עילית שמואלי הייתה אחת הנשים המזוהות ביותר עם מאבקי הנכים בשנים 1999 ו-2002. לצד טיפול מסור בשמחה, בתה הנכה שנולדה עם שיתוק מוחין, עמדה בקדמת המערכה לשיפור חייהם של הנכים. 15 שנים מאוחר יותר, מצבם של הנכים בישראל לא הוטב ושמואלי, בת 52, נאבקת שוב בימים אלו והפעם על כיסא גלגלים.
לפני שנה וחצי, שמואלי נסעה עם מכוניתה לעפולה כשלפתע הרגישה שגופה "הפך לאבן", לדבריה. "בעלי התקשר וביקש שאאסוף אותו מבית הספר בו עבד כשלפתע הרגשתי שאני לא מסוגלת לנהוג. בכוחות אחרונים משכתי את בלם היד והתקשרתי אליו שיבוא מהר," סיפרה. שמואלי הובהלה לבית החולים והתברר לה כי עברה שלושה אירועים מוחיים בזה אחר זה, וכי היא משותקת בשתי רגליה ובאחת מידיה ותזדקק לסיוע סיעודי לשארית חייה.
עוד בוואלה! NEWS
מסלול החיים שלה השתנה לגמרי מאישה עובדה שסעדה את בתה הנכה ופעילה חברתית במשרה מלאה, לאישה שבעלה מטפל בה. "זה מצב שקשה לי לקבל. אני כבר לא יכולה לצאת ולהיפגש עם חברות או לקנות חולצה בשביל הכיף," היא סיפרה. "הנכות מרחיקה אנשים ולא אחת אני מוצאת את עצמי מתפרקת ובוכה". אבל היא לא איבדה את רוח הלחימה ולמרות מצבה הקשה, היא לוקחת חלק פעיל במאבקי הנכים בחודשים האחרונים.
לצד הקשיים הפיזיים והמצוקה הנפשית, סיפרה שמואלי כי החיים כנכה הביאו אותה לחיים של מצוקה ופחד קיומיים. שמואלי חיה מקצבה זעומה של 2,342 שקלים בחודש, כשחצי מהסכום מיועד לרכישת תרופות והיתר להוצאות השוטפות, דוגמת חשמל וועד בית.
"אני צריכה לחיות רק עם כסף מזומן כי הבנק לא מכיר בקצבת הנכות כהכנסה ואני לא יכולה לשלם באשראי. אני לא מפחדת מחיזבאללה או מאיראן, ויותר מהכל אני מפחדת שלא תהיה לי היכולת לשים אוכל על שולחן החג ושהמצב הזה יימשך".
לצד המצוקה הקיומית היומיומית, ששמואלי מקווה כי תוקל במעט אם אכן תוגדל הקצבה, היא מבקשת מהממשלה להעניק מענק כספי לנכים לכבוד החג שיקוצץ מהקצבאות המוגדלות המובטחות להם. היא פנתה למשרדי האוצר והרווחה בבקשה שהצעתה תאושר למרות שלדבריה, מעולם לא ידעה התעלמות כזאת מצד הממשלה ממצוקת הנכים. "אדם נכה לא מקבל הלוואה או הפרעה ואין לי למי לפנות פרט לשרי הממשלה שקיומנו תלוי בהם," הוסיפה. עם תחילת השנה העברית בשבוע הבא, שמואלי מקווה כי פנייתה תיענה בחיוב ומשפחתה וכלל הנכים בישראל יזכו במענק כספי מיוחד לחג.