חשש מדירוג בתי הספר: "בקרב על הרייטינג - כל האמצעים כשרים"

פרסום התמונה החינוכית אתמול (שלישי) הוא חותמת הסיום לתהליך שמתנהל בשנים האחרונות במערכת החינוך בשני ערוצים. האחד הוא תוספת כלי מדידה שעוסקים בערכים – ולא רק בציונים – והשני הוא פרסומם הפומבי. בעבר, סירב משרד החינוך לפרסם אפילו את נתוני הזכאות לבגרות, מחשש שהדבר יביא להנשרת תלמידים מבתי הספר, אך בשנים האחרונות מתפרסמים עוד ועוד מדדים בפילוחים שהולכים ומתרחבים, תחילה לפי רשויות מקומיות וכעת ניתן לגלות כל נתון על כל בית ספר.

האם פרסום הנתונים יעשה טוב למערכת החינוך? המשרד נמנע כל השנים מפרסום מדד הזכאות לבגרות לפי בתי ספר כדי למנוע דירוג מוסדות רק לפי הפרמטר הזה, מחשש שמנהלים ינשירו תלמידים חלשים. ואולם, במדדים שמתפרסמים היום נמצא גם מדד הנשירה מכל בית ספר. עדיין יש מי שחושב שהמהלך לא טוב למערכת ורבים אחרים מברכים ומאמינים כי גם מעבר לתחרות בין המוסדות, פרסום הנתונים יגרום לכל מוסד להשתפר ביחס לעצמו.

מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב, אמר עם פרסום הנתונים, "הנתונים הם נחלת הציבור. שנים רבות מדי במשרד החינוך ובמשרדי הממשלה חשבו שהנתונים הם מנת חלקם של אנשי המשרד וכלל ולא היו שקופים ונגישים. הטענה שפתיחת הנתונים מחזקת את החזקים ומדכאת את הפריפריה אינה נכונה, ההשוואה היא בין שווים. לא תיקח בית ספר בבית שאן ותשווה לרעננה וכפר סבא, אלא לפי האשכולות הסוציו-אקונומיים, ולכן אפשר לראות מה אפשר לתקן. היכולת לתקן את הדברים באה מתוך תמונת המצב כאשר הנתונים ידועים ופתוחים לכולם. אנחנו קמים בבוקר, רואים מה לא טוב, משפרים ומתקנים".

בקרב מנהלי בתי הספר, יש קולות של התנגדות למהלך: "פרסום התמונה החינוכית המדרגת את הרשויות ובתי הספר באמצעי התקשורת, יפגע קשות במוטיבציה להשקיע בתלמידים המתקשים", אומר מנשה לוי, יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר ומנהל תיכון "מעיין-שחר" בעמק חפר. לדבריו "מעתה, בתי הספר ישתדלו להרחיק מהם את התלמידים הפוגעים בממוצע ציוני מקצועות הליבה, כמו גם באחוז הזכאות לבגרות והמרכיבים האחרים בתמונה החינוכית. תתחזק מגמת החיזור אחר התלמידים המצטיינים. במלחמה כמו במלחמה, אם שם המשחק הוא רייטינג של בתי הספר ומיקומם בסקאלה ארצית של ציונים בלבד, אז קדימה, כל האמצעים כשרים כדי לשפר את מקום בית הספר בסקאלה הזו, כולל הרחקת תלמידים מתקשים והנשרתם".

על העובדה שגם נתוני הנשירה מתפרסמים, אמר לוי: "את מי זה מעניין?". לדבריו, "התקשורת תלך על פרמטר אחד בלבד בפרסומים - זכאות לבגרות. ואת זה מבינים גם מנהלי בתי הספר".

ד"ר ניר מיכאלי, לשעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך וכיום רקטור מכללת אורנים, מעריך כי מדובר במהלך חיובי. "ככל שיש יותר שקיפות, זה מאפשר יותר ביקורת ומחייב התנהלות יותר נכונה ומאוזנת. הסכנה היא מהפיכת הדיון החינוכי למאוד צר וממוקד בנתונים תחרותיים, טבלאות ליגה - כאלו שלא ברור שיש מאחוריהן הרבה ערך - וזה יכול לגרום גם להפעלת לחצים מיותרים וגם להפניית משאבים למקומות לא נכונים". לדבריו, זה הופך את הטיפול בנתונים לאתגר: "יש להצליח לנצל את עושר הנתונים שנפתח לנו כדי לקיים דיונים חינוכיים ופדגוגיים עמוקים יותר לשאול שאלות יותר מורכבות ולא להתפתות לשורות תחתונות של שחור ולבן".

הרחבת הנתונים למדדים ערכיים נוספים, לדברי ד"ר מיכאלי, היא מהלך נחוץ עם פרסום נתוני המיצ"ב. "זה תהליך שאני חושב שבמידה רבה הידרדרנו אליו. התחילו מיצ"בים, אחר כך הגיעה הדרישה של ההורים לחשוף את הנתונים, ואיתה התחושה של המשרד שאם כבר נחשפים נתונים - אז כדאי להעשיר אותם ולא להישאר רק בהישגים לימודיים. זה מכוון את בתי הספר לעוד זירות שהוא אחראי עליהן, לא רק לציונים". מצד שני, הוא מבהיר: "זו זירה שמאוד קשה למדידה ולהשוואה ואני לא חושב שצריך להתפאר יותר מדי אצל בתי הספר שזוכים. התרומה העיקרית היא המסר למנהלים ולצוותים החינוכיים, שחלק מסדר היום של בית הספר צריך להיות עיסוק גם בזירות החינוכיות ערכיות היותר רחבות".

גם פרופ' זמירה מברך, נשיאת המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין ולשעבר המדענית הראשית במשרד החינוך, בעד הפרסום. "מגיע למשרד החינוך ישר כוח גדול שהוא מפרסם את הנתונים לציבור, גם ברמת בית הספר ולא רק ברמת יישובים. זה חשוב לציבור לדעת. הציבור צריך לדעת גם נתונים קשים, כמו, להבדיל, כמה אנשים מתים על שולחן הניתוחים בבתי חולים. גם כשהנתונים קשים, כל עוד יש מודעות לטיפול בבעיה, אני בעד פרסום נתונים. ההתייחסות אליהם צריכה להיות בצורה מושכלת".

רבים מבתי הספר בישראל הם אזוריים, ופרסום הנתונים לא בהכרח יכול לאפשר להורים לבחור מוסד לימוד כרצונם. "במערכת כה מורכבת כל נתון נוסף שמושקף – מבורך", אמרה אורית שטרית, יו"ר תנועת חינוך ישראלי. "השאלה מה עושים עם הנתונים האלו. לכאורה, זה לשימוש ההורים, אבל למרבית ההורים והתלמידים אין זכות בחירה אמיתית. בחלק מהרשויות יש רק בית ספר אחד, באחרות הרישום הוא על פי אזורים ומעבר לכך – הרי אין באמת הבדלים עמוקים בין בתי הספר. כולם מלמדים לאותם מבחני ידע לא רלוונטים שאינם מכינים אותם להיות אזרחי המחר. אז למה כן להשקיף? כי הנתונים האלה מאפשרים הסתכלות מעמיקה על המערכת והבנה עד כמה המשבר הוא עמוק: רק כמחצית מהתלמידים מגיעים ליעד הנכסף – בגרות. התלמידים מבזבזים את זמנם על למידה לא רלוונטית, כזו שאינה עונה על הצרכים של תקופתנו. כאשר, במקביל, המורים ממשיכים להיות בעיקר 'טכנאי העברת חומר' נטולי אוטונומיה ואתגר של ממש".

להערכתה של שטרית, "יש להיפרד מהשיטה הבגרותית לטובת בתי ספר הפנויים לעסוק בחינוך, במקום להכין תלמידים למבחנים חסרי תוחלת. לעסוק בהעשרת עולמם של התלמידים בתחומי המדע, הרוח והחינוך המוסרי והחברתי".

ד"ר מיכאלי אומר כי דווקא בגלל הרישום האזורי, יש חשיבות בחשיפת הנתונים. "פתיחה של אזורי הרישום עלולה לדרדר עוד יותר את השיח לתחרות של שוק חופשי שיכול להתנקז לקמפיינים שיווקיים של בתי ספר וניסיונות למשוך תלמידים והורים בעזרת פיתויים כאלה ואחרים. הערך של חשיפת הנתונים גדול יותר דווקא בשוק שהוא לא תחרותי, כי הוא מחייב את בתי הספר לעשות תיקון ושיפור פנימי, ולא מתוך לחץ של משיכת תלמידים".

על כך, פרופ' מברך הוסיפה: "צריך לדעת איך לקרוא כל נתון, איך להתייחס אליו ובעיקר מה לעשות איתו. אמנם יש מגבלה על מספר בתי הספר שההורים יכולים לבחור, אבל הלחץ הוא לבדוק, למשל, למה בתל אביב כל ילד שני זכאי להקלות של לקויי למידה. אם הציבור לא היה יודע את הנתון, הוא לא היה מתייחס".

(עדכון ראשון: 21:15)