ולנטינה ואנה

מאת תולי שרגאי

"עברתי התמוטטות עצבים. רציתי לברוח מהמקום הזה וביקשתי מלקוח לעזור לי. מתברר שהוא היה אחד מהם ואני הוכיתי על ידי הבעלים. לא היה לאן לברוח. על הסורגים היו חלונות ושומרי ראש שמרו עלינו יומם ולילה".

היא היתה בת 27. פסיכולוגית ועובדת סוציאלית במולדביה. קוראים לה ולנטינה. במולדתה פגשה ישראלי שהבטיח לה עבודה כנציגה של חברה בישראל. באוגוסט 1998 הגיעה לארץ, את האשרה סידר לה הישראלי. כשהגיעה לנתב"ג, נלקחה ולנטינה לבית מלון. למחרת נלקחו ממנה דרכונה, כספה וכרטיס הטיסה חזרה והיא נלקחה לדירה. משם היא לא יצאה במשך חודשיים.

"התנאים היו נוראיים", היא מספרת. "נערה אחת הוחזקה במרתף ועבדה שם במשך שמונה חודשים. כתוצאה מהלחות הגבוה שם היא לקתה בשחפת. רוב הבנות סבלו ממחלות שונות – מחלות מין ומחלות אחרות".

בסופו של דבר הצליחה ולנטינה לברוח יחד עם אשה נוספת בקפיצה מהקומה הראשונה. הן חזרו לבית הבושת כדי לעזור לאשה נוספת לברוח ונתפסו בפשיטה משטרתית. ולנטינה נעצרה בעוון אי נשיאת מסמכים מתאימים. למרות ששמחה על פשיטת המשטרה, ולנטינה חששה להעיד נגד האדם שמכר אותה לבתי הבושת, מאחר שהיה ברשותו מידע על משפחתה באוקראינה.

אנה בת 31, מורה לפיסיקה בסנט פטרסבורג ברוסיה. היא פותתה להגיע לישראל בהבטחה לעבודה במשכורת של אלף דולר בחודש, פי עשרים ממשכורתה ברוסיה. הישראלי שהבטיח לה את העבודה הבהיר לה כי מדובר בתעשיית המין אולם הבטיח לה כי התנאים יהיו טובים.

באוקטובר 1998 נחתה בישראל. דרכונה נלקח ממנה והיא ננעלה בדירה יחד עם שש נשים נוספות, כולן מחבר העמים. פעמיים הועמדה למכירה פומבית. בפעם השנייה נקנתה בעבור עשרת אלפים דולר ונלקחה לחיפה. היא הוחזקה בדירה עם סורגים יחד עם נשים אחרות ואולצה לעבוד בזנות. חלק ניכר מהכסף שהרוויחו נלקח מהן על ידי הסרסורים, בתירוץ של קנסות. כחצי שנה לאחר שהגיעה לארץ נעצרה אנה בפשיטה של המשטרה על הדירה בה עבדה והואשמה בעיסוק בזנות. בבית המשפט הוצגו מסמכים בחתימתה בהם היא מודה שעבדה בזנות. כל המסמכים היו בעברית. מיותר לציין שאנה איננה קוראת או כותבת בשפת הקודש.

חודש ימים הוחזקה בבית המעצר קישון, ולא ניתן לה ליצור קשר עם הקונסול הרוסי. איש לא טרח לספר לה כי היא אמורה לעלות לתת עדות נגד הסרסור שלה. כשנודע לה, היא סירבה מחשש שזה יפגע בילדתה.

העדויות באדיבות ארגון אמנסטי