נושאים חמים

טראמפ נכנס למלחמה מיותרת, והופתע לגלות שהספורט גדול מהנשיא

הנשיא תקף שחקנים שלא עמדו בהמנון ובחרו לכרוע ברך - ונתקל בשורת גינויים, כולל מאחד מתורמיו הגדולים. אחרי ג'ורדן, מוחמד עלי וקארים עבדול ג'אבר, הזרקור הפוליטי מאיר על קרי, לברון וכוכבי הפוטבול. ומה לגבי קריאת טראמפ להחרים משחקים? "הליגה חשובה יותר מהנשיא"

טראמפ נכנס למלחמה מיותרת, והופתע לגלות שהספורט גדול מהנשיא
צילום: רויטרס, עריכת וידאו: ניר חן

זו מלחמה שלא ברור למה טראמפ נכנס אליה, וקשה לראות כיצד יצליח לנצח בה. על פני השטח, מדובר לכאורה בסיפור מאוד פשוט. נשיא ארצות הברית זועם על ההחלטה של שחקנים מליגת הפוטבול המקצועית (NFL) שלא לעמוד בעת השמעת ההמנון בתחילת המשחקים, ולכרוע ברך. הראשון לעשות זאת היה הקוורטרבק של קבוצת סן פרנסיסקו קולין קפרניק באוגוסט 2016. הוא נימק את הצעד השנוי במחלוקת כמחאה נגד יחס המשטרה כלפי שחורים בארצות הברית. "אני לא מתכוון לעמוד ולכבד דגל של מדינה המדכאת שחורים", אמר אז.

לצד הזעם על הצעד של קאפרניק, הוא קיבל גם הרבה חיזוקים, בין היתר מהנשיא דאז ברק אובמה שאמר כי "המבחן של חופש הביטוי הוא לא כאשר זה קל, אלא כשקשה". חופש הביטוי, המעוגן בתיקון הראשון של החוקה האמריקנית, נחשב למקודש בארצות הברית. כיום קפרניק הוא שחקן ללא קבוצה בליגה.

שחקני ג'קסונוויל ג'גוארס (רויטרס)
והנשיא זועם. שחקני "ג'קסונוויל ג'אגוארס" כורעים ברך, אתמול (צילום: רויטרס)

אבל זהו רק הרובד העליון של המהומה הנוכחית. מתחת לפני השטח נמצאת המתיחות התמידית בין האוכלוסייה השחורה והלבנה בארצות הברית, שגם בשנת 2017 מוסיפה לפלג את אמריקה. טראמפ יכול היה לומר, ובצדק, כי המחאה התחילה בימי הנשיא אובמה, וכי דווקא בתקופתו של הנשיא השחור הראשון פרצו מחאות נרחבות של שחורים ברחבי ארצות הברית במחאה על אפליה ואלימות.

במקום זאת, הוא החליט לצאת לקרב נגד עשרות ספורטאים בענף הספורט הפופולרי ביותר בארצות הברית, רבים מהם נחשבים לגיבורים מקומיים בקהילות שבהן גדלו. ליגת ה-NFL היא חלק בלתי נפרד מהתרבות האמריקנית. צפייה משותפת במשחקים בימי ראשון אחר הצהריים היא מאורע חברתי חוצה מגזרים ומעמדות, ומשותף לנשים ולגברים, לחובבי ספורט; וגם למי שכלל לא מתעניינים במשחק עצמו ורואים בצפייה בו הזדמנות לפגוש חברים ולבלות – וכך גם גם היה במהלך כל העונה החולפת שבמהלכה פרצה מחאת הכריעה בזמן השמעת ההמנון.

דונלד טראמפ בעצרת תמיכה באלבמה (רויטרס)
מלחמה שלא ברור מדוע הוא נכנס אליה. טראמפ (צילום: רויטרס)

הקריאה המרומזת של הנשיא לחרם על משחקי הליגה ("אם האוהדים יפסיקו ללכת למשחקים עד שהשחקנים יפסיקו לכבד את דגלנו, תראו שינוי מהיר"), כמו גם ההצעה הפחות מרומזת שלו לבעלי הקבוצות בליגה להעניש שחקנים שימשיכו עם המנהג ("זה היה נהדר אם הם היו אומרים 'תעיפו את הבן זונה הזה מהמגרש, הוא מפוטר'") נראית כבעלת סיכויים אפסיים, במיוחד אם לשפוט לפי התגובות אמש של הבעלים והשחקנים בליגה להכרזת המלחמה של טראמפ.

שחקני קבוצת "פיטסבורג סטילרס" נשארו בחדר ההלבשה בזמן השמעת ההמנון, ושהיד חאן, הבעלים של "ג'קסונוויל ג'אגוארס" עמד שלוב ידיים יחד עם שחקניו בעת שהתנגן ההמנון בפתח משחק הקבוצה שלהם מוקדם יותר אתמול, בהעברת מסר ברורה כי לא ניתן יהיה לתקוע טריז בין השחקנים והבעלים. חאן הוא לא רק בעלים של קבוצת פוטבול. הוא גם תרם לא פחות ממיליון דולר לטקס ההשבעה של טראמפ, בדומה לבעלים של קבוצות אחרות בליגה.

"לאנשים אכפת יותר מה-NFL מאשר מטראמפ"

אנדרו מקגרגור, ד"ר להיסטוריה ומרצה מאוניברסיטת פורדו באינדיאנה, אשר מעביר קורסים בנושאי היסטוריה של הספורט האמריקני בכלל והספורטאים השחורים בפרט, אמר בשיחה עם וואלה! NEWS כי הוא לא סבור שהקריאות המרומזות של הנשיא לחרם צופים על הליגה יישאו פירות. "אני חושב שהפוטבול יותר פופולרי מהנשיא", הוא אומר. "אנשים יצפו בזה, לא משנה מה. לאנשים אכפת יותר מה-NFL ממה שאכפת להם מטראמפ".

הוא מדגיש כי למרות הכותרות שתופסת המחאה, לא מדובר בדבר חדש בהיסטוריה האמריקנית. "במשך עשרות שנים ראינו מאבק לזכויות האזרח דרך הספורט. מג'קי רובינסון (השחקן השחור הראשון בליגת הבייסבול, ע"נ) דרך מוחמד עלי ועד היום. בדרך כלל זה נסוב סביב אלימות משטרתית או חוסר השוויון של האוכלוסייה השחורה", אמר מקגרגור והוסיף כי את המחאה הספורטיבית ליוותה מאז ועד היום גם ביקורת ציבורית נרחבת. "היה כעס על מחאות גם בעבר. זיכרון העבר קצת מטשטש את זה, אבל המחאות הללו תמיד היו שנוי במחלוקת".

קארים עבדול ג'אבר (GettyImages)
החרים את האולימפיאדה. קארים עבדול ג'אבר (צילום: GettyImages)

עוד ציין מקגרגור את הזעם על החלטתו של כוכב הכדורסל קארים עבדול ג'אבר להחרים את המשחקים האולימפיים בשנת 1968 במחאה על מצב השחורים במדינה. לדבריו, הציבור האמריקני נעשה רגיש לפגיעה בסמלי המדינה בעיקר מאז פיגועי 11 בספטמבר. "מאז, הפטריוטיות תופסת מקום אחר בחברה האמריקאית. לא מפקפקים יותר במדינה, מכבדים את כוחות הצבא וכפועל יוצא גם את המשטרה. ולכן, ההפגנות נגד המשטרה נתפסות כהפגנות נגד הפטריוטיזם האמריקני", הסביר.

לא רק בדשא: טראמפ הסתכסך עם שחקנים גם על הפרקט

המריבה של טראמפ עם כוכבי הפוטבול הגיעה במקביל להודעה מתוקשרת לא פחות של הנשיא, על ביטול ההזמנה של אלופת ה-NBA "גולדן סטייט ווריורס" להגיע לבית הלבן כחלק ממסורת ארוכת שנים במסגרתה הקבוצה שזכתה באליפות מגיעה להצטלם עם הנשיא. את הנימוק שלו לביטול ההזמנה הוא תלה בכך שכוכב הקבוצה, סטף קרי, "מהסס" אם לבוא לבית הלבן.

הקבוצה נטתה שלא להגיע לבית הלבן עוד לפני ביטול ההזמנה מצידו של טראמפ, והודעת הביטול גרמה לספורטאים מכל הליגה להתאחד מול הנשיא. יריבו הגדול של קרי על המגרש לברון ג'יימס התייצב מאחוריו וכינה את טראמפ "בטלן". קרי הוא אחד הספורטאים האהודים בארצות הברית ואחד הכדורסלנים האהודים בעולם. אנשים כמוהו וכמו ג'יימס מהווים – גם על המגרש וגם מחוצה לו - מודל לחיקוי ודמות נערצת למיליוני ילדים שחולמים להפוך לשחקנים מקצוענים. לא ברור מה טראמפ ירוויח מן העימות הזה.

סטף קרי גולדן סטייט ווריירס (AP)
היסס להשיב להזמנה לבית הלבן. סטף קרי (צילום: אי-פי)

עבור טראמפ, ההחלטה של ספורטאים - ולא בפעם הראשונה - לדלג על אירוע חגיגי בבית הלבן היא עלבון אישי צורב שהוא לא מוכן לעבור עליו לסדר היום ורואה בו מתקפה על עצם הלגיטימציה שלו כנשיא. אך באותו הזמן, עבור חלק מאותם ספורטאים ההתנהלות של טראמפ בכל הנוגע למתיחות הגזעית באמריקה היא דבר בלתי מתקבל על הדעת, והם אינם מוכנים לשתף עימו פעולה אפילו אם מדובר בטקס חגיגי.

לא מדובר רק בהחלטה ערכית, אלא גם בהחלטה שיכולות להיות לה השלכות עסקיות. למייקל ג'ורדן, אולי גדול הכדורסלנים בהיסטוריה, מיוחסת האמירה "גם רפובליקנים קונים נעלי ספורט", כאשר נימק בשנת 1990 מדוע החליט שלא להביע תמיכה במועמד שחור בבחירות מקומיות בצפון קרוליינה. נראה כי הימים הללו, שספורטאי העל תפסו מעצמם דמויות שצריכות להישאר מחוץ לפוליטיקה, נגמרו.

מאמן גולדן סטייט ווריירס סטיב קר (AP)
גזענות לא מכבדת את הדגל. סטיב קר (צילום: רויטרס)

סטיב קר, עמיתו של ג'ורדן לקבוצת "שיקגו בולס" בשנות התשעים וכיום מאמן "גולדן סטייט ווריורס", היה נחרץ למדי לגבי האמירות של טראמפ כשאמר: "זה אירוני שחופש הביטוי תקף אם אתה ניאו-נאצי שצועק ססמאות שנאה, אבל לכרוע ברך לא חוסה תחת חופש הביטוי". לדבריו, "זה לא משנה כמה פעמים שחקן פוטבול יאמר 'אני מכבד את את הצבא שלנו, אבל מוחה נגד האלימות המשטרתית וחוסר הצדק הגזעי', זה לא משנה כי הלאומנים יגידו שזה לא מכבד את הדגל שלנו. אתם יודעים מה עוד לא מכבד את הדגל שלנו? גזענות".

התקריות הללו מסוף השבוע האחרון גם ממחישות שוב עד כמה הוויכוח הפוליטי בארצות הברית נוכח בכל היבט בחיים הציבוריים: בספורט, בתרבות וגם בקהילה העסקית. כפי שניתן היה למצוא לאחרונה בהחלטה של שורת מנכ"לים של חברות ענק לפרוש מהמועצות המייעצות לנשיא אחרי ההערות שלו על האירועים האלימים בשרלוטסוויל, דבר שהביא לפירוק שני הגופים היוקרתיים.

טראמפ ניסה אמש לרכך במעט את הסערה שעוררו דבריו, ואמר כי אין בכך שום היבט שקשור לגזע, אלא אך ורק לפגיעה שהוא חש כתוצאה מהזלזול בדגל וההמנון - אף על פי שעד כה יצא רק נגד שחקנים שחורים. בין אם טראמפ יצא לקרב הזה מהסיבה הזו ובין אם עמד מאחורי ההחלטה גם חישוב פוליטי, במבחן התוצאה, נכון לעכשיו, הנשיא לא הצליח להשיג את מבוקשו.