ידיד התייעץ איתי השבוע כיצד לשכנע את בתו שעומדת להתגייס לא לעשות קעקוע.
"היא רוצה קעקוע. משהו קטן. פרפר. מה אני אומר לה?".
אז ככה, לפני עשרים וחמש שנה חשקתי בקעקוע של שור זועם על קיבורת הזרוע כי איכשהו, לקחתי ברצינות את הטענה שהעולם מחולק לשני סוגי אנשים. כאלו שיש להם קעקוע וכאלה שמפחדים מאלו שיש להם קעקוע. למה שור זועם? בואו נשאיר משהו לפסיכולוגים בגרוש שם בטוקבקים.
בכל אופן, כיוון שאני טיפוס ממושמע באופיי חשבתי שיהיה נכון להודיע לאבי ז"ל הדתי על המהלך הבלתי הפיך באפידרמיס שלי. בניו יורק השעה הייתה חצות ובירושלים אחר צהרים של שתיקה מעבר לקו. שמעתי את הגלגלים במוח שלו עובדים. ואז הוא אמר לי כך: "אין בעיה. תעשה קעקוע של שור, תעשה קעקוע של עגל, תעשה מצדי קעקוע של אוסו בוקו. אבל תבין דבר אחד, כשאתה חוזר לארץ ותרצה לראות אותי, לבית שלי אתה נכנס בלי היד".
אז, התבאסתי לאללה אבל היום אני מודה לאבי האהוב שבזכותו לא עברתי על האיסור מספר ויקרא. אוקי, אני מבית דתי, זה עבד עלי. אבל מה לידידי בולס השרצים ולהלכה? שמע, הצעתי לו, תגיד לבת שלך שפרפר על החזה נראה נהדר כשאת בת 20 אבל בגיל 70 הוא נראה כמו עורב. סיפרתי לו על גברת אחת שהכרתי אי אז בעבר, שבצעירותה הפורחת קעקעה עצמה בעשרות דוגמאות. היום כשהגודל שלה הוא בערך פי שלושה מהתצורה המקורית, בכל פעם שהיא זזה הקעקועים שלה נראים כמו סרט מצויר.
"היא רוצה פרפר קטן", אמר לי בדכדוך, "ליד עצם הזנב". (ליד עצם הזנב? נו באמת, תגיד תחת. ואפרופו קעקוע על התחת, המוצלח שביניהם היה של האדמירל והפוליטיקאי הבריטי סר צ'רלס ברספורד שהיה חובב ציד מושבע וקעקע על אחוריו סצנת ציד שועלים שלמה כשהשועל בורח לתוך החריץ). "יודע מה?" אמרתי לידיד, "תגיד לה שקעקוע של רמשים מעופפים זה מסוכן. קארמה רעה". וסיפרתי לו על רוני "העוקץ" (במלרע).
אמצע שנות התשעים, חוף שרתון בתל אביב, שעת אחר צהרים שלווה. שחפים לבנים חגו מעל גלי הים המתנפצים וצווחו על הקצף הלבן בכעס כמו נוסעי טיסת שכר על דיילת קרקע המודיעה על עיכוב של עוד שבע שעות. רוני "העוקץ", בטלן חוף מצוי, רבץ על החול ובחן את הסחורה הנכנסת. לכינוי "העוקץ" זכה משתי סיבות, קעקוע של מלכת צרעות בגודל טבעי של 30 מ"מ על הכתף והסיבה השנייה והעיקרית - הוא ידע לעקוץ - בעיקר תיירות קשישות, רצוי עשירות, עם פיגורה של מכונות כביסה צ'כיות וקמטי אופי שמעידים על יותר מדי אופי. "הייתה לו לשון" העידו עליו חברים, "ללקק את האצבעות. הוא ידע לסובב עם הלשון כל דבר שבא עם ציצי ואז עוקץ. חי עליהן, כמו נסיך".
עשרים וחמישה מטר מרוני על קו החוף עמדה אינה סופלוטובלה האוקראינית, סגנית אלופת העולם בהדיפת כדור ברזל וככל הנראה, האישה השנייה החזקה בעולם. גברת סופלוטובלה הייתה נשית כמגן ביצים, חושנית כחולדת מעבדה, וענוגה כקטטת שיכורים בבר על אי מצורעים. כעת, על החוף, אינה שיחקה בפעם הראשונה בחייה מטקות עם סגן הקונסול הראשון.
רוני פזל לעבר תיירת דשנה שישבה מימינו. שדיה הכבדים של התיירת הפנטו אותו. הם איימו לפרוץ מבגד הים כמו פנימית של כדורגל המבצבצת מבין קרעי עור של כדור ישן. הוא בהה בתיירת ואז החליט שהגיע הזמן למהלך וקם ממיטת השיזוף. כמה עשיריות שנייה קודם לכן, אינה סופלוטובלה, האישה השנייה החזקה בעולם, הכתה בעוצמה במטקה. לרוע המזל, כמתלמדת, הדיוק היה לקוי. והתוצאה העגומה - כשרוני התרומם, פגע בעינו הימנית כדור גומי שחור שטס במהירות 150 קמ"ש.
רוני היה הרוס. עין ימינו הייתה העין המכוונת בסנוקר. ואיך יצוד תיירות סומא כעטלף? גם סופלוטובלה סבלה מייסורי מצפון ורגשות אשם. היא ליוותה אותו באמבולנס, דחתה את חזרתה לקייב וסעדה את האומלל באיכילוב. מהון להון, סופלוטובלה התאהבה בו מעל לכל הראש ובקשה את ידו. רוני הרהר בדבר. מצד אחד, הוא היה כבר בן 33, עיוור בעין אחת, גר בחדר כביסה על גורדון, בלי רכוש ובלי מכונית. מצד שני, סופלוטובלה אמנם נראתה כמו טרקטור בקולחוז אבל הייתה סגנית אלופת העולם בדחיקת כדור ברזל עם חוזה בפומה. רוני הסכים וכעבור שבוע הם עזבו את הארץ.
החיים בקייב הם חיים בקייב. תוסיפו לנוסחה את החיים בזוגיות, שקשים כמו להרכיב פזל בן 10,000 חלקים של תמונת אוקיינוס. קל וחומר כשחיים יחד עם פרזיט נרקיסיסטי ואופורטוניסט כמו רוני. כצפוי, אחרי ירח הדבש רוני טיפס על הקירות משעמום. הוא התגעגע לחוף, לנשים, לשמש. בתחילה הוא רק בזבז כסף, אחר כך בגד בה בעוד היא מתאמנת. ואז היא שברה את המרפק, לא עברה את המבחנים לאולימפיאדה ופומה ביטלה את החוזה. סופלוטובלה הייתה הרוסה ורוני לא התבלבל לרגע. ללא ידיעתה רכש כרטיס טיסה ארצה ונטש אותה לאנחות, לא לפני שגנב ממנה ענק פנינים.
רוני חזר לחוף, לחיי בטלה וציד. עטור ברטייה שחורה, סיפר לתיירות שנפצע באנטבה. שבוע אחד היה לן על חשבון זו בהילטון, ובשבוע שאחריו, במחסן ששכר בכרם. סופלוטובלה לעומתו, כספורטאית אמיתית, המציאה עצמה מחדש. היא היגרה לאוסטרליה והפכה לאחת המובילות בספורט המקומי הביזארי אך אהוב, השלכת גמדים למרחקים ארוכים. היא השיגה חוזה עם חברת בירה ואפילו הופיעה בטלוויזיה. השנים עשו לה קצת טוב כי מאז "מלחמת הכוכבים" לא עשו בלייזר שימוש כה מועיל, אולם שאיפת הנקם בערה בה.
השלכת גמדים. יש דבר כזה
עשור אחרי, קצת אחרי מלחמת לבנון השנייה, נחתה הגברת סופלוטובלה בנמל התעופה בן גוריון. היא באה להעניש את המנוול שהשפיל אותה וגנב ממנה את ענק הפנינים המזויף שהעניק לה נשיא אוקראינה השיכור יחד עם צביטה בתחת.
ספטמבר 2006, חוף שרתון בתל אביב, שעת אחר צהרים שלווה. דבור מיוחם חיפש אוכל ואקשן. כיוון שהדיאטה של הדבור, המכונה גם צרעה מזרחית, מבוססת על בשר מרקיב בפחי זבל ושאריות מיצים ממותקים, זמזם הדבור בקרבת פעוט שליקק קרטיב לימון. הפעוט ישב צמוד לאמו, שיש מי שהיה מכנה אותה מילפית. שני מטרים מהם לערך, רבץ רוני במקום הקבוע שלו בחוף והשקיף על האמא. עשרים מטרים מזרחה משם דהרה מערבה האישה החזקה השניה בעולם.
לפתע הבחין הדבור בקעקוע, צרעה בגודל טבעי. הוא מצא אותה מושכת למרות שבניגוד לכל כללי עולם החי שהיו מוכרים לו, המלכה לא הדיפה ניחוח פרומונים, אלא ריח קוקוס של שמן שיזוף וזיעה בניחוח אמבה בגלל שרוני תקע שווארמה בצהרים. הדבור פתח בריקוד חיזור עצבני בין הקרטיב לקעקוע. בזווית העין הבחין רוני בסופלוטובלה מתקרבת. הוא ניסה לזנק על רגליו ולברוח אך מהפחד וההלם, רגליו כשלו והוא צלל תוך שהוא מגדף "לכי מפה בהמה".
זו כמובן הייתה טעות איומה לשחרר את חרצובות לשונו כי התוצאה המשולבת של פתיחת הפה והנפילה מהירה הפתיעה מאוד את הדבור המיוחם. הפה הפעור, השניים הצהובות ובעיקר הלשון ממש הבעיתו את היצור המעופף שעקץ מבלי להסס את האיום. וכך, מול עיניהם המשתאות של סגנית אלופת העולם לשעבר בדחיקת כדור ברזל, ומילפית ובנה הפעוט משיקגו, התנפחה לשונו של רוני לממדי בלון בינוני.
חנוק, עיניו יוצאות מחוריהן, חרחר רוני "העוקץ" משהו לא ברור עד שהסתלק מהעולם.
"לשון הייתה לו, ללקק את האצבעות", הספידו אותו חבריו.
