"אלוהים אוהב אותי כמו שאני": להט"בים דתיים יצעדו בירושלים

(הפגנה בתל אביב בחודש שעבר נגד הכוונה למנוע מזוגות חד-מיניים לאמץ ילדים)

מצעד הגאווה שיתקיים היום (חמישי) בירושלים יהיה בסימן להט"בים דתיים וצפויים לצעוד בו מאות דתיים, חברי הקהילה וסטרייטים. לקראת האירוע, המאורגן על ידי "הבית הפתוח לגאווה ולסובלנות בירושלים" שמציין 20 שנות פעילות, צועדים דתיים סיפרו לוואלה! NEWS מדוע יצעדו ולמה דווקא בירושלים, שנתיים לאחר הרצח של שירה בנקי.

אוריה בן ברית, בן 28, הומו וא-מיני. רווק. חבר ועד ב"חברותא" ופעיל בארגון "שובל - חינוך לסובלנות בציבור הדתי"

"אני צועד כי חשוב לי בתור מישהו שגר בירושלים להגיד שאנחנו כאן, הקהילה בכלל והדתית בפרט. להראות שאנחנו כאן בכמויות גדולות ולהראות לבני נוער דתיים שהם יכולים פחות לפחד ולראות שיש עתיד ורוד", הסביר בן ברית. "הבנתי שאני הומו בגיל מאוד צעיר, לא זוכר ממש את הנקודה אבל בסביבות גיל עשר שמעתי את המילה והלכתי לקרוא עליה באנציקלופדיה. בשנים שאחרי לא התעסקתי בזה יותר מדי ובעצם קודם הבנתי שאני הומו ואחר כך שאני שונה מרוב הבנים סביבי".

לדבריו, בסביבת החינוך הדתי שבה גדל לא דיברו על נטייה מינית. "בפעם ראשונה פתחתי את זה בפני חבר טוב בגיל 19, הוא היה חבר טוב אבל לא קיבל את זה טוב. מאז עברתי תהליך ארוך שבסופו ממקום שהאמנתי שאין דרך לחיות כהומו במסגרת החברה הדתית הבנתי שיש לי מקום ויש תשובות. הבנתי שאלוהים רוצה בטובתי ואוהב אותי בדיוק כמו שאני. מצאתי את ארגון 'חברותא' וקהילה דתית גאה שמאפשרת לי להכיר אנשים כמוני. מצאתי גם קהילה דתית שאני מתפלל בה ומקבלת אותי".

איך המשפחה קיבלה את היציאה שלך מהארון?

"בהתחלה סיפרתי לאחיות שלי, היה להן קשה לשמוע ששמרתי הכול בבטן עד גיל 21 והן בעיקר חששו איך ההורים יקבלו את זה. להורים בהתחלה היה מאוד קשה להתמודד עם חוסר הידיעה לגבי העתיד שלי, לגבי מה יגידו. הרבה מהתגובה שלהם הייתה דאגה לשלומי. הם נכנסו לקבוצת תמיכה להורים להט"בים, 'תהילה', שמאוד עזרה להם".

בן ברית גילה בנוסף שהוא א-מיני. "א- מיניים זה אומר אנשים שיש להם משיכה מינית נמוכה עד לא קיימת. רק לפני שנתיים יצאתי מהארון כא-מיני, זה לקח לי הרבה זמן כי חשבתי שבגלל שגדלתי בחינוך דתי המיניות שלי לא מפותחת עד שלפי שנתיים הבנתי שהמיניות שלי היא מה שהיא ויחסי מין זה לא משהו שממש מעניין אותי. אני כן מעוניין במין אבל יחסית העניין שלי פחות מאנשים אחרים. מיניות זה ספקטרום אבל בכיוון העוצמה אני באזור הנמוך של עוצמת המשיכה".

חוסר העניין המיני הקל עליך כהומו בארון?

"כנער הייתי יותר מיני ממה שאני כמבוגר. הקושי היה אותו קושי, הייתי מתאהב בחברים כנער ופחות חושב עליהם בצורה מינית אבל היה לי קשה לחשוב שאני לא יכול לדבר איתם ושמה שאני מרגיש פגום ובאמת היה קושי. זה יותר שונה כמבוגר שאני פחות צריך להתמודד".

יאיר שטראוס , 27 , גר באריאל, מתכנת. נשוי לגבר. אב לשתי בנות מנישואים קודמים לאשה

"אני בא מהקהילה הדתית וגם בן הזוג שלי. המון שנים לא התמודדתי עם מה שהרגשתי, הייתי בהדחקה וכשהתחלתי להתמודד שיתפתי את אשתי והגענו להחלטה שנפרדים", סיפר שטראוס. לפני שנה התגרש מאם בנותיו, אותה הכיר בגיל שלוש ומאז היה עמה בקשר.

"הסיפור שלי מיוחד כי הכרתי את אשתי בגן והיא הייתה מבחינתי האישה של החיים שלי ולא התמודדתי עם הידיעה הזו שהיא הייתה בקופסה בראש. אתה לא מתמודד עם זה כי זה אסור והיה לי אותה שהייתה בשבילי הכול", הסביר. "כשהתחלתי לשאול את עצמי שאלות הכול כאילו התמוטט. היא הופתעה. לא אהבה את הרעיון - למרות שהמחשבה שלי הייתה כן להישאר איתה. מהר מאוד זה נגמר. סיפרתי גם למשפחה שבהתחלה אמרה אולי בכל זאת אמצא מישהי ואתחתן שוב אבל מהר מאוד הבינו שזה לא הכיוון ותמכו בי. הכרתי את בן הזוג שלי והיום אנחנו נשואים. הבנות שלי מכירות אותו ואוהבות אותו".

אתה מרגיש שיש היום יותר קבלה במגזר?

"המשפחה הגרעינית, ההורים הסבא והסבתא, רואים שטוב לי ושאני מאושר. רואים את הזוגיות שלי, כמה הבנות שלי אוהבות אותו. הם פשוט מאושרים שטוב לי. עם המשפחה היותר מורחבת קצת יותר קשה. יש מצד אחד יותר קבלה ומצד שני יותר אנטגוניזם במגזר. מה שאין זה את ההבנה האמיתית שזה משהו שהוא נכון ואמיתי".

שטראוס קורא לכולם להשתתף מחר במצעד. לדבריו, "אנחנו צועדים בשבילנו ובשביל שאר האנשים שלא יכולים כי הם מפחדים. מה שאנחנו מבקשים זה להקים משפחות, הרבנים טוענים שאנחנו רוצים להרוס את מוסד המשפחה אבל אנחנו רוצים לחזק ולהעצים את מוסד המשפחה, כדי שגם אנחנו לא נהיה בודדים".

אריאלה מטר, בת 29, מתגוררת בירושלים, סטרייטית, רווקה. חברה בקבוצת "קהילה דתית תומכת"

"גדלתי בבית דתי בקהילה חרד"לית", סיפרה מטר. "חינכו אותנו לחשוב שהקהילה הגאה הם חולי נפש, בעלי בעיה התפתחותית ודברים בסגנון הזה. לי זה הציק מבחינה אמונית. הציק לי איך יכול להיות מישהו שנראה לי לגמרי בסדר ואפילו יפה איך יכול להיות שזה נחשב לא מוסרי, נגד התורה ועוד. בגיל 20 ומשהו עברתי תהליך דתי עם עצמי. והחלטתי יחד עם כמה חברות ללכת למצעד, לראות מה זה ולתמוך, בלי להכריע איזו הכרעה הלכתית. גילינו שהקול שלנו חסר שם, שיש הרבה להט"בים דתיים והציבור זנח אותם ובעט אותם החוצה וזה לא בסדר, לא מוסרי לא יהודי ולא מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. לכן אנו חמש שנים כבר צועדים, יש לנו קבוצה של דתיים ודתיות שבאים להראות תמיכה".

לדברי מטר, המצעד בירושלים חשוב במיוחד כי "ירושלים היא עיר שיכולה להיות מאוד מקוטבת ויש בה הרבה סוגים של דתיים שונים וכולנו חיים ביחד בשלום ובאהבה. הייחודיות של ירושלים שהיא מחברת בין אנשים שונים וזה משהו שאנחנו רוצים בה, שלא תיצור קיטוב".