בווידיאו: הסרט התיעודי "פלייבוי: הסיפור האמיתי", 2009. סקירה מקיפה על תופעת פלייבוי, 55 שנים אחרי הגיליון הראשון. הסרט שודר לראשונה בערוץ יס דוקו.
יו הפנר, האיש מאחורי ההצלחה העולמית של מגזין פלייבוי, הלך לעולמו בחמישי האחרון בגיל 91. במהלך חייו, אחוזת הפלייבוי המפוקפקת שלו ראתה מגוון רב של נשים צעירות שהציגו חיי עושר וזוהר בתמונות, אולם לא כל מה שנוצץ הוא זהב. ודאי לא יפתיע אתכם לשמוע שהשפנפנות חיו שם תחת משטר של כללים נוקשים, שאי ציות להם עלול היה להביא לגירושן. אחרי מותו (ולעיתים עוד קודם לכן) הן חשפו כמה מהחוויות הפחות נעימות שחוו בשהותן באחוזה כפי שהן מעידות. את תגובתו של הפנר לדברים כנראה שלא נזכה לקבל.
1. מין
איך אפשר לדבר על יו הפנר מבלי לדבר על מין. השפנפנות התחייבו במסגרת תפקידן לבצע "פעילויות מיניות" בחדר השינה שלו, במיוחד בתקופת החניכה שלהן באחוזה. הביצועים שלהן עמדו במבחן שבדק האם הן כשרות להיות בנות הזוג החדשות של הפנר (להזכירם - אדם שמבוגר מהן בשישים שנה בערך).
2. תקציב שבועי
בכל שישי, השפנפנות קיבלו אלף דולר לביזבוזים, אולם הותר להן להוציא אותם על בגדים בלבד. בספר "סיפורי שפנפנות: מאחורי הדלתות הסגורות של אחוזת פלייבוי", איזבלה סנט ג'יימס תיארה את המפגש השבועי: "היינו צריכות לגשת לחדר של הף, לחכות בזמן שהרים את כל הקקי של הכלב מהשטיח ואז לבקש את התקציב שלנו. כולנו שנאנו את התהליך הזה. הף תמיד ניצל את המאורע כדי להעלות בפנינו דברים שהוא לא מרוצה לגביהם ביחסים בינינו. רוב התלונות היו על חוסר הרמוניה בין בנות זוגו או על היעדר השתתפויות בפעילויות מיניות שהיה מארגן בחדר השינה שלו. אם היינו מחוץ לעיר מכל סיבה שהיא והיינו מפספסות את אחד מערבי היציאות שלנו, הוא לא היה נותן לנו את הקצבה השבועית. הוא השתמש בזה כנשק".
3. איסור דיבור בראיונות
בכל פעם שהפנר היה מתראיין, השפנפנות לא הורשו להוציא מילה.
4. לא לשתות ולהשתכר בצילומים
אסור היה לשפנפנות להשתכר בזמן הצילומים או להציג את האחוזה באור שלילי. השפנפנה מליסה האווי אמרה ל" The Mirror" ב-2015: "אם את עושה משהו לא בסדר, תקבלי אימייל נוזף. יש קוד התנהגות קפדני. יש אפילו חוקים הנוגעים לשימוש באינסטגרם ובטוויטר. את חייבת להציג הכל באור חיובי, ואם את נראית שיכורה בתמונות - את תהי בצרות".
5. אין הטבות בלהיות "החברה הראשית" של הפנר
אין סיבה להתעלות על אחרות. החברה "הראשית" של יו הפנר עבדה קשה יותר עבור המותג ונאלצה לישון בחדר השינה שלו. היא לא זכתה להטבות נוספות מלבד תואר "החברה הראשית" שנוסף לשמה. לכמה מהבנות זה היה מספיק.
6. עוצר ב-21:00
כשלא תוכננה מסיבה אליה התבקשו להגיע, הנשים היו צריכות לחזור לאחוזה עד השעה 21:00 בערב ולא הורשו להכניס אורחים. קרלה האווי אמרה: "את חייבת לחזור הביתה עד השעה 21:00. את לא מורשת להזמין חברות ובמיוחד שלא חברים גברים. אם את שוברת את החוקים, מעיפים אותך. ברגע שאת בחוץ, את בחוץ. את לא יכולה לחזור".
7. איסור החזקת רכב
לשפנפנות אסור היה לרכוש רכב. הן היו יכולות להשאיל רכב במידת הצורך ולהחזירו לידי הפנר, אולם זה לא תמיד היה ככה. השפנפנה קרלה הוואי סיפרה: "שפנפנת השנה הייתה מקבלת פורשה. עכשיו היא מקבלת מיני קופר שהיא חייבת להחזיר כעבור שנה".
8. תנאי מחייה לא קלים
מבחוץ האחוזה נראית מפוארת וגדולה, אבל מבפנים, כך טוענות השפנפנות, האחוזה לא הייתה מזמינה במיוחד. איזבלה סנט ג'יימס תיארה את האחוזה כ"מלוכלכת". היא אמרה: "למרות שכולנו עשינו כמיטב כדי לקשט את החדרים שלנו ולהפוך אותם לביתיים, המיטות והמזרנים שלנו היו מגעילים ישנים, שחוקים ומוכתמים. גם הסדינים היו במצב לא טוב". עוד סופר שהשטיחים היו מוכתמים מצואה של כלב ותמונות פורנוגרפיות היו מפוזרות בכל רחבי הבית.
9. חובה להיות יפה
כל הבנות נאלצו צריכות לשמור על כללי אסתטיקה מסויימים ולהשקיע במראה החיצוני שלהן ללא גבולות. "הפנר רצה שיער לבן, לבן, בלי שום פיגמנטים".
10. אחוזה או בית סוהר?
בספרה של הולי מדיסון, גם היא שפנפנת פלייבוי לשעבר, צויירה תמונה עגומה של החיים באחוזה. כך נכתב בספר "במורד חור השפן: הרפתקאות מסקרנות וסיפורים מזהירים של שפנפנת פלייבוי לשעבר": "כולם חושבים ששער המתכת הידוע לשמצה נועד לשמור שאנשים לא יכנסו פנימה, אבל גדלתי להבין שהוא נועד לשמור שאני לא אצא החוצה. אולי אלה היו הסמים או האלכוהול, אבל להטביע את עצמי נראה כמו דרך הגיונית להימלט מהחיים המגוחכים שהיו לי".
