בעידן החדש של טראמפ - נתניהו מרגיש בעצרת האו"ם כמו מלך

אין הרבה מנהיגים בעולם שמכירים את אולם השיש הירוק באו"ם כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו. משנות ה-80, כששימש שגריר ישראל באו"ם, ועד לשנים האחרונות, שבהן הוא אינו מפספס כמעט אף הזדמנות לנאום בפתיחת העצרת הכללית. נתניהו צבר בשדרה הראשונה בניו יורק קילומטרז' מכובד. האו"ם הוא שהקפיץ לו את הקריירה הפוליטית בשנות ה-80 היישר אל הנהגת הליכוד, ושלושה עשורים לאחר מכן, הפודיום המפורסם שעליו הוא עולה מדי שנה כדי להציג את משנתו המדינית והאסטרטגית, עדיין ממלא חלק משמעותי במערכת השיווק והפרסום של המותג "קינג ביבי".

המסרים שנתניהו נוהג להפיץ כשהוא עולה לדוכן הנואמים כמעט שאינם משתנים, וכוללים בדרך כלל מילות תוכחה על צביעות האו"ם והקהילה הבינלאומית ביחסה לישראל ואזהרות קודרות ומחמירות על סכנת האיום האיראני, מלווים בציטוטים תנ"כיים וגימיקים רטוריים.

גם השנה, היה אפשר למצוא את כל אלה בנאומו של נתניהו - משל על פינגווינים באנטארקטיקה, שיודעים להבחין בין שחור ולבן ובין טוב ורע, היה הפאנץ' של הביקורת על האיוולת והאבסורד של הקהילה הבינלאומית וההחלטות האנטי-ישראליות שהיא מקבלת; הפנייה הישירה למנהיג העליון של איראן עלי חמינאי והושטת היד בפרסית בחברות לעם האיראני ליוו את המתקפה החריפה על הסכם הגרעין וההתייצבות הנחרצת מול איומי טהראן על ישראל.

כשמוסיפים למיקס גם ציטוטים של ישעיהו הנביא – בשביל היהודים בארץ ובעולם – ושל טניסאי העבר ג'ון מקנרו האמריקני – בשביל החברים באמריקה, ואת כשרון הנאום יוצא הדופן, הנוסחה המנצחת של נתניהו שוב הבקיעה גול, ואפילו יריביו נאלצו להודות שזה היה נאום מצוין.

ואולם, מבעד למסרים העקביים והמסורתיים, שבדרך כלל מופנים במקביל לקהל הביתי בישראל ואולי אפילו פחות לאוזני העולם - היו השנה גם ניצנים של שינוי, טונים אחרים. "אנו בעיצומה של מהפכה אדירה", בשפתו של ראש הממשלה, שפתח את נאומו בסקירת הישגיו המדיניים של השנים האחרונות, בהתפארות ביכולותיה הטכנולוגיות של המדינה, בפירוט לוח הטיסות העמוס שלו בשנה האחרונה – שכלל לא פחות משש יבשות.

הטון המתבכיין והמתקרבן של שנים עברו פינה את מקומו לטון בטוח וידידותי, והתלונות והטרוניות תפסו מקום צנוע יותר לעומת המחמאות למזכ"ל האו"ם ובמיוחד לממשל האמריקני. וזה כנראה כל ההבדל: על אף שהבמה מאוד מוכרת ונתניהו צעד בדרך הזו כבר אינספור פעמים בעבר – כשהוא הגיע השנה לאו"ם, הוא בא לארץ חדשה לגמרי – טראמפלנד.

נאומו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, כמה שעות לפני זה של ראש הממשלה, הוא זה שמשך הרבה יותר תשומת לב ואור זרקורים הפעם בניו יורק, ובעוד רבים הזדעזעו מהמסרים התוקפניים והלוחמניים שלו נגד איראן וקוריאה הצפונית, בשביל נתניהו – זה היה נאום מן החלומות. הופעת הבכורה של טראמפ בפני האו"ם כללה את כל מה שנתניהו היה יכול לבקש – התרעות פרישה מהסכם הגרעין ה"מביך", גינויים בוטים של טרור אסלאמי רדיקלי, ואיומי ההשמדה נגד קוריאה הצפונית;

כל זאת בתוספת דרישה לרפורמה באו"ם, זלזול במוסדות בינלאומיים ופנייה ברורה וחזקה ללאומנות של "אמריקה תחילה", והדובדבן שבקצפת – אף מילה על הפלסטינים. בפעם הראשונה בחייו של נתניהו, מנהיג אחר הדהד בדיוק את המסרים שהוא רצה, עד כדי כך שהוא יכול בכלל לוותר על הנאום שלו, בבחינת מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים.

את האושר של נתניהו על בחירתו של טראמפ הוא מקפיד להפגין בכל הזדמנות שנייה, כמי שמודה לאל על כך שנפטר מעולו של קודמו בתפקיד; גם אם בחדרי חדרים בכירים ישראליים מעזים מפעם לפעם להיזכר בנוסטלגיות בימים שבהם היה ממשל מתפקד וקוהרנטי בוושינגטון, בשביל נתניהו הנקודה העיקרית היא – שטראמפ הוא לא ברק אובמה. גם אתמול, באו"ם, הוא דאג לעשות לנשיא ארצות הברית כבוד מלכים, כשהתייצב מוקדם בבוקר, עם רעייתו שרה, כדי להאזין לנאומו ולמחוא לו כפיים נלהבות מספסלי המשלחת הישראלית באולם.

במסדרונות האו"ם היה מי שהרים גבה לגבי הדייט הזוגי באולם העצרת, במקום ששמור בדרך כלל לדיפלומטים ולא לבני זוגם של ראשי מדינה, כשאפילו רעייתו של טראמפ, מלאניה, ישבה מאחור, בספסלים הצדדיים של היציע - אבל מישהו באמת חושב שבעידן טראמפ יש עדיין חשיבות לפרוטוקול הדיפלומטי? ממשל טראמפ, מצדו, מעניק לנתניהו בחזרה את אותו כבוד - הוא אמנם לא הגיע לנאום ראש הממשלה, אבל הוא שיגר את שני יועציו הבכירים, השגריר דייוויד פרידמן והשליח ג'ייסון גרינבלט לאולם, ונתקל בנתניהו "ספונטנית" במסדרון בדיוק כשהאחרון היה בדרך לנאום.

הנאום של נתניהו הסתיים בצורה ממלכתית וידידותית, ברכת שנה טובה לכל העולם מהעם היהודי, והיה סיומת מוצלחת לביקור ארוך בנכר, שבמסגרתו עשה לא מעט היסטוריה, והיה לראש הממשלה הראשון שמבקר באמריקה הלטינית, וגם קיים פגישה פומבית ראשונה עם נשיא מצרים עבד אל פתח א-סיסי. בטראמפלנד, נתניהו מרגיש כמו מלך - אבל עם נחיתתו בישראל הוא צפוי לקבל גם זריקה מהמציאות שאותה הצליח להדחיק במסע הארוך שלו בחו"ל – עם עוד גילויים וחשיפות מהחקירות הפליליות, ולהיזכר שהוא עדיין לא מלך – אלא רק ראש ממשלה.