אידיל אסר היא פעילת זכויות אדם, אנס קנטאר הוא שחקן כדורסל, סלהאטין דמירטאש הוא מנהיג המפלגה הכורדית ועלי אבצ'י הוא במאי סרטים. כולם מגיעים מרקע שונה ועוסקים במקצועות שונים, אך הם חולקים מכנה משותף עגום במיוחד - כולם נפלו לרדיפת המשטר של רג'פ טייפ ארדואן מאז ניסיון ההפיכה לפני שנה, שמצוין היום (שבת) בטקסי זיכרון. יום דיכוי המרד הפך לחג לאומי בטורקיה המשנה את פניה ומתרחקת עוד יותר מהמערב שאליו היא רצתה להידמות עד לפני שנים לא רבות.
בקצב מוגבר וחסר תקדים, טוהרו בשנה האחרונה יריביו של הנשיא ממוסדות השלטון והציבור, החל מזרועות הביטחון, משרדי הממשלה השונים ועד לאוניברסיטאות ולקבוצות ספורט. כל מי שנחשד באהדה ובסימפטיה לפתהוללה גולן, פעם האיש שסייע לארדואן לנתץ את מורשתה החילונית של טורקיה וכיום אויבו הגדול, סולק ממשרתו במקרה הטוב והושם מאחורי הסורגים במקרה הרע והשגור.
המספרים בלתי-נתפסים. כ-150 אלף איש הודחו משורות הצבא, המשטרה, השלטון המקומי, מערכת המשפט, מערכת החינוך, התקשורת, רשויות הדת וכל מוסד אחר שלממשלה יש השפעה עליו ב-12 החודשים האחרונים. עוד 50 אלף איש מכלל המגזרים בחברה נעצרו, רבים מהם נשלחו לעונשי מאסר כבדים ואחרים ממתינים למשפטם כשהם נמקים בבתי הכלא. בגל האחרון, שהוכרז אתמול, נבעטו כלאחר יד עוד כ-7,000 אנשי ציבור, רובם אנשי משטרה.
שנה אחרי האירועים הדרמטיים שריתקו את כל העולם למשך כמה שעות, ואיימו להפיל את הכלכלן לשעבר ששוחק בהדרגה ובהצלחה את הדמוקרטיה בטורקיה זה כמעט 15 שנה, מעט מאוד נותר מאותה רפובליקה חילונית שייסד כמאל אטאטורק על חורבות האימפריה העות'מאנית.
בליל ה-15 ביולי, שישי, לקראת חצות, החלו הדיווחים להתגלגל במהירות. גשרי הבוספרוס ופתיח סולטאן מהמט באיסטנבול נסגר על ידי כוחות צבא, ומטוסי קרב חגו בשמי אנקרה. בתחילה היה נדמה כי מדובר בתרגיל צבאי, אולי בכוננות גבוהה ממתקפת טרור, אך אט-אט התבהרה התמונה. הצבא - כעבור כמה שעות התברר כי היה זה רק חלק לא גדול ממנו - לקח על עצמו את התפקיד ההיסטורי פעם נוספת, להגן על ערכי הכמאליזם ולעצור את אלו המבקשים לשנות את אופיה של המדינה. ארבע הפיכות התחוללו בטורקיה מאז היווסדה במתכונתה הנוכחית ב-1923, ואלו בלמו פעם אחר פעם מפלגות אסלאמיות שחתרו תחת עיקרון החילוניות.
באותו ערב, נראה היה שההיסטוריה חוזרת על עצמה. חיילים התפרסו במקומות אסטרטגיים בשתי עריה הגדולות של טורקיה, השתלטו על מבנים חיוניים ועצרו את הרמטכ"ל הולוסי אקר. חיילים פלשו למבנה רשות השידור הציבורית TRT והכריחו את אחד השדרנים להקריא הצהרה דרמטית, שלפיה הכוחות המזוינים לקחו את השלטון כדי "להשיב את הסדר החוקתי על כנו ולשמור על החירויות והדמוקרטיה".
על פניו, הייתה זו הפיכה לפי הספר. ארדואן שהה באותו זמן בחופשה במרמריס, הממשלה שררה בכאוס והמורדים אחזו בנקודות שליטה אסטרטגיות - אך דברים החלו להשתבש. בראש ובראשונה, היה זה כישלון הקשורים לנטרל את הנשיא. ארדואן הספיק להימלט מהמלון שבו שהה דקות לפני שכוחות מיוחדים, שנשלחו לעצור אותו או לחסל אותו, נחתו במתחם ונתקלו באנשי המשמר הנשיאותי שהמתינו להם.
למורדים ניתנה הזדמנות נוספת - שני מטוסי קרב מדגם F-16 התבייתו על המטוס הנשיאותי של ארדואן ומסיבה לא ברורה נמנעו מליירטו. לימים יסופר כי הטייס, בתעוזתו, אמר בקשר כי זו טיסה מסחרית של חברת התעופה הלאומית "טורקיש איירליינז", ובכך הציל את הנשיא, אך לא ברור אם אכן זו הסיבה האמיתית. ספק אם בשנים הקרובות ייחשפו פרטי העלילה המלאים, כשברקע צצו כמה הסברים ותיאוריות.
אחת מהן גורסת כי רוסיה, שעמה הסתכסכה טורקיה רק כחצי שנה קודם לכן בעקבות הפלת המטוס בסוריה, הזהירה את ארדואן מפני הפיכה המתוכננת נגדו, וכך הוא ידע להימלט מאתר הנופש. גרסה זו עשויה להסביר את העובדה שהביקור הראשון שערך נשיא טורקיה אחרי ההפיכה היה ברוסיה, שם נפגש עם ולדימיר פוטין וחיזק את קשריו עמו.
כך או כך, זו הייתה התפנית בעלילה באותו לילה סוער, וארדואן ערך את שיחת ה"פייסטיים" הבלתי-נשכחת לכתבת רשת CNN בטורקית כשעתיים לאחר תחילת ההפיכה, בעודו במטוס. דרך הסמרטפון, הנשיא דחק בתומכיו לצאת לרחובות ולעצור בגופם את ההפיכה ובכך הנחית את המערפת על ראשם של הקושרים. בסביבות השעה 4:00, אחרי שאזרחים התעמתו עם מורדים בכיכר טקסים - שלפני שנים אחדות הייתה מוקד ההתנגדות לארדואן - ושחררו את נמל התעופה אטאטורק, נחת ארדואן ונשא נאום תוקפני במיוחד.
יידרשו עוד שעות אחדות כדי לדכא את המרד, שגבה את חייהם של כ-250 בני אדם, אך טורקיה לא חזרה עוד לשהייתה. הפוטש הכושל אפשר לארדואן להתקדם בתכניתו לחסל את שלטון החוק ולשנות מהיסוד את אופייה של המדינה בת 80 מיליון התושבים.
גולן היה לאשם המידי בתכנון ההפיכה, על אף שהכחיש זאת מפורשות. שנה אחרי, גם עתה סבורות מדינות המערב כי הטענות של אנקרה מופרכות, וככל הנראה היה זה מרד של פלג נואש בשורות הצבא, שייתכן שצפה גל טיהורים נוספים בשורותיו ובחר לנקוט מהלך דרמטי. בקרב מתנגדיו של ארדואן, יש גם מי שסבור שההפיכה בוימה כדי להצדיק את כל צעדי החירום וגלי הטיהורים ההמונים נגד מתנגדי הנשיא.
בעוד הקרב על הנרטיב נמשך, בשטח ארדואן שינה סדרי עולם. שליש מהקצונה הבכירה נעצר או הודח, והצבא השני בגודלו בנאט"ו נחלש משמעותית והתרוקן משורותיו, גם בדרגי הקצונה הזוטרה. גנרלים טורקים בכירים בשורות הברית הצפון-אטלנטית ביקשו מקלט במדינות שבהן שהו מחשש למעצרם בבית, ומפקד נאט"ו באירופה קרטיס ספגרוטי הודה כי יכולתה של הברית נחלשה משמעותית.
על אף שהצבא הדלדל בשליש מסדר הכוח שלו, ארדואן יצא למבצע צבאי נרחב בצפון סוריה באוגוסט, לכאורה נגד ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) אך לא פחות מכך כדי לסכל את שאיפותיהם של הכורדים הסורים להקים ישות מדינית. מבצע "מגן הפרת" גבה את חייהם של עשרות חיילים טורקים, אך בימים אלו שוקדת אנקרה על מבצע נוסף באזור. איום צבאי קיומי הוא חיוני להישרדותם של משטרים רודניים.
האבסורד במצב בטורקיה ניכר היטב במערכת המשפט, אחד מ"קני גולן" שנוקו היטב בשנה האחרונה. רבע מהשופטים ומהתובעים סולקו מתפקידיהם, ובתי המשפט אינם מסוגלים להתמודד עם עשרות אלפי התיקים נגד החשודים במעורבות בהפיכה. אלו ממתינים למשפטיהם, חלקם מבלי לדעת מהן העבירות המיוחסות להם. מי שכבר מובא מול שופט, זוכה למשפט ראווה כשתומכי הממשלה זועקים בהתלהבות "עונש מוות" ויורקים על החשודים. חשד מספק בימים אלו הוא להחזיק בשטר של דולר, שלפי הרשויות משמש להעברת מסרים בין תומכי גולן. הפרנויה והרדיפה נמצאת בכל מקום.
לאחר ההפיכה, העלה ארדואן את הרעיון להשיב את עונש המוות לספר החוקים, למורת רוחו של האיחוד האירופי. בבריסל איימו כי יפסיקו את השיחות המלאכותיות ממילא על הצטרפות אנקרה לגוש, אך ארדואן מרבה להתייחס בביטול אל אותם איומים.
מבחינתו, יש דברים חשובים יותר לעשות מאשר להקשיב לגרמניה, להולנד ולמדינות אחרות, שאת התנהלותן השווה לזו של הנאצים אחרי שאסרו על חברי ממשלתו לערוך עצרות בחירות בשטחיהן לקראת משאל העם. אחד מהם הוא להחדיר ערכי דת למוסדות ציבור, שבעבר היו מחוץ לתחום של חינוך אסלאמי.
החל משנת הלימודים הקרובה, תלמידי בתי הספר בטורקיה יפסיקו ללמוד על האבולציה מאחר שהנושא הוגדר "שנוי במחלוקת" על ידי הרשויות. ארדואן, שאמר לא פעם כי הוא רוצה לגדל "דור של צדיקים" בטורקיה, ביטל השנה גם את האיסור על חיילות ללבוש רעלה, החלק האחרון בשרשרת שהחלה ב-2011. אז בוטל האיסור ההיסטורי על חבישת כיסוי ראש באקדמיה. מי שבתור ראש עיריית איסטנבול הודח מתפקידו ונכלא אחרי שציטט שיר דתי, הפך את הקערה על פיה.
ועם צעדים דרקוניים שכאלו, צריך תקשורת שתסקר את המתרחש בטורקיה בצורה המועדפת על ארדואן. חופש העיתונות בטורקיה נעלם בהדרגתיות בטורקיה בשנים האחרונות, אך מאז ההפיכה חייהם של העיתונאים הפכו לגיהנום. כ-150 עיתונאים נמצאים במעצר, רבים מהם מואשמים בתמיכה בטרור, ובארגון "עיתונאים ללא גבולות" הגדירו את טורקיה "בית הכלא הגדול ביותר עבור עיתונאים".
גם על תחום התרבות לא רדף ציד המכשפות הארדואני. ביום חמישי נעצר הבמאי אבצ'י, בחשד לקשרים לגולן, אחרי פרסום הטריילר לסרט המתאר את אירועי ליל ההפיכה. בין היתר, נראה ארדואן שאקדח מוצמד לרקתו, ואשתו ובנו בילאל נהרגים על ידי המורדים. הפקת סרט אוהד על הביוגרפיה של הנשיא שנה קודם לכן לא הצילה אותו ממעצר.
טריילר הסרט המתאר את אירועי ליל ההפיכה
מעט מאוד מעצורים נותרו נגד ארדואן. משאל העם הגורלי על שינוי המשטר הפרלמנטרי למשטר נשיאותי רב-סמכויות הסתיים לטובתו, והוא עשוי להחזיק ללא הפרעה בשלטון עד לסוף העשור הבא. ואולם, אותו משאל, שהתקיים באפריל, הותיר צוהר של תקווה - מיליונים העזו לומר "לא" לתכנית של ארדואן, שתאפשר לו למנות ממשלה ושרים ללא פיקוח הפרלמנט, ותומכיו של הנשיא ניצחו כנראה רק בזכות זיופים בקלפיות.
חלק ניכר מהם חבר לצעדת המחאה שהוביל מנהיג האופוזיציה החילונית החלושה, כמאל קיליצ'דראולו שהסתיימה במחאת ענק נגד ארדואן באנקרה. מאות אלפים גינו את גלי הטיהור והדיכוי של הממשלה, בהפגנה הגדולה ביותר נגד הנשיא מאז מחאת כיכר טקסים. חרף זעקתם, ייתכן שזו הייתה שירת הברבור של האופוזיציה. ארדואן כינה אותם תומכי טרור, כך שסביר שרבים ממארגני המחאה ייעצרו, אולי אף מנהיג מפלגת העם הרפובליקאית בעצמו.
