וחידושי תורה, את חלקם הרב כתב בעצמו. "זו תחושה שאתה לא מרגיש אותה באף מוזיאון, בארץ או בעולם. אתה רואה את המנהיגות של הרב. הייתי מוכנה להישאר פה גם אם רק יתנו לי לנקות את הרצפות שהרב דרך עליהן", היא מוסיפה.
הדירה עברה שינוי מאז מותו. מדי בוקר, במהלך השנה, מגיעים אליה אברכים שעמלים על כתיבת ספריו של הרב. הדירה שניתנה בירושה לכל ילדיו, עברה לבעלותו של הרב משה יוסף, בן הזקונים שקנה את החלק של שאר אחיו ואחיותיו כדי להקים במקום "בית מורשת מרן", מקום שבו יוכל הציבור הרחב לבקר ובמקביל תלמידיו הקרובים יוכלו להמשיך להפיץ את מורשתו בכתיבת ספריו.
חדר הלימוד של הרב נשאר כמעט כשהיה. שולחן גדול ורחב, הכיסא של הרב במרכזו וגם ספר תורה קטן שניצב בצד החדר. קשה להתעלם מהתמונה הגדולה של הרב שנתלתה על אחד מהארונות בחדר. "הדמות פה כל הזמן", מסביר אחד מבני המשפחה.
לפני יום מותו הגיעו מעטים לבית, אך אתמול זה היה פרץ מבקרים בלתי נשלט. נתן הגיע עם בנו אושר יוסף בן השלוש מאופקים. "הגעתי במיוחד", מתגאה. אושר נולד ביום מותו של הרב, ואביו מתגאה בכך שכשיהיה גדול ירצה בנו "להיות הרב עובדיה".
נתן, כמו שאר המבקרים, מדליק נרות לזכרו של הרב, מצטלם עם בנו על יד שולחן הלימוד ומבקש בעדינות לשבת על הכיסא שעליו ישב הרב. "מי שמרגיש שהוא מסוגל לשבת שיישב", מעיד אחד מהאחראים במקום. "יש אנשים שלא מסוגלים". רבים מהסובבים נצמדים לספרי התורה שמונחים בפאתי החדר, מתפללים ומתחננים בדמעות לישועה לה הם מצפים. אחת מהן מצמידה את הסלולרי לספר התורה שעמו נהג הרב לרקוד בחג שמחת תורה ולוחשת לתוך השפופרת: "נו, תגידי את כל השמות של הילדים. תתפללי. הרב שומע אותך".
על השולחן מונחים חלק מכתבי היד של הרב יוסף. מאז היה הרב ילד בן 11 ועד גיל 35 הוא נהג לכתוב את החידושים ההלכתיים, התורניים והשאר על כתבי יד. "מדובר ב-80 מחברות", אומר מי שתפקידו לחקור אותן כבר יותר מ-20 שנה. "היום הכול סרוק למחשב ואנחנו מתרגמים את זה, כותבים את זה ומוציאים את זה לאור". גם לו קשה חסרונו של הרב אך הוא מצהיר כי עבודתו נעשית "בלי רגש. מדי פעם זה מתפרץ. הרב הוא משולב. הוא היה בן אדם וגם ספרים. דמותו איננה אבל ספריו אתנו".
אברהם מרמלה פגש את הרב רגע אחרי שחזר בתשובה ורגע לפני שהתחתן עם בחירת לבו. היום, כך הוא מסביר בעודו נשען על כסאו של הרב, "אני מחובר יותר לרב מאשר בעבר. הוא השאיר לנו תורה, דרך ואנחנו הולכים בה. לא מתנתקים או עוזבים אותה לרגע".
רוב המבקרים בדירת מגוריו של הרב מכירים היטב את מצבה של מפלגת ש"ס בסקרים, ארבע שנים לאחר מות הרב יוסף היא ממשיכה לרדת ומצבה לא הכי מזהיר. אך מרביתם מתנתקים מהידיעות על כך וכשהם נכנסים לתוך החדר הם לא רוצים לומר על כך מילה אחת. "הפוליטיקה אצל הרב הייתה שולית", מסביר אחד מהם. "הרב היה דמות אבהית עבור כולנו ועכשיו אנחנו נאחזים בתורתו. כל השאר, לפחות ביום הזה, פחות מעניין אותנו".