לא מעט אנשים בשמאל הישראלי גירדו את ראשם בתמיהה השבוע אחרי רצף ההתבטאויות הניציות של יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי שהסעירו את הכותרות. הקריצה הגדולה ימינה של המנהיג החדש של השמאל, שנמשכה שלושה ימים, החלה בהתנערות מישיבה בקואליציה עם הרשימה המשותפת, המשיכה בקביעה ש"לא בטוח שיש פרטנר" בצד הפלסטיני, והסתיימה בהצהרה לערוץ 2 שהסכם שלום לא חייב לכלול פינוי התנחלויות.
בימין פתחו שמפניות ובישרו על ניצחון אידיאולוגי; ח"כ בצלאל סמוטריץ' אמר שהוא שמח לשמוע על ההתעשתות של מפלגת העבודה, ומירי רגב הקדישה לגבאי פוסט בפייסבוק תחת הכותרת "הביצה שהתחפשה". אצל גבאי בבית אהבו את החיבוק הימני קצת פחות. שלושה חודשים וחצי אחרי שכבש בסערה את ראשות מפלגת העבודה, כמעט משום מקום, הוא עדיין בגדר נעלם עבור רבים, שמנסים לפענח מי הוא ומה הוא ואם הוא מסוגל לעמוד בשאיפה הגרנדיוזית להחליף את שלטון נתניהו.
סערת ההתנחלויות פגעה בציפור הנפש של חלק לא מבוטל מתומכי העבודה מה שמכונה "הבייס" - הסבור שהדרך לפתרון מדיני עוברת בהכרח בוויתור על התנחלויות ושטחים. הם גם מצפים מהמנהיגים שלהם להגיד את האמת הכואבת הזו בקול רם. כשגבאי, בן למשפחה ליכודניקית, שר לשעבר בממשלת נתניהו שאף הודה שהצביע ליכוד בעבר, מדבר בשפה ליכודית על ההתנחלויות - הם שואלים את עצמם אם הוא באמת אלטרנטיבה או פשוט עוד מאותו דבר.
אבל למרות צעקות השמאל וטעמו המר של הציטוט שהוצא מהקשרו, גבאי יכול לסכם שבוע מוצלח. "יש לי מטרה אחת", הוא הצהיר בפגישה עם משלחת של ג'יי סטריט השבוע: "לנצח". הדרך לניצחון, הסביר להם, עוברת בקישוש קהלים חדשים אצל בוחרי הליכוד המתונים ומצביעי מפלגות המרכז של לפיד וכחלון, שמדברים בשפה קצת אחרת מזו של מחנה השלום.
ובקרב מול המתחרה העיקרי שלו על תואר האלטרנטיבה לנתניהו, יאיר לפיד, הוא ניצח השבוע בגדול. התגובות, הניתוחים והפרשנויות לסערת ההתנחלויות פרנסו את תוכניות האקטואליה של אחרי החגים, ושלטו בסדר היום. לפיד, לעומת זאת, קיים השבוע אירוע פוליטי גדול שבו נשא נאום כלפי ראש הממשלה שהיה תוקפני במיוחד - ובקושי שמעתם עליו.
סקר פאנלס פוליטיקס שנערך השבוע עבור וואלה! NEWS הראה שאם נתניהו לא בתמונה, וגבאי ולפיד היו הולכים לקרב ראש בראש על ראשות הממשלה, הם היו זוכים לאחוזי תמיכה דומים 31% כל אחד. בהתחשב בעובדה שעד לפני כמה חודשים הציבור בקושי הידע מי זה אבי גבאי ובטח לא עשה את החיבור בינו לבין ראשות הממשלה, כשמולו ניצב אדם שעובד במשימה הזו כבר שש שנים, מדובר בנתון מרשים. עם זאת, מהסקר עולה שלפיד הוא המועמד המועדף על בוחרי הימין וגבאי פופולרי יותר אצל השמאל. בדיוק בגלל זה גבאי פוזל ימינה. מבחינתו, שהשמאל יצעק.
גבאי, שנמצא בימים אלה בשלהי תקופת מאה ימי החסד, יצא מסערת ההתנחלויות יחסית בזול. בעלת בריתו שלי יחימוביץ הכריזה שמדובר ב"סערה בכוס מים", וראשי המפלגה לשעבר יצחק הרצוג ואהוד ברק לא שלפו סכינים, ולחלופין גיבו אותו ואת עמדתו בפומבי.
עמיר פרץ, מי שהפסיד לגבאי בבחירות לראשות המפלגה ונחשב ליחיד שיכול להציב בפניו קול אופוזיציוני אמיתי, שמר על דממת אלחוט ובכלל, נמנע בכל מאודו מלהיכנס עמו לעימותים; בכירים בעבודה מלחשים שפרץ שוקל להתמודד בהמשך על הנשיאות, ולכן הוא שומר על ממלכתיות וממלא פיו מים. הח"כים האחרים במפלגת העבודה ריכלו על הנושא בשיחות סגורות ודיונים פנימיים אבל רק מעטים - איציק שמולי, עמר בר לב, זוהיר בהלול ונחמן שי - הגיבו, ביקרו או הסתייגו בפומבי מהחיבוק שגבאי מעניק למתנחלים.
התגובה הכי חדה, מהירה וחריגה לדברים של גבאי על פינוי התנחלויות הגיעה מצדה של שותפתו להנהגת המחנה הציוני, יו"ר התנועה, ציפי לבני. לבני מאוד לא אהבה לגלות בטלוויזיה שיש למפלגה שלה מחשבות שניות בנוגע לפינוי התנחלויות, והוציאה הודעה זריזה שבה התנערה מהעמדה שלו והבהירה ש"דבריו משקפים את עמדתו ולא את עמדת המחנה הציוני". אם פליטת הפה של גבאי הייתה בכל נושא אחר, ניחא, היא אולי הייתה יכולה לשמור על שתיקה - אבל הנושא המדיני הוא תחום המומחיות שלה, הסיבה שלשמה הקדישה את חייה בפוליטיקה. היא דרשה מגבאי הבהרות. כבר באותו ערב שוחחה איתו, ובהמשך השבוע הם גם נפגשו.
גם מהרצוג לבני דרשה וקיבלה - בלעדיות ומעורבות מוחלטת בכל הנוגע לתהליך המדיני, אבל גבאי שונה מאוד מקודמו בתפקיד, שהיה השותף המקורי בחיה הפוליטית המכונה "המחנה הציוני". בעבר היה מי שדימה את הברית הפוליטית בין לבני להרצוג שהניבה את 24 המנדטים שיש היום בכנסת לחתונה או זוגיות; אם כך, החתן של לבני התחלף כעבור שנתיים וחצי, וזה שינה לגמרי כניסה את הדינמיקה במערכת היחסים. גבאי אמנם מצהיר מעל כל במה שהשותפות הזו "מצוינת" ושהוא מקווה להמשיך בה לבחירות הבאות, אבל לא בטוח שהוא ולבני מדברים על אותו סוג של שותפות.
"היא רואה את עצמה שותפה בהנהגה, הוא רואה את עצמו פרש בודד. הוא מבין את החשיבות שלה ומוכן לשריין לה מקום ברשימה, אבל גבאי שליט יחיד, אין אצלו מקום לשותפים", אומר בכיר במחנה הציוני. בראיון לעיתונאי רועי כץ באירוע שבתרבות בבאר שבע בשבוע שעבר גבאי סירב אפילו להתחייב על השם "המחנה הציוני" בבחירות הבאות. "אני לא יודע איך נקרא לזה, מה שחשוב זה לא המותג אלא הדרך".
היחסים בין גבאי ללבני מתנהלים כעת "בבחינת כבדהו וחשדהו", אומר הבכיר. הנכונות שלו לשריין מקומות ללבני ולחברי התנועה וההחלטה למנות את איש אמונה של לבני, ח"כ יואל חסון, לתפקיד יו"ר הסיעה בכנסת, נתפסים בעיני כולם כתמרור חיובי לעתיד. גם אצל לבני וגם אצל גבאי מנסים לטשטש כל סימן למתיחות ולהדגיש שיש ביניהם דיאלוג מצוין, חיובי ופורה. אבל הסכם השותפות בין מפלגת העבודה למפלגת התנועה של לבני לבחירות הבאות עדיין נמצא על השולחן, פתוח. ובינתיים, נראה שהיא נערכת לעתיד. בימים הקרובים לבני צפויה להשיק קמפיין פוליטי חדש של מפלגת התנועה שנועד לחדד את המסרים והאג'נדה שהיא מקדמת, בעיקר בנושאים מדיניים, דמוקרטיה ושלטון החוק. המהלך עודכן ותואם עם גבאי, כדי לוודא שלא יתפרש חלילה שום מסר לעומתי, אבל הוא כן מאותת שלבני פועלת כעת כדי למתג את עצמה ואת מפלגתה בנפרד, כחלק מההיערכות לקראת העתיד הלא נודע.
בחודש שעבר גבאי התגבר על המשוכה הפוליטית הראשונה בחייו הקצרים במפלגת העבודה, כשהעביר בהצלחה מהלך אגרסיבי של ריכוז אחריות וסמכויות לניהול המפלגה בידיו. בשבוע הבא ייפתח מושב החורף של הכנסת, וצפויה לו עוד טבילת אש, או לחלופין מסע כומתה, כשינסה לנהל מפלגה מבלי לכהן כחבר כנסת ולהוביל אופוזיציה לוחמת בזמן שמישהו אחר עומד בפועל בראשה.
גבאי מתכוון להגיע לכנסת מדי יום שני, להוביל את ישיבות הסיעה ולפקח על הפעילות הפרלמנטרית בזמן דיוני המליאה. עד כה, ישיבות הסיעה של המחנה הציוני היו לעתים קרובות ההצגה הכי טובה בעיר, כשבאופן תדיר פרצו עימותים אידיאולוגיים ופוליטיים בין ח"כים וזרמים שונים בסיעה. גבאי ימשיך להקדיש חלק ניכר בזמנו למסע הגיוס שלו ברחבי הארץ במסגרתו הוא מנסה לשכנע שהוא הדבר הגדול הבא, אבל יצטרך במקביל להתמודד גם עם המחלוקות והשסעים שחוצים את רוחב הדעות המחנה הציוני. חלק מהח"כים מאוד לא אוהבים את הסגנון הניהולי של גבאי, ושוקלים עדיין איך לעמוד על עצמאותם. "גבאי בטוח שהוא במופע יחיד. חשוב שיבין שגם אם זה סולו, אנחנו לא חיילים על הלוח", אמר אחד מהם השבוע.
לפי ההערכה הרווחת במפלגה - כל עוד גבאי יצליח לשמור על המומנטום בסקרים - כיסי ההתנגדות אליו במפלגה יישארו בעצימות נמוכה. בינתיים, הוא לא יורד מרף ה-20 מנדטים, ורוב האנשים בעבודה מוכנים להמשיך את הפסקת האש מקרבות הסכינים והמחנאות ולראות אם יש לדרך שגבאי מוביל אליה סיכוי. לפי סקר פאנלס פוליטיקס, אם הבחירות היו נערכות היום, הליכוד עדיין היתה המפלגה הגדולה עם 25 מנדטים, וגבאי ולפיד לא מדגדגים את נתניהו בשיעורי התמיכה לראשות הממשלה. אבל בתוך הנתונים היבשים של הסקר מסתתרת תזוזה מענינת בתמונת הגושים במערכת הפוליטית. החיבור של לפיד וגבאי יחדיו מייצר בסיס מוצק של 42 מנדטים - שעליו אפשר לבנות ולרקום קואליציות "רק לא ביבי" היפותטיות ולתדלק את החלומות להחלפת השלטון.
נתניהו יכול להיות רגוע בשלב זה. כשמתחילים להיכנס לתוך הספוקלציות וחישובי המספרים, מגלים שהגוש החוסם שגבאי משרטט להחלפת השלטון די רעוע, כי הוא כולל גם את שותפו לשעבר ויריבו בהווה משה כחלון, שממש לא מעריץ את הרעיון שהוא יהיה ראש ממשלה, וגם את יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, שלא ממהר לשכוח את ההתפטרות של גבאי מהממשלה בשנה שעברה - במחאה על מינויו לשר הביטחון, שהיתה בדיעבד יריית הפתיחה לכל המרוץ הזה לצמרת. שלא לדבר על שאלת האגו והקרב מול יאיר לפיד שמפצל את הגוש. גבאי מאמין שזה פתיר, ושאם הוא יעמוד במשימתו ויהפוך את המפלגה שלו למפלגה הגדולה, האינטרס הפוליטי יגבר על הרגשות והיצרים.