"נראה לי שפרסמו את הפרופיל שלי באתר היכרויות של מקריפים", כתבתי ביום שני בערב לקולגה בדסק החדשות, בליווי צילום מסך. עשרות בקשות חברות הגיעו באופן מחשיד לאורך היום, בזו אחר זו, מכל העולם: בעברית, בערבית, באנגלית ובספרדית. הודעות הזויות לוו אליהן, לא משהו שנשים בפייסבוק לא מכירות, אבל המסה והישירות כבר היו חשודות מאוד. חלק מההודעות היו קוליות, חלקן היו סתם גיפים חסרי משמעות וחלקן הזמינו אותי ל"קשר חם ומפנק". אז, עוד לא ידעתי שכולם מגיעים מאותה מאורת ביבים.
ב-23:30 בלילה הגיעה נוטיפיקציה בפייסבוק: מישהו שיתף תמונה שלי. מוזר, חשבתי. לא פרסמתי שום תמונה בזמן האחרון. נכנסתי וראיתי שהוא אכן שיתף תמונה אבל לא ישירות מהפרופיל שלי, אלא משיתוף בקבוצה אחרת. כלומר, הוא שיתף פוסט שמישהו כבר שיתף. כלומר, תמונתי שותפה בקבוצה.
הכירו את "Fathers for justice and peace לב אמיץ". כ-150 אלף גברים בקבוצה אחת שתיאוריה כתובים בכמה שפות, ומתהדרת בהיותה קהילת אבות שנלחמים על ילדיהם לאחר גירושים מכוערים. בתיאור הקבוצה, מבהירים המנהלים: "מותר הכול חוץ מפורנו". מה זה הכול? תמונות של נשים, בכל כמה דקות. כל מיני נשים, תמונות ישירות מהפרופיל שלהן, ובין היתר גם אני. התמונה הראשונה שלי שותפה לפני שבוע, ובה אני מטפסת בשטח. התמונה השנייה היא תמונת פרופיל שהועלתה לפני שנתיים במסגרת מחאת הרשת למען מאי פאטל, ובה אני לובשת בגד ים.
העיניים שלי כמעט יצאו מהחורים שלהן. מאות לייקים על התמונה, תגובות נוסח "מקסימה", "Oh hello sexy" וכו' וכו'. ומשם הדרך להצעות חברות והודעות זימה היא קצרצרה. רפרוף בקבוצה גרם לי להבין שהתמונות שעולות לשם הן כמעט מכל קשת הנשים נשים עם ילדים, נשים מבוגרות, צעירות, לבושות לחלוטין, בבגד ים, בסלפי, בהכול. האדם הכי פעיל בקבוצה הוא גם המנהל שלה, ומתחזק אותה מכמה פרופילים וזה מה שהוא כנראה עושה רוב היום. בתגובה, גברי הקבוצה (כן, כמה מהם כנראה פרופילים מזויפים), פונים לאותן הנשים.
שיימינג לכולם או חסימת הפרופיל, זה באמת ישנה משהו?
פרסמתי פוסט זועם ב-02:00 בלילה, שהפך לוויראלי, במפתיע, במהלך היום. ההתחלה הייתה נעימה: הרבה תמיכה מחברים שסייעו לי ודיווחו הן על הפרופיל של מנהל הקבוצה והן על הקבוצה. ההמשך הפך ל"למה את לא פונה למשטרה?". ובכן, השטח הזה אפור. התמונה שלי ציבורית, היא שותפה בקבוצה בלי יותר מדי תיאורים זימתיים, מה שהופך הכול לקצת מסובך יותר. הייתי צריכה זמן להתייעץ ולחשוב, בטח לא לרוץ בתוך שעתיים לתחנה הקרובה לביתי ולהגיש תלונה, כשאני לא בטוחה אפילו על מה. ולבסוף הגיעו האנשים החכמים באמת: "מי שמעלה תמונה ציבורית בבגד ים, שתיקח בחשבון שזה מה שיקרה".
מה שמופלא בסיפור הזה זה שהתמונה המדוברת שהייתה תמונת פרופיל לפני שנתיים עלתה תחת הכיתוב Still not asking for it. אני תוהה כמה מבין המצקצקים חסמו את תמונת הפרופיל שלהם - כרטיס הביקור שלהם - כך שמי שאינו חבר שלהם לא יוכל לראות אותה. מה גם שזה פשוט לא רלוונטי, כי אין כוונות תמימות בהעלאה סיסטמתית של תמונות של נשים לקבוצה של 150 אלף גברים. מי שלא רואה את זה, ובכן, שיעשה בדק בית.
כשהמלעיזים טבעו בים הצקצוקים של עצמם, התחילו לצוץ ההשלכות. נשים טובות וחזקות שקרובות אליי החלו לעבור על הקבוצה ולספר לנשים שתמונותיהן שותפו שם, כדי שיבינו למה הגיע אליהן מבול של הצעות חברות. מה נעשה? נחסום את כלל הפרופילים שלנו לחברים בלבד? נחסום עשרות הודעות? נעשה שיימינג לעשרות השולחים? עשרות נשים שהגענו אליהן ביממה האחרונה לא בטוחות מה עכשיו. תלונות חוזרות ונשנות לפייסבוק על הקבוצה ועל העומד בראשה העלו חרס. בינתיים, מי שפנו אליה ומצאה את עצמה בקבוצה מנסה לחסום את הפרופילים השונים של אותו מנהל אבל הוא מוסיף להעלות את התמונות ולא תמיד החסימה מצליחה.
ואז התקשרתי אליו
להשיג את הטלפון של מנהל הקבוצה זו לא משימה קשה במיוחד, פשוט כי הוא פרסם אותו בעצמו בעמוד הפייסבוק שלו. בשיחה איתו, בתור התחלה, הוא אמר שהוא מוכן להוריד את התמונות המדוברות (לא קרה עד למועד עליית הטור), אבל טרח להוסיף שזו בגדול בעיה שלי. הוא סיפר לי שפמיניזם זו כת מטורללת ושאם אני לא רוצה שהתמונות שלי יופצו, מוטב שלא אפרסם אותן עם אפשרות לשתף. "זו מדינה דמוקרטית", הוא הסביר, "ואם כבר שתדעי שאני יכול לתבוע אותך על הפחדה". מוטב שלא אעלה על הכתב איך עניתי לו. גם אם הוא ימחק את התמונות שלי, אני הרי לא לבד בסיפור הזה, יש עוד מאות, אם לא אלפי נשים בקבוצה.
לפייסבוק כבר פניתי ישירות עם פרסום הטור, אולם העניין עדיין בבדיקה וטרם נמסרה תגובה רשמית.
הסיפור הזה בעיקר מזקק את המוזרות והפרדוקסים שיצר עידן הרשתות החברתיות. הכול חוקי, אבל גבולות המוסר לחלוטין נפרצו בו יחד עם פולשנות מופרכת. ניצול הפלטפורמה של גברים שמגיעים לכאורה להיות Fathers for justice and peace ומתעסקים בריור מתמשך על תמונות של נשים ובעיקר התחושה ששום מקום לא לגמרי בטוח, כי האלגוריתם של כלב השמירה של מה שזה לא יהיה, כלומר פייסבוק, לא עושה עבודה כל כך טובה. ולסיום, כי הגבולות בין "מותר" ל"אסור" מעולם לא היו מטושטשים כל כך, אבל הקו המוחלט שקובע: "זה לא בסדר", דווקא מעולם לא היה ברור יותר.