לפני 50 שנה הגיעו לסיומם חייו של ארנסטו צ'ה גווארה, המהפכן הארגנטיני שהיה אחד ממנהיגי המהפכה בקובה וניסה להפיץ את הסוציאליזם ברחבי העולם. סוף דרכו של הרופא לשעבר היה בבוליביה, שם הוא פעל למען קידום מהפכה חדשה אך ללא הצלחה. הוא נתפס בידי כוחות מקומיים, וב-9 באוקטובר 1967 הוא הוצא להורג, בגיל 39 בלבד.
גארי פרדו סלמון, הקצין שלכד את לוחם הגרילה המהולל, נזכר בשעות האחרונות של אחד מהסמלים המוכרים ביותר של הקומוניזם, זה שפרצופו מעטר בניגוד גמור להגיון האידיאולוגי של מוצרי צריכה קפיטליסטיים להמונים כמו חולצות טי-שירט וצעיפים של קבוצות כדורגל. דבריו של סלמון, בן 79, פורסמו ב"פייננשל טיימס" הבריטי.
סרט דוקומנטרי על צ'ה גווארה בבוליביה
"החיילים שלי שלטו בכביש שמחוץ לעמק יורו, אזור המכוסה בשיחים, בסלעים ובעצים", התחיל סלמון, "בשעה אחת לערך, הם צעקו שיש להם שני אסירים. רצתי כ-20 מטר במעלה הגבעה כדי לראות אותם וביקשתי מאחד השבויים להזדהות. 'צ'ה גווארה', הוא אמר. השני היה 'ווילי (כינויו של סימאון קובה סרביה), לוחם גרילה אחר".
סלמון נזקק לאימות זהותו של גווארה, מאחר שבאותה תקופה היו דיווחים סותרים על כך שישנם "שלושה או ארבעה 'צ'ה גווארה' באזור". לכן, הוא ביקש מצ'ה שיראה לו את ידו הימנית - לפי המידע שהיה בידיו, למהפכן הייתה צלקת. "הצלקת אכן הייתה שם, אבל הוא לא נראה כמו בתמונות. הוא נראה עלוב, מלוכלך, מסריח ומתוסכל. הוא היה במנוסה במשך חודשים. שיערו היה ארוך, מבולגן, סבוך וזקנו היה עבות.
על מדיו הוא לבש ז'קט כחול ללא כפתורים. כובע הברט השחור שלו היה מטונף. לא היו לו נעליים, רק פיסות מעור של חיות שכיסו את רגליו. הוא לבש גרביים שונים, אחד בצבע כחול, אחד בצבע אדום. הוא נראה כמו אותם הומלסים שרואים מקבצים נדבות בערים הגדולות. הוא נשא עמו מחבת עם שש ביצים, מה שהצביע על כך שהוא היה בקשר עם המקומיים.
הוא היה פצוע בכף רגלו הימנית כשהוא ניסה להימלט בריצה דרך העמק. הצבתי מכונת ירייה כדי לכסות את האזור, יחד עם מטול פצצות מרגמה בקוטר 60 מ"מ. החיילים שלי ירו בצ'ה, פגעו בו ברגל, עשו חור בכובע שלו ושברו את רובה הקרבין שהוא נשא. הוא היה מדוכא וחסר מוטיבציה לחלוטין. הוא ראה את הסוף שלו. עוד חמישה לוחמי גרילה נהרגו, הוא לא היה שמח על כך".
באותן שנים, היה גווארה לפרסונה נון-גרטה בקרב הגוש הסובייטי. קובה של קסטרו הייתה תחת חסותה של ברית המועצות, שהייתה פחות נלהבת מצ'ה להמשיך בייצוא ובקידום המהפכה הקומוניסטית ברחבי העולם. צ'ה עזב את קובה, גינה את מוסקבה באלג'יריה וניסה לקדם את הסוציאליזם גם בקונגו, אך נכשל בכך. ניסיונו הנואש האחרון היה לחולל מהפכה בבוליביה, אך התנאים בה היו שונים לחלוטין מאלו שהיו בקובה בשנות ה-50.
"צ'ה לא הראה שום התנגדות"
"הוא ראה אותי קורא לעוד כוחות כדי לאבטח את האזור ואמר: 'אל תדאג, סרן, זה הסוף. זה נגמר'. השבתי לו - 'זה אולי נגמר מבחינתך, ואתה עלול להיות אסיר עכשיו, אבל עדיין יש כמה לוחמים טובים בעמק'. הוא ביקש ממני מים. היה לו מכל, אבל חששתי שאולי יש לו קצת רעל והוא ינסה להרוג את עצמו, אז נתתי לו מים מהמכל שלי עם עוד כמה סיגריות.
החרמתי כל דבר שהיה לו בכיסים ובתיק, כולל קצת כסף ויומניו. צ'ה לא הראה שום התנגדות. היה לו אקדח, אבל לא היו לו מחסניות כדי שיוכל להכניס אליהן כדורים. אז למעשה הוא היה לא חמוש. היו לו שני שעוני רולקס, אחד על ידו, ואחד בכיסו. הוא אמר כי הם היו שייכים ל'טומה', לוחם גרילה שנהרג כמה חודשים קודם לכן. הוא סיפר כי כל הקבוצה קיבלה את השעונים מפידל קסטרו כמתנה.
בשעה חמש אחר הצהריים, התחיל להחשיך. אז החלטתי לעצור את המבצע ולקחת את כל האסירים, הפצועים והמתים אל לה היגרה, שני קילומטרים משם, ולהעביר את הלילה. זה היה כפר של 20 בתי חימר עם גגות קש, שבהם גרו איכרים עניים שהתקיימו מעיבוד אדמותיהם הסמוכות.
החיילים שלי סייעו לצ'ה ללכת, בשל פציעתו. עם המשך הליכתנו, צ'ה אמר לי: 'אני יעיל לך יותר חי מאשר מת'. האיכרים עזרו לכולם להגיע ללה היגוורה. הם רצו לעזור לנו להילחם בלוחמי הגרילה, שעליהם הם לא סמכו, מאחר שהם סברו שהם הולכים לפלוש לארצם. העברנו את הלילה בבית ספר קטן. בחדר אחד החזקנו את ווילי ואת הגופות, ובחדר השני את צ'ה, כשהקצינים שלי שמרו עליו במשמרות של שעתיים.
האכלנו אותם בבשר, בתפוחי אדמה ובאורז, ונתנו להם קפה וסיגריות. לא ישנתי באותו לילה מאחר שבדקתי את אבטח הכפר והאסירים. במהלך הלילה, דיברתי עם צ'ה שבע או שמונה פעמים, ולאחר שתיים או שלוש שיחות נראה היה שהוא התאושש מעט, התעניין במה שהולך לקרות לו.
שאלתי אותו למה הוא הגיע לבוליביה, והזכרתי לו שהוא כתב בספרו על לוחמת גרילה שקשה מאוד לחולל מהפכה במדינה עם ממשלה דמוקרטית, גם אם יש בעיה בעיות".
סלמון טען כי באותה תקופה נשלטה בוליביה על ידי ממשלה דמוקרטית, אך זו הייתה בידי הנשיא רנה בריינטוס, שעלה לשלטון בהפיכה צבאית ב-1964. הוא היה מתנגד חריף לקומוניזם, ובדומה למנהיגי דיקטטורות ימניות צבאיות אחרות באמריקה הלטינית באותה תקופה, הוא קיבל סיוע מארצות הברית כדי לדכא את כוחות השמאל.
"היה לנו מידע שגוי"
"שאלתי אותו שוב מדוע הוא הגיע לכאן. הוא השיב: 'זו לא הייתה רק החלטתי, אלא החלטה שהתקבלה בדרגים גבוהים יותר'. זה היה ברור שהפקודה הגיעה מקובה. אז שאלתי אותו אם הוא שמע על המהפכה הלאומית שהייתה בבוליביה ב-1952, והוא השיב: 'כן, הייתי כאן'. אז שאלתי אותו שוב: 'למה הגעת לכאן להציע לאנשים אדמה על אף שכבר הייתה לנו רפורמה מבוססת מאוד? זאת הסיבה שהאיכרים לא מצטרפים לתנועה שלך'. הוא השיב: 'כן, טעינו לגבי זה, היה לנו מידע שגוי'.
האמנתי שפידל רצה להיפטר ממנו מאחר שלא היה לו צורך יותר בו בקובה. צ'ה היה בעיה עבורו והדרך הטובה ביותר הייתה להיפטר ממנו ולשלוח אותו להרפתקה בבוליביה. אחרי שהוא הגיע לכאן, הוא לא קיבל שום סיוע מקובה. הם היו מבודדים לחלוטין. אמרתי לו שהוא יישפט בבית דין צבאי מאחר שבאותה תקופה זרים אחרים, שהיו חברים בקבוצה של צ'ה, נשפטו בבתי משפט צבאיים. הנחתי שזה יהיה אותו הדבר עם צ'ה.
דיברנו על המהפכה הקובנית. הוא אמר לי שהאמריקנים אימנו אותי, ואני אמרתי נכון, ואתה אומנת על ידי הרוסים. אמרתי לו ששנינו בובות של מעצמות העל ושעלינו למצוא את דרכינו שלנו. הוא הסכים. הוא סיפר לי בלילה שהחיילים שלי לקחו את שעוני הרולקס שלו, אז קראתי להם ואמרתי להם להשיב לו את זה בחזרה. העברתי לו אותם, אבל הוא אמר: 'מחר חייל אחר ייקח אותם ממני, אז בבקשה שמור לי עליהם'.
הוא לקח אבן קטנה מהרצפה וצייר בעזרתה צלב על גב אחד השעונים. 'זה שלי', אמר והעביר לי אותו. לאחר שהוא מת, נתתי אותו למפקד הגדוד שלי, אך הוא אמר לי לשמור עליו. שמרתי עליו עד 1985, אז חודשו היחסים הדיפלומטיים עם קובה. העברתי זאת למשפחתו דרך השגרירות הקובנית.
עם שחר, הגיע מפקד האוגדה, קולונל זנטנו. נתתי לו דוח על המצב והעברתי אליו את האסירים - כולל את צ'ה, שהיה רגוע ושקט. זנטנו היה מלווה על ידי סוכן ה-CIA פליקס רודריגז. עזבתי את לה היגוורה עם כוחות חדשים כדי לתפוס בעמק את יתר הכוחות, וכששבתי לשם מצאתי את צ'ה מת. מפקד הגדוד סיפר לי שהוא הוצא להורג".
פליקס רודריגז היה קצין CIA ממוצא קובני, שהיה מעורב גם בפלישה הכושלת ב-1961 למפרץ החזירים, שמטרתה הייתה להפיל את משטרו הצעיר של קסטרו. רודריגז היה מעורב גם בפרשת איראן-קונטרס, שבמסגרתה מכר בחשאי ה-CIA נשק לרפובליקה האסלאמית של רוחאללה חומייני - שהייתה נתונה תחת סנקציות ואמברגו נשק - במטרה לממן מורדים ימנים בניקרגואה.
ללא מילות פרידה
"האדם שירה בו למוות, מריו טראן, סיפר לי מה קרה. אחרי שהפקודה הגיעה מהנשיא והמפיקוד העליון של הצבא, זנטנו ביקש מתנדבים. בניגוד לאגדות שאף אחד לא רצה ללחוץ על ההדק, כולם התנדבו. שניים נבחרו רנדומלית, ונשלחו לשני החדרים שבהם הוחזקו צ'ה וווילי. טראן סיפר לי שצ'ה מת מכדור בודד. לא היו נאומים, לא פרידה, שום דבר".
בדבריו, לא התייחס סלמון למשפט המפורסם שמיוחס לצ'ה לפני מותו, כשפנה אל טראן המהוסס ואמר: "תירה, פחדן, אתה בסך הכול הולך להרוג בן אדם".
"גופתו של צ'ה הגיעה לוולגרנדה ונשטפה ואוחסנה בבית החולים בהתאם להוראות הצבא. הצבא רצה שהוא ייראה כמו צ'ה גווארה, כפי שאנשים דמיינו. אם היו רואים אותו כפי שהוא היה אז, לא היה אפשר לזהות אותו. את הגופות האחרות לא ניקו. צ'ה היחיד שזכה לטיפול במטרה להוכיח שזה אכן הוא. כ-30 צלמים מכל העולם הוזמנו כדי לצלם את גופתו. היה חשוב לממשלה ולצבא להראות את גופתו במטרה להרתיע את כל מי שינסה לפלוש לבוליביה או לאיים על אורח החיים שלה בעתיד.
כדי להוכיח את זהותו של צ'ה נדרשנו לטביעות אצבע ולמסמכים עם כתב ידו, כך שממשלת בוליביה פנתה לממשלת ארגנטינה כדי שזו תשלח הוכחות. היא שלחה שני מומחים, שהביאו טביעות אצבע מדרכון שלו, שהונפק ב-1952, ודוגמאות של כתב ידו. התחבורה הייתה אטית בזמנו, כך שלקח זמן מה להגיע לגופתו של צ'ה. בינתיים, הגופה הייתה במצב ריקבון מתקדם. היה לה ריח נורא ולא היה שום מקום שאפשר לאחסן אותה. אז הוחלט לקבור את הגופה ולשמור את הידיים בפורמלין.
כשסוף סוף הם הגיעו, הם לקחו את טביעות האצבע מהידיים ואימתו שאכן מדובר בצ'ה. הידיים הועברו לחבר קומוניסטי של צ'ה, ששלח אותם לקסטרו ומאז הן הועברו למשפחתו. הייתי המום מההוצאה להורג. לא ציפיתי לכך. חשבתי שצ'ה יישפט כמו יתר האסירים. כל העניין נוהל בצורה גרועה. אני חושב שהנשיא החליט להוציאו להורג מאחר שהוא סבר שאם צ'ה יהיה אסיר, המשפט שלו יהיה מתוקשר וימשוך אלפי עיתונאים, דבר שהוא רצה להימנע ממנו.
גם לא היה עונש מוות, כך שהיה אפשר לגזור עליו 30 שנות מאסר - אבל איפה היינו שומרים אותו? אין בתי כלא בטוחים בבוליביה, כך שהיו מנסים לשחרר אותו. אז הוצאנו אותו להורג כדי להיפתר מהבעיה, אבל זה נוהל בצורה גרועה. היה טוב אם היו מצליחים לשמור על המחשבה שהוא מת בקרב - אבל האמת יצאה לאור.
.
צ'ה עשה המון טעויות בתור מנהיג של כוח גרילה. הוא סתר את כל מה שהוא כתב בספריו. זה מה שגרם לו לכישלון. אני לא חושב שצ'ה היה שמח לראות שתמונתו מופיעה בכל מקום, אבל רוב האנשים לא יודעים באמת מי הוא היה ומה הוא עשה. הוא היה טוב בתיאוריה, אבל כשהייתה לו הזדמנות לממש את רעיונותיו, הוא היה כישלון מוחלט".
50 שנה אחרי מותו, צ'ה עודנו אחת הדמויות המוכרות ביותר בעולם, ובדרום אמריקה בפרט. קסטרו אמנם סילק אותו מקובה, אך היה זה שבישר לאומה הקובנית על מותו וקרא לצעירים "להיות כמו צ'ה". מאז פניו מעטרות חלקים רבים באי הקומוניסטי, שהצליח לשרוד את קריסת ברית המועצות ותום המלחמה הקרה.
צ'ה גם זכה לעדנה מחודשת בכמה מדינות ביבשת שהונהגו בשנים האחרונות על ידי ממשלות סוציאליסטיות אוהדות, כמו ונצואלה של הוגו צ'אבז וניקולס מדורו - ואפילו בוליביה עצמה. הנשיא אבו מוראלס השתתף בטקס לזכרו בלה היגוורה, המקום שבו הוצא להורג חצי מאה קודם לכן.