בנו של הרודן שרצח אלפים ואירח את מחבלי אנטבה מגן על אביו - ומתנצל בשמו

"אנחנו כנראה אלף. יש 60 ידועים, 54 רשמיים, 27 מיוחדים", אומר אחד מילדיו של אידי אמין דאדא. היו לו שש נשים רשמיות, ורבות אחרות שאינן רשמיות. וההבדל בין הידועים לרשמיים, בין הרשמיים למיוחדים? הרשמיים מופיעים בצוואתו של "המלך האחרון של סקוטלנד" (מיד נגיע לתואר הזה, ולתארים הרבים האחרים), המיוחדים הם אלה שחיו במעונותיו הרשמיים, או שמא נאמר ארמונותיו של אחד האישים הידועים לשימצה ביותר בהיסטוריה העגומה של אפריקה.

כנציגכם באוגנדה אני שאלתי ברצינות מלאה, ולא, אין להם קבוצת ווטסאפ משפחתית. אבל הם שומרים על קשר. אה, ועוד עניין קטן אחד: לטענת אמין יש לו כנראה שני אחים למחצה בישראל, שבאו לעולם כשאמין היה בישראל לקורס הצניחה המפורסם. במשפחה מכנים את התאומים העלומים בשמות מיכאל וגבריאל, וג'אפר מקווה למצוא אותם פעם. לכלול אותם ברשימה האקסקלוסיבית של אלף צאצאי אמין.

הכירו את ג'אפר רמו אמין. רמו – חנית, בשפת הקקווה, שבטו או עמו של אמין, שבט מוסלמי מצפון אוגנדה. ג'אפר הוא הבן השלישי אם סופרים רק את הזכרים, ובערך העשירי אם סופרים את כלל הצאצאים. הוא בנו של אמין ממרגריט, אחותה של אישתו הראשונה של אמין, שרה מטוסי, והוא גדל בעיקר עם אביו.

הראיון עם אמין מתקיים בנקודה מיוחדת – נמל התעופה של אנטבה. אנו משקיפים על מגדל הפיקוח הישן, זה שמקומתו השנייה נורה הכדור שהרג את סגן אלוף יוני נתניהו. מעברו השני של המתחם נמצא מעין אתר נופש בבעלות אחד מזקני המשפחה. האטרקציות המרכזיות בו הם שרידי מטוסי המיג שפוצצו הלוחמים הישראלים באותו לילה.

אמין מודע היטב לדימויו של אביו. גם בגיל 50 אתה עדיין הילד של אבא, וכמו כל ילד הוא מגן על אביו, על מורשתו. מדי פעם הוא מספר דברים ש - איך נאמר בעדינות - לא עולים בקנה אחד עם מה שאנו, ובעיקר האוגנדים, מכירים מספרי ההיסטוריה.

ג'אפר היה קרוב לאביו, והיה איתו מרבית שנות הגלות בג'דה, ערב הסעודית. בעניין ההגנה על זכר אידי אמין? כששאלתי אותו על השנים לאחר שגורש ממולדתו הוא תיקן אותי ל-"עזב את ארצו". כאילו זה היה מרצונו. ולא, אביו לא היה דיקטטור. אדם חזק, זה כן, לדעת ג'אפר. אדם שרצונו הטוב נוצל לרעה.

שאלתי אותו על זיכרון מיוחד שיש לו מאביו. "היינו יוצאים לדוג", סיפר לי. "כלומר, החכה הייתה נזרקת אל המים בים סוף, ואבי היה מדבר אתי. ויום אחד סיפר לי מדוע הוא מעריך ואוהב את ישראל והישראלים, וכיצד הצטער עד סוף ימיו שלא שמע לעצת אמו שאמרה לו: 'לעולם אל תנטוש את בני אברהם'. היינו יחד, והוא סיפר לי: 'תמיד צוחקים עלי בעניין המדליות. אתה יודע מה מהן הכי חשובה לי? כנפי הצניחה מישראל'. הוא ענד אותן גם לאחר ניתוק היחסים בין המדינות. הוא אמר כיצד קיבל את כנפי הצניחה, ומכל העיטורים שקיבל (או בעצם, נטל לעצמו - א.נ.) הוא היה גאה בכנפיים יותר מכל", אומר הבן, ומוסיף לשחזר את הסיפור שסיפר לו אביו: "יצאנו לצניחה, ברגע האחרון היססתי והמדריך דחף אותי מהמטוס. המצנח נסחף מעל המים. נחתתי במים והתחלתי לטבוע. נאבקתי על חיי, וראיתי תמונות מחיי עוברות לנגד עיני, וכשהצילו אותי הייתי המום. ישראל העניקה לי את כנפי הצניחה לאחר אותה צניחה, למרות שצריך צניחות רבות יותר כדי לעמוד בתנאי קבלת הכנפיים". הוא העריך נאמנות, מספר ג'אפר על אביו. והישראלים נאמנים ולא בוגדניים. בנושא כנפי הצניחה של אמין וזכותו לענוד אותן יש מחלוקות וסיפורים רבים.

לאחר צאת הסרט "המלך האחרון של סקוטלנד" שבו מצויר אמין באור לא חיובי במיוחד, לחם ג'אפר אמין, מעין דובר של המשפחה, על שמו של אביו. הוא כתב ספר: אידי אמין – גיבור או נבל. "מי שכותב או מדבר על אמין הם אויביו", הוא אומר לוואלה! NEWS. וכל מה שנכתב עליו הוא 99 אחוז רע. אני רוצה להביא את האחוז הטוב האחד. להזכיר שהוא לימד את האפריקנים לעמוד בגאווה בפני הלבנים, שהוא העז להתייצב מול הקולוניאליזם".

ג'אפר חזר לארצו אחרי מות אביו. הוא חשש, בהחלט, כמו שחששו אחיו האחרים. הוא מספר שאביו, שגסס אז במשקל 200 קילוגרמים עקב מחלת הסוכרת, טלפן ליווורי מוסווני, נשיא אוגנדה והתרה בו לבל יפגע בילדיו. מדוע שאפגע בהם? תהה מוסווני. יש לי עימות איתך, לא עם ילדיך. ואמין חזר, והקים את מוסד אל אמין, שמטרתו להביא לפיוס לאומי. קללת אוגנדה, כמו מדינות אחרות באפריקה היא העימותים השבטיים, החלוקה השבטית. למשל בין בני הקקווה המוסלמים מהם באו בני אמין לבין האצ'ולי הנוצרים. והפוליטיקה היא משחק סכום אפס על כל הקופה. אמין יודע זאת, מודה בכך ומקווה להילחם בכך.

אבל יש גם שינויים לטובה: הנה למשל אחיו הבכור של ג'אפר, שריף טאבאן אמין, עמד בראש מיליציה שלחמה במלחמת האגמים הגדולים, הידועה גם כמלחמת העולם הראשונה של אפריקה. מלחמה שבה מעורבות שש מדינות וכ-20 ארגוני גרילה, מיליציות ומה לא, וגם אוגנדה ביניהן. אחריה מינה מוסווני את טאבאן לסגן מנהל שירות הביטחון של אוגנדה, בדרגת מייג'ור ג'נרל, הממונה על עמק הנילוס המערבי וגבול קונגו. לא מובן מאליו. טאבאן, מקווה ג'אפר, יוכל להשתמש בהשפעתו ביום מן הימים כדי שהמשפחה תקבל חלק מנכסיה, שהרי כל הנכסים – הידועים לפחות – הוחרמו כשאמין הודח.

במסגרת מוסד אל אמין ג'אפר עובר באוגנדה ומתנצל. הוא מבקש סליחה. הוא עומד בפני עשרות האלפים שאביו פגע בהם, הרס את משפחותיהם, אולי רצח את קרוביהם ומסביר שצריך לפתוח דף חדש. "צריך לפתוח את האגרוף" הוא הביטוי החביב עליו. אדם גדול פיזית, אם כי לדעתו לא: "אני לא יכול להיכנס לנעליו של אבי", הוא מגחך כשאני שואל אותו על כניסה לפוליטיקה. "אני מידת נעליים 43, הוא היה 50. ובגובה 1.84 אני הנמוך במשפחה. כולם לועגים לי. טאבאן קרוב לשני מטרים".

ולא רק באוגנדה: לפני כמה שנים טיפס על הקילימנג'רו עם מדרקה נייררה, בנו של נשיא טנזניה לשעבר, אויבו הגדול של אידי אמין. בסופו של דבר היתה זו טנזניה של נייררה שהפילה עם המורדים מבית את שלטון אמין. והדור השני לשניים ששנאו זה את זה (אמין הענק, לשעבר אלוף האיגרוף של אוגנדה הזמין פעמים מספר את נייררה קטן הקומה לקרב איגרוף) יצאו למסע יחד, שתועד בסרט כדי להדגים שאפשר גם אחרת.

ג'אפר אמין רוצה לבוא לישראל. הוא רוצה לבקש סליחה אישית. על שישה אנשים: סליחה ממשפחתה של דורה בלוך שהיתה בבית החולים בזמן המבצע ונרצחה בהוראת אמין הזועם והמתוסכל. סליחה ממשפחותיהם של אידה בורוביץ', פסקו כהן וז'אן ז'אק מיימוני שנהרגו בחילופי האש, וסליחה מיוחדת ממשפחת נתניהו. והוא מוסיף – סליחה מסורין הרשקו, שנפגע במבצע ונותר נכה. ואל תשכח, מוסיף ג'אפר, במבצע אנטבה נהרגו לנו עשרים חיילים. ועוד עניין קטן – במספר הקורבנות במבצע אנטבה הוא מונה גם את המחבלים הגרמנים והפלסטינים.

"זו היתה תחילת הסוף", הוא אומר על מבצע יונתן. "כל שליט צריך הילה של בלתי מנוצח. וההילה הזו נפגעה באותו לילה. למחרת לעגו לי הילדים בבית הספר". הוא מאשים את קדאפי. גם בהשפעה הרעה על אביו, בתככנות ובבוגדנות אבל בעיקר על המבצע – המטוס הרי היה מיועד לנחות בבנגזי, אבל קדאפי לא רצה את התסבוכת ושכנע את אמין לקבל את המטוס. והוא נעתר, חשב שיוכל לתווך.

אז היה בשיא כוחו – נשיא ארגון אחדות אפריקה, שליט אוגנדה, האדם שהיה מיוזמי החלטת האו"ם הנודעת לשימצה שבה הוכרזה הציונות גזענות. ומאז באה הנפילה. לימים – או כך לפחות טוען ג'אפר – בא אמין בטענות לפלסטינים. "עליכם להילחם הוגן", אמר להם. לא טרור. קרב פנים אל פנים. כך תשיגו יוקרה. וכשפרצה מלחמת לבנון הראשונה, רצה לשלוח את ג'אפר הצעיר, שבין השאר למד לימודי גרילה בערב הסעודית ובלוב, להילחם נגד צה"ל. אבל הוא סירב. "לא רציתי ואינני רוצה להילחם את המלחמות של אבי", הוא אומר לי. "מדוע שאלך להילחם נגד ישראל? מה היא עשתה לי רע? אני רוצה להילחם נגד אובוטה (נשיא אוגנדה לפני ואחרי אמין), הוא האוייב שלי".

אמין נשוי לזייתון, ואב לחמישה: ג'אפר הבן, סעודה, אידי, חסן וחוסיין התאומים. שאלתי אותו איך נתן לבנו שם כה טעון כמו אידי אמין. "בגאווה גדולה", השיב. "יש שבעה אידי אמין בדור השלישי. קרוים על שם סבם, ואין שום בעיה".

ואי אפשר כמובן בלי רשימת התארים הכה מפורסמת: הוד הצטיינותו הנשיא לכל החיים, פילדמרשל החאג' דוקטור למשפטים אידי אמין, בעל צלב ויקטוריה, אות השירות המצוין, אדון כל חיות האדמה ודגי הים, כובש האימפריה הבריטית באפריקה בכלל, ובאוגנדה בפרט, ומלך סקוטלנד. אולי הרגע היחיד בראיון שבו ראיתי כעס אצל ג'אפר אמין היה כששאלתי אותו אם רשימת התארים הזו שהעניק אמין לעצמו מצביעה על ילדותיות. "ילדותי זה התואר שנתנו האירופים לנו, האפריקנים. ילדותיים. זו מילת גנאי של הלבנים. אני מעדיף לחשוב על אבי כעל אדם נאיבי. והוא ממשיך בתיאור של אדם שרבים באוגנדה, או בעולם, לא בדיוק יזהו: "הוא תמיד ראה את הטוב בכל אדם. אדם שקט, מהורהר, לא זועם". וזאת על האדם שבתקופת שלטונו מעריכים שהורה על רציחתם של כשלוש מאות אלף בני אדם, בהם נשיא האוניברסיטה, הבישוף של הכנסייה האנגליקנית ורבים רבים אחרים. הוא מצדיק הכל בכך שאביו היה מוקד לגאווה אפריקנית, היחיד מהמנהיגים בעל ביטחון עצמי מול האירופים והאמריקנים.

"אבי היה חייל, לא פוליטיקאי", הוא מנסה להסביר לי, אולי גם לעצמו את הפרדוקס. בימיו האחרונים אמר לי: "תמיד הייה אתה עצמך. אני הייתי אמור להיות לא יותר מקוטף קני סוכר, והנה הפכתי לראש מדינה, ולגולה. הגלגל מתהפך. לעולם אל תוותר. תמיד זכור מי אתה".

אז בחרתי בדרך הפיוס, מסכם ג'אפר אמין. "אי אפשר להמשיך לשנוא לנצח. כיום באוגנדה 52% מהאוכלוסייה הם מתחת לגיל 14. כמעט 80% מתחת לגיל עשרים. באפריקה כולה מספר התושבים מתקרב במהירות מפחידה למיליארד וחצי בני אדם. "יש בי כעס. אבל הזמן מרפא הכל. צריך אומץ כדי להתכבר על הכעס. וחשוב מכל - אנו חייבים להפסיק את השנאה למען הדורות הבאים".