בשעה 5:30, 25 בספטמבר 1918, נדמו קולות המלחמה בתחנת הרכבת בצמח. שעה לפני כן הסתערו פרשים אוסטרלים על תחנת הרכבת החשובה, במטרה לכבוש אותה מידי הצבא העות'מאני ששלט בה. התחנה שלטה על צומת דרכים וכדי למנוע מהצבא הבריטי להשתלט עליו ולהתקדם הלאה במסע לכיבוש ארץ ישראל, מונה קצין גרמני לפקד על המתחם, ולהגנה על המקום הצטרפה יחידת חיילים גרמנית שצוידה במכונות ירייה.
הפרשים נערכו מדרום-מזרח לצמח, באזור שער הגולן של היום, ועם שחר, בשעה 4:30 פתחו בהסתערות. אדמת עמק הירדן, המשובצת היום מטעי בננות, תמרים והדרים, הייתה אז חשופה לגמרי, וכשהפרשים התקרבו לצמח, הם התגלו והמגנים העות'מאנים פתחו עליהם בירי ממכונות הירייה.
בשלב זה ניתנה לפרשים פקודה להסתער על מתחם תחנת הרכבת. הם זינקו מסוסיהם והסתערו לעבר המגנים. במקום התפתח קרב קשה, כשלוחמים משני הצדדים מסתערים זה על זה. כעבור שעה הסתיים הקרב, שנחשב לאחד מקרבות הפרשים האחרונים בהיסטוריה הצבאית ויש הגורסים שהאחרון שבהם.
בצד הבריטי נספרו 14 הרוגים ו-64 פצועים. מחצית מהסוסים מתו. בצד המגן נספרו כמאה הרוגים, מרביתם גרמנים. כמו כן, היו בקרבם פצועים רבים ו-365 שבויים.
שלשום, 99 שנים אחרי, נערך בתחנת הרכבת המשוחזרת בצמח טקס לזכרם של הלוחמים האוסטרלים. באירוע, שנערך ביוזמת קק"ל, השתתפו עשרות חברי ארגון חיל הפרשים האוסטרלי (Australian Light Horse Association) שהציבו לעצמם ייעוד לשמור על ההיסטוריה והמורשת של גדודי הסוסים הקלים של צבא אוסטרליה.
בסדר, משמעת וכבוד רב, הקפידו חברי ההתאחדות על קיומו של טקס מרשים ביותר. הטקס כלל רכיבה על גבי סוסים ומשמר כבוד, תוך שהמשתתפים הקפידו על לבוש וציוד זהים לאלו שלבשו והשתמשו הלוחמים לפני קרוב למאה שנה. בין המשתתפים היו גם נכדים ונינים של לוחמי העבר.
אדוארד שורט, אחד מהמשתתפים באירוע, אמר כי "מרגש אותי לעמוד כאן היום. אני שמח שאני כאן, שומר על המורשת וההיסטוריה של המשפחה ושל הצבא שלנו". סבו היה אחד מ-14 מההרוגים בצד האוסטרלי. שורט סיפר כי "הוא היה חקלאי שגידל בקר על פני שטחים גדולים והתגייס לצבא בגיל די מבוגר, 50, כדי להשתתף במלחמה הגדולה".
לדבריו, "סבי היה אדם מאמין וההשתתפות בקרבות בארץ ישראל הייתה משמעותית עבורו". שורט הוסיף כי "אמי הייתה צעירה כשאביה נהרג ולא נשארו לה הרבה זיכרונות ממנו. היה לי חשוב להיות כאן ולשמור את הזיכרון שלו עבור הדורות הבאים במשפחה".
אירוע זה היה אות הפתיחה לאירועי מאה שנה להשתתפות אנז"ק כוחות אוסטרליים וניו זילנדיים - במסע לכיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים. הקרב בצמח נחשב ציון דרך משמעותי במורשת הקרב של הצבא האוסטרלי ובמוזיאון המלחמה בקנברה ישנו אגף שלם אשר מוקדש לו. ידידי קק"ל באוסטרליה מלווים את נושא מורשת מלחמת העולם הראשונה במשך עשרות שנים ובעידודם נערכו בישראל במשך השנים ביקורים רבים של צאצאי הלוחמים.
לדברי אלישע מזרחי מהחטיבה לגיוס משאבים בקק"ל, במהלך שבוע האירועים יערך גם שחזור הקרב לכיבוש באר שבע ועזה. "צריך להבין, אוסטרליה ב-1917 היא מדינה בתחילת דרכה. שחרור ארץ הקודש במו ידיהם היה עבורם נקודת מפנה אמיתית באיך שהם ייצגו את עצמם בפני הזירה הבינלאומית. הם נכנסו לאתרים המקודשים בירושלים. כמדינה שקרובה לישראל הם ממש ראו עצמם כמבשרי הגאולה והשינוי וכמי שבקרבות אלו סייעו בתחילת בריאתה של מדינת ישראל", אמר.
זיו אופיר, סמנכ"ל המכללה האקדמית כנרת, הביט בהתרגשות באוסטרלים צועדים עם סוסיהם לעבר המתחם, עוברים בסך, בסדר מופתי, בתוך מסדר "החיילים". "במקום בו אנחנו עומדים, היה אירוע משמעותי, במקום התחוללו קרבות פנים אל פנים, כולל חרבות, אקדחים ווידוא הריגה", אמר אופיר.
הוא הגדיר את האירוע הזה "סגירת מעגל". במשך עשרות שנים מתחם תחנת הרכבת בצמח היה אתר שומם, עזוב ומוזנח. החזון שלו ושל נוספים במכללה היה להחיות את המתחם כחלק מהמכללה האקדמית כנרת. ואכן, לפני כשנתיים, אחרי עבודות שחזור ושימור שביצעה המועצה לשימור אתרי מורשת, הפך המתחם למרכז ללימודי ארץ ישראל במכללת כנרת.
"זה יום מרגש", אמר אופיר. "מקצה עולם הגיעו הנה אנשים. ולחשוב שעד לפני חמש שנים הייתה כאן שממה והיום יש פה קמפוס אקדמי פעיל. אין נפלא מכך שהיסטוריה מתחברת להווה. המקום חי ושוקק ויש פה מרכז מבקרים שמופעל על ידי סטודנטים ופה לומדים היסטוריה של ארץ ישראל ואהבת ישראל. אנחנו סוגרים היום מעגל".
ואכן היה ניתן לחוש בהתרגשות שאחזה באורחים האוסטרלים ובקהל הישראלי. בקהל היה גם יהודה לבנוני, חוקר רכבת העמק ומי שערך מחקר מעמיק על ההיסטוריה של הרכבת ואף הוציא ספר בנושא. "היום הזה הוא התגשמות חלום. המקום היה מוזנח ודחוי והיום הוא פאר היצירה", אמר. כשעמד ליד המבנה המרכזי בתחנה ההיסטורית, אמר לבנוני שאין לו צורך לדמיין את הקרב. "אני חי את זה. אני ממש רואה עכשיו בעיני רוחי איך כאן, במבנה הראשי, התנהל קרב פנים אל פנים, ממש בשתי קומות. זה אחד הקרבות החשובים בהיסטוריה של הצבא האוסטרלי".
