הוא הביע צער כלפי הקורבנות, עמד דקת דומייה והוריד את הדגל לחצי התורן - דונלד טראמפ פעל בהתאם לכל כללי הטקס המצופים מנשיא ארצות הברית אחרי טרגדיה כמו זו שאירעה בלאס וגאס, אך דבר אחד ומשמעותי היה חסר בגינוני הממלכתיות - נגיעה בשורש הבעיה, שהיא כמובן הזמינות הבלתי-נתפסת של כלי הנשק בארצות הברית.
זהו אחד הדיונים השחוקים ביותר בשיח הפוליטי האמריקני, או זה הבינלאומי בכל פעם שבה מתרחש מסע הרג המוני בארצות הברית. ההלם המוחלט של צד אחד מכך שתיקון נושן של החוקה, השני במספר, שנכתב בשפה מעורפלת מאוד, עדיין מאפשר לאנשים להתחמש כמעט כאוות נפשם ולהקים להם מיליציות אישיות בחסות החוק.
מולם ניצבים אלו הרואים בכך את קודש הקודשים של אמריקה - בין אם מבחינה רעיונות ובין אם מבחינה כספית, כמו יצרניות הנשק ואיגוד הרובאים הלאומי NRA - ומסרבים לעלות על דעתם הגבלות הגיוניות למדי. כך, למשל, חשוד שנמצא ברשימת הטרור של ה-FBI אינו יכול לעלות על טיסות, אך לא מנוע מלרכוש כלי נשק.
ובימים אלו, הצד שאינו הזכיר בהספדיו את העובדה הבעייתית שגמלאי החזיק בעשרות רובים אוטומטיים וחצי-אוטומטיים והשתמש בהם מחדר מלונו, הוא המושל בכיפה. טראמפ נישא על גבי תמיכת ה-NRA במהלך הבחירות האחרונות, ואף הזהיר את ציבור הבוחרים שיריבתו הילרי קלינטון תפעל לביטול התיקון השני לחוקה.
היא מעולם לא אמרה זאת או רמזה על כך, כי גם רוב מוחלט של הדמוקרטים אינו מעז ללכת עד הסוף. הם בסך הכל קוראים לפיקוח הדוק יותר על מכירת כלי הנשק, מהלך שינסה לצמצם את היכולת של אנשים מפוקפקים או לא מאוזנים להתחמש. אבל הם טיפה בים. אפילו ברני סנדרס, שיש מי שרואה בו נביא השמאל, הפיל חקיקה להגבלת מכירת כלי נשק. בכל זאת, הבוחרים בוורמונט חשובים יותר.
בהרכב הקונגרס הנוכחי, דומה שמאמצי הגבלת הנשק חסרי סיכוי. אדרבא, אחד המהלכים הראשונים של המחוקקים עם התכנסות הבתים אחרי הבחירות הראשונות היה לבטל תקנות מוגבלות מאוד שהטיל ברק אובמה, שנחל כישלון צורם במיגור תעופה בשמונה שנות כהונתו. אלו נועדו למנוע מאנשים הסובלים ממחלות נפשיות קשות, ואינם מסוגלים להתנהל באופן עצמאי, לרכוש כלי נשק מחשש שיפגעו בעצמם או באחרים.
אבל הרפובליקנים - ועמם גם שורת דמוקרטים שעומדים לבחירה מחודשת בשנה הבאה - חשבו אחרת, והפכו בפברואר את התקנה. טראמפ חתם על החקיקה בהתלהבות, וה-NRA בירך על ביטול "הצעד הלא חוקתי של אובמה". בעולמם, הזכות לשאת נשק מקודשת יותר מהזכות לחיים. דווקא אם יהיה יותר נשק, הם טוענים, כך אפשר יהיה לעצור את אותם "משוגעים חריגים" שיוצאים לקציר דמים לשם שעשוע או רצון להיחרט בזיכרון ההיסטורי.
וכך בימים אלו לא רק שלא נידונה הגבלה כלשהי בנושא, אלא מקודמת חקיקה בבית הנבחרים שתקל על רכישת משתיקי קול. אם כבר טבח, אז למה שלא להקשות על איתור הרוצח והזירה?
ברשימת הרוצחים יש מקום לכולם
אין זה כל כך משנה מה היה המניע של סטיבן פאדוק בן ה-64, שטבח במאות צופים בפסטיבל קאנטרי. אם אכן יתברר שהוא פעל ממניע דתי אסלאמי, על אף הספק הרב, הוא יזכה לעוד כמה דקות תהילה, אך בסופו של דבר ייכנס לתהום הנשייה לצד יורים מפורסמים אחרים. במקרה או שלא, ארבעה מתוך חמשת מסעות הירי הקטלניים ביותר בארצות הברית אירעו בעשור האחרון.
ברשימת הרוצחים ידועה לשמצה זו, יש מקום לכולם, ללא הבדל דת, גזע ומין. אין זה חשוב אם אתה ניאו-נאצי, אנרכיסט, מוסלמי קיצוני, נוצרי קיצוני, שחור ששונא לבנים, גבר ששונא נשים או אדם ששונא את זולתו - ארצות הברית מזמינה אותך להצטייד היטב לפני ביצוע משימתך החולנית.