נשיא תוניסיה באג'י קאיד א-סבסי, המכהן מאז 2014, השנה שבה התקיימו במדינה הבחירות הראשונות לנשיאות מאז המהפכה בעקבות "האביב הערבי", שובר שיא ועוד שיא מבחינת הרפורמות שהוא מוביל. לעיתים נדמה שבשלוש שנותיו בשלטון הוא כבר הספיק לקדם רפורמות נועזות יותר מאלו של הנשיא לשעבר חביב בורגיבה, שכיהן בתפקיד בשנים 1987-1957, ונחשב לאבי האומה התוניסאית.
בשבוע האחרון חצה א-סבסי את רף כל התחזיות הפוליטיות והציפיות העממיות של הציבור התוניסאי. היה זה במהלך נאומו לאומה לרגל יום האישה בתוניסיה, כאשר הנשיא בן ה-91 העז לדבר לראשונה בצורה ישירה וחדה על סוגיית השוויון בין גברים לנשים בירושה.
מה שמעניין בדברי הנשיא בנאום, הוא שהם לא היו בגדר התנצחות רעיונית, דיון הלכתי, או תמרון פוליטי שנועד לרכוש את לבן של מיליון בוחרות. לא הייתה בנאום שום "הבטחת בחירות" חסרת תוכן, אלא ההפך הגמור - הוא הכריז על עמדת המדינה בשאלת השוויון בירושה ועל הפיכת העניין למטרה המרכזית של ועדה שמונתה לבדוק את נושא זכויות הפרט והשוויון.
יוזמה זו של הנשיא מצטלבת עם יוזמה אחרת שלו, בנוגע לשינוי המשטר בתוניסיה והפיכתו ממשטר פרלמנטרי-נשיאותי למשטר נשיאותי בלבד. הנשיא מבקש לרכז יותר סמכויות בידו, וזאת בשל הידיעה כי יוזמות חקיקה רבות נבלמות במועצה המחוקקת, או לפחות מאבדות את עיקר התוכן שלהן שם. א-סבסי אינו רוצה שיוזמתו בעניין השוויון בירושה תזכה לגורל דומה. הוא רוצה שבסוגיות עקרוניות כאלו תוניסיה תהיה דוגמה ומופת ליכולת לקדם מתוך מדינה ערבית במזרח התיכון רפורמות מרחיקות לכת שבמרכזן שוויון, חירות הפרט והחופש לבחור.
אמנם נכון שצלו של הנשיא ההיסטורי חביב בורגיבה ממשיך לרחף מעל הנשיא א-סבסי והתנהלותו, אך אם נביט נכוחה על צעדיו של הנשיא הנוכחי נגלה כי הוא עקף את "אבי האומה" בכל מה שנוגע לקידום רפורמות דרמטיות באמת. וכך, בעוד בורגיבה קידם חקיקה, אבל בעיקר בעניינים שההלכה המוסלמית עסקה בהם, החל בזכויות האישה בנושא הגירושין וכלה בהפיכת הפוליגמיה לעבירה על החוק, א-סבסי אינו חושש להיכנס לעניינים המופיעים בקוראן עצמו, כמו לדוגמה סוגיית השוויון בירושה. במילים אחרות, הוא מעז לעסוק בנושאים שיש לגביהם אמירה מפורשת בקוראן, נושאים שבורגיבה נמנע מלעסוק בהם.
הדרת נציגי הדת מהוועדה - פגיעה בעקרון ההסכמה ההדדית
אולם ייתכן שלהיטותו הליברלית והחילונית של א-סבסי עוד עלולה להיות בעוכריו. שכן קשה לדמיין ששינוי כה גדול בתחום עם הקשר דתי-מוסלמי מובהק יתרחש בלי שום סמכות דתית שתומכת בו. נדמה אם כן שהבעיה לגבי יוזמותיו של א-סבסי נעוצה דווקא בהיעדרם של גורמים דתיים והלכתיים מהוועדה ההיסטורית שיזם לענייני זכויות הפרט והשוויון, ובכך שמשתתפים בה רק גורמים משפטיים, אזרחיים, תרבותיים ואקדמאיים. הדבר צורם במיוחד כשהיא מטפלת בעניין העוסק בסוגיה הלכתית וחוקתית מהותית.
אין ספק כי הצלחת יוזמות מרחיקות לכת, כמו אלו שמבקש א-סבסי לקדם בתוניסיה, מותנית בתמיכה פוליטית ובהסכמה הלכתית וחברתית רחבה. מדובר הרי בסוגיות רגישות הקשורות לכל העם התוניסאי ולפיכך חובת ההסכמה ההדדית, אולי הפרי החשוב ביותר של האביב התוניסאי, חייבת לחול על כל היוזמות ללא העדפה. אסור להדיר קבוצות מרכזיות מתהליכי שינוי עמוק במדינה - לא בשם המודרניות ולא בשם ההגנה על הדת.
אמין בן אלמסעוד הוא פובליציסט תוניסאי. המאמר המלא התפרסם בעיתון היומי "אל-ערב" הרואה אור בלונדון. המאמר תורגם לעברית כחלק ממיזם משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת, במסגרתו מתורגמים מאמרי דעה מהעיתונים הערביים המובילים. מערבית: אהוד הורביץ