פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "חגורת הנפץ" שעוטפת את ירושלים נמצאת על סף פיצוץ

      ביקור בלב מחנה הפליטים שועפאט והכפרים באזור חושף את מאמצי מערכת הביטחון לשפר את חיי התושבים ולמנוע מהם ייאוש שעלול להיות קטלני. "'עדיף למות בכבוד מלחיות בהשפלה"

      מחנה הפליטים שועפט, 2 באוקטובר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , נועם מושקוביץ)
      שועפאט (צילום: נועם מושקוביץ)

      מערכת הביטחון משקיעה מאמצים בניסיונות לשפר את חייהם של תושבי מחנות הפליטים בגדה ובמזרח ירושלים. סיור באזור הכפרים הפלסטיניים העוטפים את הבירה ממזרח חושף טפח מהחיים ב"חגורת הנפץ" שבין שטחי הרשות לתחומי ישראל הריבונית.

      נכנסנו לאזור התעשייה של הכפר הפלסטיני ענאתא ומשם חצינו את שכונת דאח'יית אל א-סאלם. חלקו של הכפר בשטח ישראל וחלקו בשטחי הרשות הפלסטינית. משם מטפסים בכבישים רעועים למחנה הפליטים שועאפט, המחנה היחידי בתחום ישראל אך מעבר לקו הירוק ולכן הוא מוקף בחומה גבוהה. ניסיון להבין את חגורת הנפץ שעוטפת את העיר ירושלים ומאיימת בכל רגע להתפוצץ ואת המאמץ האזרחי שנועד להרחיק את הדי הפיצוץ מעורף מדינת ישראל.

      כתובות גרפיטי של גדודי עז א–דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס מתנוססות על קירות סמוכים לכביש המחורר. "זה ישן", מסביר הנהג הפלסטיני אבל ממהר להוסיף שבתוך המחנה הצפוף מאוד יש תחנות סמים רבות. "יש פה הרבה 'זרים' זה אזור מעבר, באים לפה וממשיכים הלאה", הוא מוסיף, שואף מהסיגריה ופולט לחלל הרכב. הוא מתכוון לפלסטינים שמגיעים מכל הגדה, בעיקר מג'נין ומדרום הר חברון, גם בדואים מישראל, כדי לנהל עסקים, מרביתם פליליים.

      מחנה הפליטים שועפט, 2 באוקטובר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , נועם מושקוביץ)
      נערות במחנה הפליטים שועפאט, השבוע (צילום: נועם מושקוביץ)

      תופעת הסמים התפשטה בשנים האחרונות ממחנות הפליטים לכפרים ולכן היא מוגדרת כחדשה על ידי המקומיים. סימן היכר לחוסר משילות, אחד מתוך רבים. "בכפר בידו יש 250 נרקומנים, זה מספר גדול", אומר הנהג המקומי ומוסיף כי שיעור ההעדרויות מבתי הספר באזור הוא גבוה מאוד ביחס לעבר. תחום נוסף שהתרחב לאחרונה באזור הכפרים ומחנות הפליטים שעוטפים את ירושלים הוא הגירושים.

      הפיגוע הרצחני בהר אדר במהלכו פלסטיני בעל אישור עבודה באיו"ש רצח שני מאבטחים ושוטר מג"ב עורר מחדש את התופעה. אשתו של המחבל ברחה לירדן והותירה אותו עם ארבעה ילדים. קרוב משפחתו שניסה לפייס ביניהם נרצח כפי הנראה על ידי משפחתה. הנסיבות, טוענים פלסטינים, הובילו אותו לצעד של ייאוש.

      "זו פצצה מתקתקת", משתמש הנהג בשפה ציורית כדי לתאר את הגל החדש שעובר על החברה הפלסטינית, "29% מכל עוטף ירושלים גרושים. שליש מהמשפחות חד הוריות. רוב הילדים חיים עם סבא וסבתא. או ברחוב, אין מענה. אין פה עובדים סוציאליים באמת. העזרה המקסימלית של הרשות הפלסטינית היא 600 שקלים בחודש. זו בעיה תרבותית וצריך בה טיפול שורש".

      מחנה הפליטים שועפט, 2 באוקטובר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , נועם מושקוביץ)
      חומת ההפרדה באזור שועפאט (צילום: נועם מושקוביץ)

      אנחנו ממשיכים בנסיעה בתוך סמטאות ורחובות עמוסים באשפה וריח צחנה אופף כמעט את האזור כולו. לדברי המקומיים מדובר ביום טוב כי שעות קודם לכן נאספו הרי הזבל. "אם לא היה מגיע קבלן הזבל התושבים היו שורפים אותו ואז הסירחון היה מתחלף בעשן", אמר הנהג. ככל שמתקרבים ללב מחנה הפליטים הבנייה נעשית צפופה יותר. בתים ישנים נהרסו ובמקומם נבנים מגדלים.

      "זו בנייה בלי רישיון, לא חוקי. מה אכפת לעיריית ירושלים. העיקר שמשלמים ארנונה", הסבירו המקומיים והוסיפו, "מה קרה שפתאום צפוף פה ויש הרבה בנייה? ישראל החכמה החליטה שמי שיש לו תעודת זהות כחולה חייב לגור פה כדי לקבל ביטוח לאומי. פתאום כולם חזרו לפה. מפחדים שייקחו להם את התעודה הכחולה. אבל אין לאן. הכול צפוף. רק הולך ונהיה יותר גרוע", סיפרו בכפר.

      מחנה הפליטים שועפט, 2 באוקטובר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , נועם מושקוביץ)
      כשקבלן הזבל לא מגיע התושבים שורפים את האשפה. שועפאט (צילום: נועם מושקוביץ)

      ממשיכים בתוך המחנה וחולפים על פני כרזות של נערים מחויכים ולצדם כלי נשק שהודבקו על קירות באזורים המסחריים. "זה השאהיד מוחמד עלי. דקר שוטר מג"ב", אומר המקומי באדישות ומסביר שגם הנער הצנום בכרזה הבאה הוא שאהיד. בשלב מסוים נעצרת המכונית. נהג מכונית מסחרית מסמן לנהג המכונית שבה אנחנו נוסעים לזוז כי הוא ינסה להשתלב בדרך אחרת באזור הכל כך צפוף. הנהג מתאמץ ונצמד אל הקיר כדי לאפשר את המעבר לנהג המסחרית המאיים.

      "נכנסנו לשכונה של חמולת אלקם. הם שולטים במחנה הפליטים. יש פה לפחות 3,000 כלי נשק. הרוב שייכים להם. הרבה אלימות, הרבה כוח. לא כדאי להפריע להם. לא חושב מה יקרה אם מישהו ידליק אותם", הסביר המקומי והמשיך בנסיעה איטית כי הכביש התלול לא מאפשר אחרת.

      "יש פה ואקום. אין פה שלטון, אין פה חוק, זה מייצר בעיה ביטחונית", אמר. "לא טוב לאף אחד. לא טוב לרשות הפלסטינית, לא טוב לתושבים, לא טוב לישראל. אתה רואה את הילדים על המדרגות כאן? הם צריכים להיות עכשיו בבית הספר. זה דור שלם שחי וגדל במציאות שאין בה חוק או משילות. הם לא מכירים משהו אחר. נתניהו אומר שיפסיקו לממן את בית הספר של אונר"א כי זה משאיר את הפליטים כמו פליטים. אבל אם הם ילכו מי יבוא במקומם? יותר ילדים יהיו ברחובות. אין פה משהו אחר".

      "זה חלק מירושלים – אבל מתנהל כמו ברשות הפלסטינית"

      הנהג עובר לקצה השני של השכונה שבה מתגוררת חמולת אלקם. אחרי מבטים בוחנים הוא צוחק לעצמו. "זו המנהרה שלנו", הוא אומר. נכנס למעבר תת קרקעי חשוך ואפל מתחת למחנה הפליטים שועפאט. ילדים רצים בשוליים ומביעים פליאה על הפרצופים הלא מוכרים עושים בלב השכונה שלהם. בקצה השני שלו אחרי כמעט 50 מטר ממתין עוד רכב מסחרי. "זה או אני או הוא. מקווה שהוא מתכוון לזוז. לא צופרים פה", אומר הנהג וממתין שנהג המסחרית יואיל בטובו לפנות את המעבר, "היו פה כמה צעירים שהחליטו לדאוג למשפחות. לשנות את אור החיים. הורידו להם את הראש. היו כאלה שירו בהם, זה כאילו ירושלים אבל כאן הכול מתנהל כמו ברשות הפלסטינית".

      יצאנו ממחנה הפליטים שועפאט וחזרנו אל הכפר ענאתא, ספוגים באווירה הקשה שאופפת את המחנה. עוטף ירושלים היא חבית חומר נפץ שצריכה סיבה קטנה כדי להתפוצץ. כתובות הגרפיטי של הר הבית וכרזות הענק לא משאירים מקום לספק בעניין הרגישות הדתית במרחב אם שוב ינסו לשנות סטטוס קוו במסגד אל-אקצא.

      זה שטח שלכאורה נמצא בשליטת עיריית ירושלים אך הפך לאזור אליו אף אחד לא אוהב להגיע. מזכיר משום מה את האזורים בפריז שמהם יצאו מחבלי אל-קעאדה לסדרת פעולות טרור בבירה הצרפתית. רגע לפני שיוצאים מענאתא מסמן בחור צעיר בידיים לנהג המקומי לעצור בצד הדרך. הוא אומר לו בערבית, ספק שואל ספק מאיים: "יש לנו בושם גנוב מישראל, אתה רוצה לקנות? חצי מחיר". המקומי משיב לו באדישות "לא מעוניין, תודה". הבחור השרירי שואל שוב ולבסוף מבין שאין לו לקוח. "אתה מבין? זו פצצה מתקתקת. אם הם עובדים בישראל יש להם סיכוי להרים את הראש. מבחינתם זו גם עבודה. אם לא אין להם עתיד, יש משפט שרץ במחנה 'עדיף למות בכבוד מלחיות בהשפלה'".

      אמ"ן מעריך – הפלסטינים לא מעוניינים לקחת חלק בפיגועים

      הסיור הסתיים. בסופו הבנתי שבאותו היום לפני שנתיים בדיוק רצחה חוליית מחבלי חמאס את הזוג איתם ונעמה הנקין בסמוך לבית פוריק שבשומרון. הפיגוע הרצחני הצית גל פיגועי טרור פלסטינים באמצעות דריסה, סכינים, אבנים וירי שנמשכו כמעט שנתיים.

      לאורך כל התקופה שחלפה מאז ובאה לידי ביטוי באלפי פיגועים מסוגים שונים, פעל המנהל האזרחי כזרוע של משרד מתאם פעולות הממשלה ביהודה ושומרון. מטרתו הייתה לבודד את מרבית הציבור הפלסטיני מהאווירה האלימה ולהמשיך לפעול בכלים אזרחיים כדי לייצר ביטחון. יותר היתרי עבודה, יותר תשתיות לשיפור מרקם החיים ופרויקטים שיראו לאזרחים שיש להם אופק ומה להפסיד.

      אחת המסקנות הברורות מגלי הטרור היו שמרבית הציבור הפלסטיני עייף מהמלחמות הפוליטיות של הרשות הפלסטינית. הציבור עסוק בחיי היום יום ובפרנסתו ולכן לא יוצא בהמוניו לרחובות כדי להביע מחאה אלימה. גורמים באמ"ן הדגישו בשנה האחרונה כי רוב הציבור הפלסטיני אולי לא מתנגד לפיגועים, אך לא מעוניין לקחת חלק בהם.

      הנתונים דיברו בעד עצמם ובצה"ל מיהרו לתמוך במדיניות האזרחית של מתאם פעולות הממשלה בשטחים אלוף יואב מרדכי שכללה הרחבת היקף הפועלים הפלסטינים שעובדים בישראל, שיפור תשתיות המים, החשמל והכבישים, הסרת מחסומים וייעול ושיפור המעברים ותנאי הבידוק. הפיגוע בהר הבית ב-14 ביולי איים לטרוף את כל הקלפים כולל המאמץ האזרחי שנועד לאזן את המציאות הביטחונית. שלושה מחבלים ערבים ישראלים הרגו ביריות בשער הסליחה בהר הבית שני שוטרים, האיל סיתואי וכמיל שנאן.

      משבר הר הבית – מרחק צעד מנקודת האל-חזור

      ההודעה על הפיגוע הרצחני התפשטה במהירות ונדמה היה באותם רגעים כי מדובר ב"פיגוע שובר שיוויון". פיגוע שיצית את מזרח ירושלים והגדה המערבית. מסוג הפיגועים שיוציאו את ההמונים למחאה אלימה ברחובות ואז יהיה מאוד קשה להחזיר את השד שפרץ החוצה אל הבקבוק. הגורמים השונים במערכת הביטחון שמנהלים שיח עם הציבור הפלסטיני והנהגת המתפללים בהר הבית העבירו מסרים על מניעת תפילות בהר הבית. הפלסטינים קיבלו בהבנה את ההחלטה כולל המופתי של ירושלים מוחמד חוסיין. מעברי הגבול בעוטף ירושלים נסגרו. 1,700 מתפללים מקלנדיה חזרו לבתיהם וכך בשאר המעברים שמובילים לירושלים. ההחלטה הישראלית נפלה כפרי בשל לידי תנועת חמאס ולמסיתים אחרים שקראו להתנגד באלימות.

      אחר כך הגיעה ההחלטה להציב את המגנומטרים בכניסה להר הבית. סוגיה שעמדה להצית את העולם המוסלמי כולו שראה בצעד הישראלי ניסיון לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית. היו כאלה שמצאו לנכון להגדיר את המהלך כמלחמת דת. לא משנה כמה הסבירו גורמים רשמיים ישראלים כי מדובר בהחלטה נקודתית ומתבקשת אחרי הפיגוע הרצחני של ירי בגבם של השוטרים, כדור השלג נבעט והחל להתגלגל לעבר כוחות הביטחון. גובה האלימות במזרח ירושלים ובגדה המערבית עלה בהתאם וההפגנות החלו להתפשט גם במדינות מוסלמיות.

      מחנה הפליטים שועפט, 2 באוקטובר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , נועם מושקוביץ)
      מבט ממחנה הפליטים שועפאט (צילום: נועם מושקוביץ)

      יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן טייל באותם ימים בסין. הפיגוע הרצחני והאווירה האלימה סביב הר הבית לא גרמה לו לשנות תכניות. מאג'ד פארג' ראש המודיעין הכללי הפלסטיני ששהה עמו בחו"ל החליט לחזור. אחרי ימים אחדים פארג' התקשר לאבו מאזן ואמר לו: "השטח מבעבע. אני מציע שתחזור". פארג' המליץ שהפגישה ביניהם תתקיים בירדן ולא ברמאללה כדי שיוכלו לתכנן את המהלכים הבאים ולהימנע מבליץ פוליטי ותקשורתי בביצה הפלסטינית שתחייב את אבו מאזן לנקוט עמדה ברורה עוד לפני שיבין את התמונה המלאה.

      השניים נפגשו ביום חמישי בירדן, שבוע אחרי הפיגוע. למחרת חזר אבו מאזן לרמאללה וקיים הערכות מצב. בשעה 21:00 הוא כבר נאם לעם הפלסטיני בשידור חי, ובאמצע הנאום התרחש הפיגוע בחלמיש. מחבל פלסטיני רצח בדקירות סכין את האב יוסי סולומון, בנו אלעד ובתו חיה ופצע ילד נוסף. מי שהביט בנאום יכול היה לראות שאבו מאזן עוצר לרגע את דבריו, ומקבל עדכון מעוזריו בטרם המשיך. בנאום הוא מקבל שתי החלטות בתגובה להצבת המגנומטרים בהר הבית: הפסקת התיאום הביטחוני-אזרחי וקריאה לציבור הפלסטיני להגן על מסגד אל-אקצא.

      אבו מאזן שדוגל בהתנגדות ללא אלימות כינה זאת "התנגדות עממית". זו אומנם לא הקריאה של יאסר ערפאת לצעידת שאהידים לעבר ירושלים אך בהחלט מדובר באמירה קיצונית שמבהירה לשטח שנפל דבר ועליהם לנקוט בצורה שונה לחלוטין. השטח נענה לקריאה ובמערכת הביטחונית ראו את ניצני ההסלמה מהר מהצפוי. מאחורי הקלעים התנהל שיח להסרת המגנומטרים אך לא הבשיל לכדי פתרון. גורמים במערכת הביטחון העריכו כי אם ביום שישי המתקרב לא יתקיימו תפילות בהר הבית עשויה האלימות לצאת מכלל שליטה.

      ואז התרחש האירוע החמור בשגרירות ישראל בירדן. סגן הקב"ט בשגרירות ירדן הזמין את בעל המבנה ונגר לבצע תיקון. בשלב מסוים תקף אותו הנגר. סגן הקב"ט שחש מאוים פתח בירי והרג את הנגר הירדני ובשוגג את בעל המבנה. האירוע הידרדר מבחינה מדינית לאחר שירדן התעקשה לחקור את סגן הקב"ט. לבסוף התברר כי המצב המורכב סייע לישראל לרדת מהעץ, להסיר את המגנומטרים ובכך לסיים את שתי הפרשות שבהדרגה החזירו את השקט היחסי לאזור.

      מחנה הפליטים שועפט, 2 באוקטובר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , נועם מושקוביץ)
      מחנה הפליטים שועפט (צילום: נועם מושקוביץ)

      המטרה של מערכת הביטחון נותרה כשהייתה: להתאמץ ולשמור את הציבור הפלסטיני מחוץ לשיח המתלהם בין רמאללה לירושלים למרות שאופק מדיני לא נראה לעין ורמת התיאום הביטחוני ירדה לדרגי השטח ולא מתקיימת בין הבכירים. התאום האזרחי חזר, למרות הצהרותיו של יו"ר הרשות הפלסטינית באותו יום שישי רצחני.

      למרות מאמצי הצדדים להרגיע את השטח המתח מורגש היטב באוויר. אבו מאזן נאם כהרגלו נאום ייאוש באו"ם. נאום חלבי בדומה למצבו המדיני-פוליטי. אם הוא יעצור בנקודת הזמן הזו ויביט אחורה הוא לא יגלה שום מורשת, לא כלכלה חדשה, לא החזרת שטחים, לא אישורי בנייה בשטחי C כשמנגד ההתנחלויות מתרחבות וכמובן ללא הסכם שלום. הציבור בוחן את המציאות רק בתחום הכלכלי ורווחת חייו. לא מעניינת אותו המלחמה של פתח בחמאס בגדה המערבית. ההיפך. הוא רואה במנגנוני הביטחון הפלסטיניים גורם שמפריע לו, מעכב אותו בדרכים ורושם לו דוחות תנועה.

      במערכת הביטחון חוששים שאבו מאזן נמצא בסוף דרכו

      לכן, החשש במערכת הביטחונית כי אבו מאזן יוצא כעת לסיבוב האחרון בריצת המרתון האחרונה שלו והוא עשוי לקבל בה החלטות נועזות ואולי גם פזיזות. לא ברור אם יהיה לו את הכוח הבריאותי לכך. הוא כבר לא יוצא או נכנס מכלי הרכב אלא נאלץ להסתייע במאבטחיו ונואם בישיבה על כיסא. גם הסביבה קרובה שלו התעייפה. מצבו הרפואי של סעיב עריקאת אף הוא הידרדר ונמצא בימים אלו בארצות הברית בהמתנה להשתלת ריאות.

      בכירי הרשות הפלסטינית מבינים כי רעיון שתי המדינות מת ולכן מעריכים כי אבו מאזן עשוי בסיוע מדינות שונות להניע תהליך בלתי צפוי לסיום הסאגה סביב תהליך הפיוס עם חמאס בעזה. מוקדם מדי להספיד את אבו מאזן על אף גילו ומצבו הבריאותי. הוא אומנם החל בתהליך דעיכה אך עדיין דומיננטי וחזק ואוחז בארגון התנזים - כנופיות החמושים שמשמשות עבורו גורם מאיים על הרחוב. גורם לחץ שיודע להוציא את הציבור להפגנות ויותר מזה: לבצע פיגועים קשים כמו בעבר הרחוק. פיגועים על כביש 60 יכולים להחזיר את פיקוד המרכז בפיקודו של אלוף רוני נומה 17 שנה אחורה לתחילת האינתיפאדה השנייה.

      מחנה הפליטים שועפט, 2 באוקטובר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , נועם מושקוביץ)
      שועפאט (צילום: נועם מושקוביץ)

      התנזים הוא כוח נזיל, זמין וחמוש שישב בשנים האחרונות על הגדר ובהינתן מצב שיקבל איתות מבכירי הרשות או שירגיש כי הקרקע רועדת מתחתיו הוא עשוי להתבטא באלימות. רובם נושאי משרות פקידותיות ברשות, בדגש על מנגנוני הביטחון אך הפעילים יכולים לשנות גישה במהירות. כדי להבין עד כמה המציאות נזילה יש לבחון את מחמוד עלול, ראש התנזים, אדם קיצוני שמוגדר כיד ימינו של אבו מאזן.

      מול כוח שלילי שכזה מפעילה ישראל מאמץ מודיעיני רגיש וממוקד מאוד משולב במעצרים וחקירות כדי להבין אם ומתי עשויה להתהפך הקערה. בנוסף, מפעילה המערכת הביטחונית פעילות אזרחית נרחבת כדי להרחיק את הרעה: הגדלת היקף אישורי העבודה בישראל ובהתנחלויות, הרחבת שעות הפעילות במעברים, שחרור צווארי בקבוק גם בכבישים, שיפור תשתית המים והחשמל לטווח הבינוני והארוך. פחות חיכוך, פחות נוכחות צבאית, יותר פעילות אזרחית או כמו שאומר מפקד חטיבת בנימין אלוף-משנה יובל גז "סיכול טרור ללא תסכול".