בית משפט השלום בנצרת זיכה לאחרונה נאשם מעבירה של סחיטה באיומים של בעל מפעל לייצור ערק, בשל מחדלי חקירה. בין היתר נקבע בהחלטת בית המשפט כי המשטרה לא חקרה חשודים אפשריים נוספים למעט הנאשם בתיק וכי ההגנה הצליחה לערער על טענת התביעה שהקלטת שיחות הסחיטה מוכיחה שהנאשם הוא שהתקשר למתלונן.
פרשת הסחיטה התרחשה לפני כשנתיים וחצי. בעלי מפעל הערק באזור התעשייה ציפורית בגליל התחתון קיבל כעשר שיחות איומים טלפוניות, בדרישה שיעביר סכום של 150 אלף שקלים, אחרת הוא ומשפחתו ייפגעו. האדם שהתקשר לאיים עליו אמר לבעל המפעל בין היתר כי ישליך רימון רסס על ביתו. שיחות נוספות כללו איומים כגון - "אתה רוצה את הבית שלך ואת הילדים שלך, או לא?"; "אני אהפוך את הבית עליך ועל אשתך"; "אם אין את הסכום תוך שעה, דמך בראשך" ו-"אתה לא יודע עלי כלום, אני יודע עליך הכול".
התביעה הסתמכה על הקלטות שיחות הסחיטה עצמן ועל עדותו של הנסחט במשטרה. בעל המפעל מסר כמה שמות של חשודים פוטנציאליים ובהם שמו של הנאשם שפוטר מעבודתו במפעל. עוד העיד בעלי המפעל כי קולו של הנאשם דומה לקול של הסוחט הטלפוני. בעדותו בבית המשפט העיד הנסחט כי הוא מזהה במאה אחוז את קולו של הנאשם.
בן דודו של הנאשם נחקר אף הוא במשטרה והעיד כי מסר לנאשם את הטלפון הסלולרי שלו לצורך ביצוע שיחות. עוד העיד בן הדוד כי לאחר אותן שיחות סיפר לו הנאשם שסחט את בעל המפעל. במשטרה סיפר בן הדוד כי קרוב משפחתו אמר שייתן לו 30 אלף או 40 אלף שקל תמורת השיחות ממכשיר הטלפון שלו.
בכתב התביעה נכללה גם האזנת סתר לשיחה בין בן הדוד של הנאשם לבין ידידתו שלה סיפר כי הנאשם סחט את בעל המפעל. באותה שיחה אמר בן הדוד לידידה: "הוא הוציא את הסים, שם מספר ומתקשר, מאיים עליו: תכין לי 150 אלף שקל שלא נתקרב לעבודה שלך". באותה שיחה מסר בן הדוד פרטים מוכמנים על עצם ניסיון הסחיטה, סכום הסחיטה ושם משפחתו של הנסחט והעובדה כי הנאשם עבד אצלו.
"גרסת המתלונן לא ודאית ומלאה סתירות"
עו"ד עבד פאהום ועו"ד אלעד בלעיש שייצגו את הנאשם מטעם הסניגוריה הציבורית הביאו עדות של מומחה לזיהוי קול, אשר בדק חלק מן השיחות המוקלטות וקבע כי אין מדובר בקולו של הנאשם. לגבי עדות בן הדוד, השופטת עדי במביליה-אינשטיין קבעה כי חלקו בפרשה לא התברר עד תום וכי מן הראוי היה להתייחס לעדותו בזהירות ראויה, בשל החשד שהינו מעורב בפרשה. בנוסף לכך, בית המשפט מצא לנכון לתת משקל מועט ביותר לעדות המתלונן בדבר זהות קולו של הסוחט שאותו זיהה כקולו של הנאשם, בהיותה גרסה "לא ודאית, כבושה ומלאה סתירות".
בהחלטת בית המשפט נכתב כי טענות התביעה נגד אופן בדיקתו של מומחה ההגנה ואמינות הממצאים הינן "טענות שבמומחיות"; אולם התביעה לא הציגה כל חוות דעת מטעמה הנוגעת לסוגיית זיהוי הקול. על כן נקבע כי התביעה נושאת בנטל ההוכחה לטענתה שכל השיחות, למעט אחת, בוצעו בידי הנאשם. עוד נקבע כי המשטרה כלל לא ביצעה חקירה הנוגעת לחשודים הפוטנציאליים האחרים שהזכיר המתלונן. כמו כן, מעורבות בן דודו של הנאשם בסחיטה לא נחקרה ונגד שומר המפעל לא הוגש כתב אישום, למרות שנטען במרומז לקשר בינו לבין הנאשם.
משכך החליט בית המשפט לזכות את הנאשם וקבע כי "מחדלי החקירה מותירים את חוות דעת מומחה ההגנה בדבר העדר זהות בין קולו של הנאשם לבין קולו של מבצע העבירות, כראייה אובייקטיבית, מקצועית, אשר משקלה הראייתי משמעותי, והיא ניצבת יחד עם עדות הנאשם, אל מול ראיות התביעה, בדבר זיהוי הנאשם כמבצע העבירה".