נקמה אינה דרכנו: אני דרוזי, ואני מתנגד להרס בתי המחבלים

עצומה שמאחוריה עומדים פעילים, בשם העדה הדרוזית, ועליה חתומים יותר מ-12 אלף בני העדה, קוראת לראש הממשלה בנימין נתניהו, ולשר לביטחון הפנים גלעד ארדן, להרוס את בתי המחבלים שביצעו את הפיגוע בהר הבית בסוף השבוע האחרון, שבו נהרגו השוטרים כמיל שנאן והאיל סיתאווי. העצומה פורסמה תחת הכותרת "העדה הדרוזית דורשת הריסת בתי המחבלים ושלילת אזרחותם", ובסיומה חתימה בשם "העדה הדרוזית".

אני דרוזי, ואני מתנגד לעצומה הזאת מכמה סיבות פשוטות; המפגעים שיצאו מאום אל פחם ביום שישי האחרון, עשו דרכם לירושלים כשהם חדורי שנאה, מונעים מאידיאולוגיה קיצונית, במטרה לבצע פיגוע בהר הבית למען אל אקצא, למען פלסטין, למען השד יודע מה; הם לא תכננו להרוג שני שוטרים דרוזים, הם לא תכננו נקמה בעדה הדרוזית. רצה הגורל ולמקום נקלעו שני שוטרים, מטובי בניה של העדה - ואני זאת על סמך היכרות עם אחד מהם, תושב הכפר שלי, חורפיש.

באותה מידה, במקום יכלו לעמוד שוטרים מוסלמים או נוצרים, ואיני חושב שאז הפלסטינים והקיצונים היו מגדירים את הפיגוע כפחות מוצלח, או היו מתאבלים על השוטרים המוסלמים שנהרגו.

מעורבות של ערבים ישראלים בפיגועי טרור היא תופעה זניחה יחסית; הדעות מאוד חלוקות בשאלה אם הרס בתי מחבלים אפקטיבי או לא, אך מה שבטוח הוא שפעולה כזו לא תחזיר את יקירינו לחיים.

לכן אני חושב שיש לקחת צעד אחורה ולתת לגורמים המקצועיים ולמערכת הביטחון לפעול כנכון בעיניה, ולעשות את הצעדים הדרושים למיגור ולבלימת מקרים דומים בעתיד. שהם יחליטו אם להרוס בית או לא.

העדה הדרוזית שרויה באבל כבד מנשוא בשבוע האחרון. דמם של השוטרים עוד לא יבש, והרגש עובד שעות נוספות. לא יכולתי להישאר אדיש למשמע בני משפחותיהם של השוטרים שיצאו עם מסר פיוס, אהבה, שלום ואופטימיות. עד עכשיו השקט נשמר וכל הצדדים פעלו באיפוק ובאחריות יוצאים מהכלל - בין אם מצד ההנהגה, ובין אם מצד האזרחים עצמם.

אני, כדרוזי, לא רוצה להיות חתום על הרס בתי המחבלים, אני לא רוצה לחשוב על היום שאחרי. אני לא רוצה להיות חתום על דבר שעלול להצית שנאה בין דרוזים למוסלמים ולמתיחות בין שתי הדתות.

מרבית הכפרים הדרוזים בישראל חיים בשותפות גורל ובשכנות עם מוסלמים ונוצרים. הדרוזים חיים בהרמוניה מעוררת הערצה, וכתושב חורפיש אני נושא את שם הכפר שלי בגאון ככפר מעורב שחיים בו דרוזים, מוסלמים ונוצרים בשלום, שלווה ואהבה.

לא אזיל דמעה אם בתי המחבלים אכן יהרסו לבסוף, או במקרה שבו ישללו את האזרחות למשפחותיהם, אבל אני חושב על המחר, על היום שאחרי. אני לא רוצה לתת ליצר הנקמה והכעס שלי להרוס לי את החיים ולהבעיר שנאה שאיש לא ירוויח ממנה.

בואו נשאיר את ההחלטה על הריסת בתים לגורמים הרלוונטיים, ואנחנו נכאב את מות יקירינו שקיפחו את חייהם בגלל שנאה. נתמוך אחד בשני, נתאושש ונמשיך לבנות עתיד משותף שמבוסס על אהבה, כבד ומסר לדורות הבאים.

נ.ב.
לכל השרים ובכירי המדינה שגדשו את חורפיש ומרר בשבוע האחרון, והתגאו בעדה שלנו תוך חלוקת שבחים לשותפות הגורל של הדרוזים והיהודים - כשהם שבים על סיסמאות מז'אנר "כולנו אחים" ו"גורלנו משותף" - קודם כל, תודה, אבל הייתי שמח לראות אתכם מבקרים בכפרים דרוזים גם במועדים אחרים, לא רק במהלך קמפיין בחירות ובשעת הלוויות.

הכותב הוא עיתונאי במערכת רדיו ללא הפסקה - 103FM