"הדלק החל להיגמר - והמראנו": מאחורי הגיחה שהפכה לקרב הפלות בשמי סוריה

בשני מקרים נאלץ תא"ל (מיל') ישראל בהרב, אחד מטייסי הקרב המהוללים של ישראל, לפעול בניגוד להנחיות המפורשות שקיבל. לבד בקוקפיט, במרחק של כמה דקות טיסה מקרב אווירי או קרקעי, הוא נאלץ לקבל החלטה. "האנשים למטה לא הבינו את מה שאני הבנתי ואני לקחתי סיכון אישי כבד. יכולתי לעוף מהחיל וגם לשבת בבית סוהר", סיפר בריאיון עם וואלה! NEWS לרגל ציון יום השנה למלחמת יום הכיפורים.

שתי ההחלטות היו שונות: במקרה אחד הוא יצא לקרב למרות שהורו לו להישאר מאחור, ובכך הציל את חבריו לחיל. במקרה אחר הדילמה הייתה שונה: אף שלוחמים על הקרקע הפצירו בו לירות, הוא מיאן ללחוץ על ההדק, וחזר לבסיס. "ברגע שלפני הלחיצה על ההדק, הטייס בקוקפיט הוא מפקד חיל האוויר. רק הוא יכול לקבל את ההחלטה לפי מה שהוא רואה בשטח. לקחתי סיכון אישי גבוה כשקיבלתי את ההחלטות האלו. יכלו להעיף אותי מהחיל או להכניס אותי לכלא", הוסיף.

למרות הנטייה הטבעית לספר בתחילה על הטייס שהחליט לחתור למגע למרות הנחיות מפורשות שאוסרות עליו את זה, הסיפור של בהרב יתחיל דווקא מהסוף, ומהחלטה אחרת שקיבל, קשה לא פחות.

הימים היו ימי מבצע שלום הגליל, שייקרא לימים מלחמת לבנון הראשונה. צה"ל נאבק בטריטוריה עוינת, במערכה שהתחילה אז, אבל לא הסתיימה עד היום. בהרב, אז כבר טייס קרב מנוסה, יצא לסייע לכוח שריון שנקלע לקרב וספג אבדות כבדות. הכוח ניסה להכווין את הטייס הוותיק שעמד בראש רביעיית מטוסים לעבר יעדים על הקרקע – אולם ללא הצלחה.
"במלחמת שלום הגליל, התיאום בין חיל האוויר וצה"ל היה בפערים מאוד גדולים. לחיל האוויר הייתה יכולת דיוק גבוהה מאוד ולצבא היבשה לא היו את הכלים האלה", סיפר בהרב. "המראתי עם רביעייה וחימוש אגרסיבי כדי לסייע לכוח שריון שספג אבדות כבדות, אבל הם לא הצליחו להסביר לי איפה הם ואיפה האויב".

הסיטואציה הייתה קשה ומתסכלת מאוד. "הם היו על סף ייאוש, ואני יושב בקוקפיט, חסין לחלוטין, אבל מנסה לחשוב איך לעזור להם. הם אמרו לי לתקוף את הבית הכי גדול שאני רואה בכפר. זה היה בכלל בית ספר. אחר כך אמרו לי לתקוף את הבית השני בגודלו. זה היה מסגד. הבנתי שמדובר בבקשות של ייאוש. הם לא ידעו איפה הם ורק רצו שאני אשליך פצצות".

בשלב זה נגמר הדלק במכלים של מטוס הקרב, ובהרב מיהר לחזור לשטח ישראל לבסיס ברמת דוד. כשהוא משחזר את האירוע הקשה, בהרב מסביר את השיקולים שלו. "לטייס יש כוח אדיר ויכולת הרס עצומה. להחלטות שהוא מקבל יש משמעות רחבה - פוליטית, אנושית ומבצעית. אם הייתי מפציץ לבקשתם הייתי יכול לגרום לנזק בל יתואר".

בשיחה שאנחנו מנהלים בימים שלפני יום הכיפורים משתתפים עוד שניים: רס"ן ע', בנו של בהרב, המשרת כיום בטייסת המסוקים "החרב המתהפכת". מתפקידיו: חילוץ טייסים שנטשו מטוס והטסת לוחמי חי"ר למשימות מעבר לקווי האויב. השותף השני הוא סא"ל אסף, מפקד טייסת הקרב הראשונה, הפועלת למעשה מאז הקמתו של חיל האוויר במלחמת העצמאות. אסף מסכים עם בהרב בנושא האחריות המוטלת על כתפיו של טייס הקרב.

"טייס צריך לראות שכל התנאים שהכינו לו בפקודת המבצע, במודיעין, הם התנאים שהוא פוגש באוויר. לראות אם המשימה נכונה ואם צריך להמשיך או לבטל אותה. אני טייס כבר 20 שנה וקרה לי כמה וכמה פעמים שהייתי צריך לבטל משימה באוויר. כמובן שאחרי זה יש תחקיר ובודקים אם השינויים שראית באוויר הצדיקו את שינוי הפקודה או שעשית טעות. ועם האחריות הזו אתה נשאר בבטן. עם המטרה שהושמדה או לא הושמדה. זה חלק מהכשירות של טייסים: האומץ להחליט והמשמעות של לחיות עם זה".

הצד השני של המטבע יודע להחליט מתי כן לירות ומתי לזנק לקרב גם כשההנחיות מלמטה סותרות את מה שרואים מלמעלה. המקרה הזה אירע לבהרב כיומיים לפני מלחמת יום הכיפורים, במהלך אחד מקרבות האוויר המפורסמים של החיל.

כתשע שנים לפני התקרית בלבנון, וכשבועיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ניסה חיל האוויר להבין מה קורה בסוריה - אז עוד מדינה ריבונית שלמה, ולא מרחב כאוטי שנקרע לגזרים בין מעצמות, צבאות ארגוני טרור ומיליציות. מטוסי החיל יצאו למשימות צילום בשמי מדינת אויב, שעוד שלטה ברמת הגולן שש שנים לפני כן. בצד השני ניצבו המיגים הרוסים. משימות הצילום, שבחלקן השתתף בהרב עצמו, הגיעו, כדבריו, "עד לגבול עם טורקיה".

חיל האוויר הישראלי היה כבר כוח מוכר בעולם הערבי: מכת הפתיחה הקטלנית של מלחמת ששת הימים – מבצע מוקד – עדיין הדהדה במטכ"ל הסורי. הסורים הבחינו בטיסות הצילום של הטייסים הישראלים, והכינו כוח אווירי שאמור היה ליירט את הטיסה הבאה. בצד השני של הגבול, בישראל, הבינו שהסורים ינסו לפגוע במטוסים, והכינו מכת נגד משלהם. התוצאה: 1-12 לחיל האוויר הישראלי. שתי הפלות נרשמו לזכותו של בהרב. עיתון "הארץ" דיווח אז על "שיא חדש לחיל האוויר", ובישראל פשתה תחושת העליונות הצבאית שנותרה ממלחמת ששת הימים.

בהרב שימש למעשה ככוח עתודה במבצע. הוא עמד בראש רביעיית מטוסי מיראז' ששייטה באוויר מעל ראש הנקרה, במרחק של כעשר דקות טיסה מהמרחב המתוכנן שבו היה אמור להתנהל הקרב. שמונה מטוסי קרב נוספים, ארבעה פאנטומים וארבעה מיראז'ים המתינו מעל הים בסמוך לקו החוף הסורי-לבנוני. בהרב הדגיש שמטוסי הצילום לא שימשו כ"פיתיון", אלא כי המבצע כולו תוכנן כך שבמקרה שהמיגים יוקפצו ליירט אותם – חיל האוויר יהיה מוכן. בעתודה הוכן גם כוח מסוקים שבהמשך שימש לחילוצו של יוסי שמחוני, אחד הטייסים שצנח לים לאחר שמטוסו נפגע, וגם לחילוצו של טייס אויב. "הבאנו לשם ארמדה", מכנה זאת בהרב.

גיחת הצילום יצאה לדרך בסביבות השעה 13:00 בצהריים. כצפוי, הסורים הקפיצו מיגים. כמות גדולה יחסית מהמצופה. הקרב התחיל בלי הרביעייה של בהרב ואנשיו, אבל מהאזנה לקשר, הוא הבין שהגיע הזמן להצטרף. "למטוסים שלנו החלו להיגמר הדלק והתחמושת, והסורים הקפיצו עוד שמינייה לאוויר. היינו במרחק של מאה מייל משם, בראש הנקרה".

בהרב עדכן את בקר הטיסה על כוונתו, אולם הלה הורה לו להישאר בשיוט. "הוא לא הבין את הגיאומטריה של הזמן. הייתי חייב לצאת. הבנתי את מה שהוא לא הבין", סיפר. בניגוד להנחיות המפורשות, בהרב ויתר המטוסים יצאו לקרב. ביחד איתו היה טייס קרב שבחיים האזרחיים עבד כטייס באל על. "יום לפני זה הוא חזר מניו יורק, ולמרות זאת תפקד נהדר. שני הטייסים האחרים היו פעם ראשונה בקרב והיו מבולבלים. הכוח של בהרב משך את המיגים מיתר המטוסים ואפשר להם לשוב לישראל. בהרב הפיל שניים, טייס נוסף הפיל אחד. והקרב כולו הוכתר בהצלחה רבתי. "זה היה אקורד ההכנה למלחמת יום הכיפורים", מסכם הטייס הוותיק. בהמשך המלחמה השתתף בהרב בקרב אווירי נוסף שאליו יצא לאחר פציעה בידו.

סיפורי הקרבות מהשנים שבהן ישראל עוד נלחמה בצבאות אויב ימשיכו להיות מסופרים גם בשנים הבאות. כמו כל סיפורי הגבורה הגדולים, גם הם משתבחים עם הזמן. אבל כיום ברור שהמציאות השתנתה לחלוטין.

"זה נכון שהיום אנחנו לא מוצאים את עצמנו עושים קרבות אוויר נגד מטוסים מאוישים, אבל התפקיד של חיל האוויר לא השתנה. התפקיד שלו נותר להיות מוכן וגמיש נגד כל אירוע פוטנציאלי שיכול להזיק למדינה או לצה"ל", הסביר אסף, מפקד טייסת הקרב הראשונה. גם הוא מודע לכך שהאתגרים היום שונים בתכלית: לא עוד לחימה של טייס מול טייס, אלא בעיקר זיהוי מטרות על הקרקע ויירוט של כלי טיס לא מאוישים. עובדה זו, מסכימים גם סא"ל אסף וגם בהרב, אומרת שהאתגרים שניצבים היום בפני החיל אפילו קשים יותר.

"לפעמים האתגרים שיש לנו היום בהפלה ויירוט מסובכים כמעט כמו בקרב אוויר נגד מיגים", אומר אסף. "ההפלה האחרונה של הטייסת הייתה נגד מזל"ט של חמאס שיצא מרצועת עזה, ומטוסים של הטייסת הוזנקו. מדובר בכלי מאוד קטן שהמכ"מים שלנו והיכולות שלנו לא מותאמים אליו. זה מסובך כמעט כמו קרב אוויר".

אף שישראל לא צפויה להיכנס לקרבות אוויריים בנוסח מבצע מוקד, בחיל האוויר ממשיכים להתאמן על ה"קרב הקלאסי". "אני מתאמן היום בקרבות אוויר לא רק כי המיג אולי יבוא, אלא גם בגלל זה שזה בונה את הטייסים הכי גמישים והכי חדים. אם הוא יתאמן בקרב אוויר הוא יהיה חזק מספיק ואחר כך הוא יישם את זה נגד חיזבאללה או כלי טיס בלתי מאויש. שיהיה חזק ותחרותי".

מלבד האימונים, לסיפורי הקרבות של פעם יש גם ערך אחר: חינוכי. "מה שאבא שלי לא סיפר לך זה שלא מעט טייסי קרב הסתפקו בלהפיל מיג אחד ומבחינתם נגמר הקרב, אבל כמעט כל ההפלות שלו זה הפלות של שני מיגים. הקרב לא נגמר והמלחמה נמשכת מבחינתו. הדבר הזה יושב אצלי מאוד חזק. גם כשהייתי טייס קרב קוברה (מסוק תקיפה – א"ס) וגם בחרב המתהפכת", אומר רס"ן ע'.

"דבר משמעותי נוסף שלמדתי ממנו זה העניין של חתירה למגע וביצוע משימות. במלחמה מבצעים את המשימה ואם צריך מתים. באימונים אסור למות. האנשים התרגלו שאם יורים עליהם אז הם לא נוחתים ומשאירים את העבודה למסוקי הקרב. אני מנסה להוביל קו אחר. המשימה שלנו היא קודם כל לשים את הכוח בבטן על הקרקע, ואם יירו עליי אני אמשיך להנחית אותם, כי זו המשימה שלי".