עונת הבחירות בסין נמצאת בעיצומה ועבור הנשיא שי ג'ינפינג הגיע רגע האמת. בחמש השנים האחרונות הוא פעל להכין את הבמה ולשריין לעצמו מקום בפנתיאון המנהיגות הסינית ולהעלות את ארצו על נתיב של רפורמות המיועדות להפוך את סין למדינה החזקה בתבל. זאת, תוך כדי שהוא סולל את הדרך לקדם את מקורביו למשרות הבכירות במדינה בקונגרס הקרוב של המפלגה הקומוניסטית של סין ולהותיר את חותמו על המדינה המאוכלסת ביותר בעולם לעשרות שנים קדימה.
הקונגרס ה-19 של המפלגה הקומוניסטית של סין (מק"ס), שמתכנס פעם בחמש שנים, ייפתח מחר (רביעי) בבייג'ינג. 2,287 נציגים לקונגרס מכל רחבי סין ומכל שכבות האוכלוסייה ישבו במשך כשבוע לבחור ועדה מרכזית חדשה (כ-200 חברים קבועים), ועדה אשר בתורה תבחר פוליטביורו חדש (המונה כיום 25 חברים), ולבסוף מתוך הפוליטביורו ועדה מתמדת חדשה, הגוף הפוליטי החזק ביותר בסין. לקונגרס משמעויות החורגות מעבר לפוליטיקה סינית פנימית גרידא והנוגעות לעולם בכלל ולישראל בפרט.
המק"ס מונה 89 מיליון חברים, יותר מכל אוכלוסיית גרמניה, והינה המפלגה הפוליטית הגדולה בעולם. העניין בקונגרס הקרוב, מעין בחירות אמצע הקדנציה בגרסה הסינית, יהיה ממוקד בבחירת הנציגים החדשים, בדוח העבודה של שי לסיכום חמש שנות כהונתו, ולא פחות חשוב - הכנסת שינויים לחוקת המפלגה, בצעד בעל משמעות כבירה על מורשתו של שי.
בקונגרס זה של אמצע הקדנציה, הן שי שמכהן גם בתור המזכיר הכללי של המפלגה ויו"ר הוועדה הצבאית המרכזית, והן ראש הממשלה לי קה-צ'יאנג צפויים לזכות בחמש שנים נוספות, ואילו חמשת חברי הוועדה המתמדת האחרים צפויים לפרוש ובמקומם אמורים להתמנות חמישה (או פחות) חברים חדשים. הסיבה נעוצה במנהג המקובל שמנהיגים סינים בכירים פורשים בהגיעם לגיל 68.
בשיטה הפוליטית המקובלת בסין העממית, המפלגה היא מקבילה לממשלה ברמות שונות ונמצאת מעליה, לכן תואר המזכ"ל של המק"ס הוא תפקידו החשוב של שי, בנוסף להיותו המנהיג האזרחי העליון של הצבא. שי, המנהיג החזק והכריזמטי ביותר שסין ראתה בעשרות השנים האחרונות, צבר תארים נוספים בחמשת השנים האחרונות, אולי החשוב בהם הוא "הליבה" של מנהיגות המפלגה, בדומה למנהיגים מהפכניים כגון מאו דזה-דונג ודנג שיאו-פינג.
אחד ממוקדי העניין בקונגרס הוא כמובן בחירת דור המנהיגים החדש, המכונה הדור השישי. בחירת ועדה מרכזית חדשה, פוליטביורו חדש, וועדה מתמדת חדשה היא אינה עניין של מינויים גרידא כי אם מבחן כוח ליכולתו של שי להציב את אנשי שלומו בעמדות המפתח הבכירות ביותר בסין. בקונגרס הקודם ב-2012 שי קודם לתפקיד מזכ"ל המפלגה אבל נאלץ לחלוק את הבמה עם חברים אחרים בוועדה המתמדת שנכפו עליו כתוצאה מפשרה בין סיעות שונות בצמרת, כולל מנהיגים לשעבר.
מה שברור כבר כעת זה שהנשיא שי הולך במידה מסוימת "לשבור את הכלים" בסירובו להתנהג לפי תקדימים וינצל את ההזדמנות להציב את אנשיו בעמדות מפתח. זה כולל, לדוגמה, את ניסיונו להכניס את האידיאולוגיה שלו לחוקת המפלגה. המטרה שלו היא לשריין את "מחשבת שי ג'ינפינג" בתוך חוקת המפלגה בכך להפוך אותה למצע רעיוני רשמי המנחה את המסלול האידיאולוגי של המפלגה, בדומה ל"מחשבת מאו דזה-דונג".
הקידום המהיר של המקורבים
שני המנהיגים הקודמים של סין, ג'יאנג דזה-מין וחו ג'ין-טאו לא זכו בכבוד זה. ישנן הערכות שהוא אולי אפילו יחזיר את תואר נשיא המפלגה, תואר שהאחרון שנשא בו הוא אבי הרפובליקה העממית של סין מאו דזה-דונג, עוד תואר כבוד סמלי אך רב משמעות שידגים את שליטתו המוחלטת של שי במנגנון המפלגתי.
דוגמה נוספת ל"שבירת הכלים" שלו היא קידום מהיר במיוחד של אנשי שלומו, בניגוד לנוהג המקובל ב-20 השנים האחרונות שמועמדים חייבים לעלות עקב בצד אגודל לאחר ששירתו במשך שנים בתפקידים זוטרים יותר. דוגמה לכך היא קידומו המטאורי של צאי צ'י לתפקיד מזכיר הוועדה המפלגתית של בייג'ינג וקידומו של בעל ברית נוסף, צ'ן מין-אר לתפקיד מזכיר הוועדה המפלגתית של צ'ונג-צ'ינג, זאת תוך הדחה ברוטאלית (במונחים סיניים) של קודמו סון ג'נג-צאי, האדם אשר סומן על ידי רבים כיורש של שי.
בכלל, מה שמאפיין את שי זה ההעדפה שלו לדלג על אנשי המנגנון ולקדם אנשים ששירתו איתו בתפקידים קודמים, ושעל נאמנותם הוא יכול לסמוך. אנשים נוספים בבורסת השמות הם חו צ'ון-חואה, ואנג יאנג, ולי ג'אן-שו. (אגב, מהזווית הישראלית, אם גם חו וגם ואנג יצליחו להיכנס לוועדה המתמדת, זה יהיה כנראה טוב לישראל כי שניהם ביקרו אצלנו).
לדעת כותב שורות אלה האיש בעל הסיכויים הטובים ביותר לרשת את שי בעוד חמש שנים הוא צ'ן מין-אר, בן 57. אחד הסימנים המקדימים יהיה קידומו של צ'ן לוועדה המתמדת בקונגרס הנוכחי, מה שיעלה אותו על מסלול לזכות במזכ"לות כאשר שי יסיים עשר שנות כהונה ב-2022. זה יהיה דומה לקידומו של שי עצמו בקונגרס "אמצע הקדנציה" הקודם ב-2007.
אם הקונגרס יאשר את הכללת "מחשבת שי ג'ינפינג" כחלק אינטגרלי מהאידאולוגיה של המפלגה, זה ישפיע על דמותה של סין לפחות לשלושה עשורים קדימה. זאת משום שתיאוריה זו מדברת על "החלום הסיני של תחיית האומה הסינית", שכולל חברה ברמת שגשוג בסיסית לקראת מאה שנה להקמת המפלגה הקומוניסטית הסינית ב-2021, ובניית סין חזקה לקראת מאה שנה להקמתה של הרפובליקה העממית של סין ב-2049.
בכלל, בשלב זה של המשחק הפוליטי שי הצליח הן לשדר באופן ברור את כוונותיו, הן כלפי סין פנימה והן כלפי העולם, וזאת במקביל שהוא מצליח לשמר עמימות אסטרטגית בסוגיית היורש הפוטנציאלי. היתרון של אסטרטגיה זו טמון לא רק בכך שהיא מאפשרת לו להתמקד בנושאים הבוערים שעל הפרק (כגון הכלכלה), היא גם פותרת אותו מן הצורך להדיח יורש זה עם ריחו יבאיש מכל סיבה שהיא (כמו שנאלץ לעשות, למשל, דנג שיאו-פינג).
כך למשל כרגע לא ברור האם מספר חברי הוועדה המתמדת יצומצם לחמישה בלבד כדי להעניק לשי השפעה גדולה יותר בתהליכי קבלת ההחלטות ולהימנע לעת עתה מסימון של פוליטיקאי אחר כיורש של שי. אין ספק ששי ג'ין-פינג הוא היורש האמיתי של מאו, הטכסיסן הפוליטי הראשון במעלה בהיסטוריה המודרנית של סין.
כך גם בסוגיה של האם שי יעשה מאמץ להישאר בשלטון מעבר לעשר השנים המקובלות, והאם ואנג צ'י-שאן, חבר הוועדה המתמדת כיום וחוד החנית של שי במאבקו בשחיתות יפרוש בקונגרס הקרוב מפאת גילו (הוא בן 68). לדעת כותב שורות אלה, התועלת מהישארותו של ואנג קטנה מהנזק שייגרם אם יישאר כי זה יתפרש כסימן ששי עצמו לא יפרוש בתום תקופת עשר השנים שלו ב-2022.
ההזדמנות של ישראל
לקונגרס משמעות מרחיקת לכת מעבר לפוליטיקה סינית פנימית משורה של סיבות. ראשית, בחמש השנים האחרונות שי פתח במסע חסר תקדים נגד שחיתות אשר סחף יותר מ-1.4 מיליון פקידים, כולל בכירים מאוד. בקונגרס שי רוצה לעצב באופן אישי את הצמרת החדשה של סין בכדי לוודא שתקדם את הרפורמות שלו. למרות שסין הצליחה לחלץ מעוני מאות מיליוני אנשים ונהייתה הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, היא עומדת בפני צורך דחוף למצוא מנועי צמיחה כלכלית חדשים, להתמודד על חומות מסחר חדשות, לפתור את בעיית החוב הפנימי הטופח, ולהמשיך את הרפורמות במפלגה ובצבא.
שי הוא מנהיג אסרטיבי וכריזמטי אשר השכיל לנצל היטב את חלל המנהיגות העולמית שהותירה ארצות הברית בשנים האחרונות, וזה משפיע לא רק על הפוליטיקה העולמית כי אם גם על מעמדה של סין במזרח התיכון. מנקודת מבטה של ישראל, היוזמה הסינית של פרויקט "החגורה והדרך", או דרך המשי החדשה מהווה הזדמנות להשתתף בפרויקטים של תשתיות ברחבי אסיה תוך כדי יצירת קשרים פוטנציאליים עם מדינות איתן אין לנו יחסים דיפלומטיים. עם זאת, הצד השני של המטבע הוא סין שמעורבת עמוק באופן חסר תקדים ביחסים הבינלאומיים ובמזרח התיכון.
שי הוא מה שמכונה "נסיך" בפוליטיקה הסינית, בנו של שי ג'ונג-שון, מוותיקי המפלגה הסינית וסגן ראש ממשלה לשעבר. שי האב בשלב מסוים בקריירה שלו הוצא לגלות פוליטית על ידי מאו, וייתכן ששי מונע על ידי תחושת שליחות אישית, בנוסף לשליחות היסטורית. ישנן גם שמועות (אם כי קשה להוכיחן) שבמקור הוא סומן על ידי ותיקי המפלגה לקבל את תפקיד הפחות בכיר של ראש הממשלה, ואילו ראש הממשלה כיום לי היה אמור להיות המזכ"ל. אם זה נכון, ה"טיהור" ששי מבצע בשורות המפלגה, טיהור שבהחלט הפיל מושחתים באמת אבל לכד ברשתו גם רבים מהמקורבים של המנהיגים הקודמים של סין, מונע גם הוא מסיבות אישיות.
שי כבר נקט צעדים נמרצים בכדי להותיר את חותמו על המפלגה ועל סין לעשרות השנים הבאות. זהו מנהיג כמותו סין לא ראתה כבר עשרות שנים ומורשתו, כמו זו של מאו, תשפיע על כל העולם.
הכותב הוא סינולוג, מנהל מייסד של המרכז לחקר התקשורת הסינית בבית הספר לתקשורת, המסלול האקדמי המכללה למנהל, ויועץ בכיר לסילק רואוד גרופ.