11 שנים חלפו מאז שפרצה מלחמת לבנון השנייה. המלחמה שהחלה עם חטיפתם של שני חיילי צה"ל, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, הסתיימה לאחר 34 ימים בקול תרועה גדול מצדו של חיזבאללה. הארגון איבד כ-700 לוחמים, אך מה זה לעומת 164 ישראלים שהיו עבורו חלק מ"ניצחון מן האל" (נסר מן אללה)? כך לפחות נכתב על שלטי הענק שנתלו ברחבי לבנון כדי לייצר את הנרטיב שרבים כל כך במדינה וברחבי המזרח התיכון האמינו בו. אלה היו ימי התהילה של מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, שהצטייר כמי שהצליח לעמוד בפני הצבא החזק ביותר באזור ואף להכות במדינת ישראל.
נסראללה היה אז המנהיג הערבי הנערץ ביותר, בלבנון ומחוצה לה, בקרב סונים ושיעים. כיום הוא ללא ספק אחד האישים הבולטים ביותר במזרח התיכון, אולם מעמדו בקרב המדינות הערביות השונות הדרדר מקצה לקצה. נסראללה נתפס בעיני רבים גם בלבנון (מלבד תומכיו השיעים) כבובה איראנית הממהרת לעשות את מה שמצווים עליה בעליה בטהראן. הוא אינו זוכה לפופולריות שהרעיפו עליו כלי התקשורת הערביים בקיץ ההוא של 2006 ולהיפך. רשתות הטלוויזיה שמיהרו אז לחבק אותו בעקבות "הניצחון" על הישראלים, כעת מוקיעות אותו ומאשימות אותו ואת אנשיו בפשעים נגד האנושות, לא פחות.
נסראללה הוא הגורם המרכזי להצטרפות חיזבאללה למלחמת האזרחים בסוריה. יש לכך לא מעט יתרונות אך גם חסרונות. כעת, לאחר שדאעש הובס בעיראק והצבא האמריקני כבר מודה שהוא פועל בתוך א-רקה, בירת דאעש בסוריה, אפשר לומר שנסראללה הוא חלק קריטי ממחנה המנצחים. וככזה, נסראללה זוכה כעת להשתתף בחלוקת העוגה. על אף שחלקים גדולים מסוריה כבר נכבשו חזרה בידי חיזבאללה וצבא אסד בסיוע רוסי, הארגון לא ממהר להשיב את כוחותיו ללבנון והמשמעות של כך נרחבת.
העמדות הצבאיות הארעיות של חיזבאללה ברחבי סוריה הפכו למוצבים זמניים, וכעת הזמניים הופכים להיות מוצבי קבע: מגורי חיילים, קראוונים וכל מה שיכול להעיד על התבססות או מעבר לשהיית קבע בשטח. נסראללה וארגונו למעשה הופכים את סוריה לחצר האחורית של הארגון, כחלק מהקמפיין האיראני לייצר רציפות שיעית בין טהראן לים התיכון. משמעות הדבר מבחינת ישראל - חיזבאללה, יחד עם איראן, יוכלו להקים צבא שיעי מקומי בסוריה או ברמת הגולן הסורית, שיפעל נגד מטרות ישראליות מבלי לגרום ללבנון לשלם את המחיר.
כך, בעוד מקבלי ההחלטות בישראל מובילים מדיניות שאומרת כי "לבנון תשלם" על הסלמה מצד חיזבאללה, הארגון עצמו עלול לנסות להרחיק את האש מלבנון ולהוציא לפועל פיגועים דווקא מאדמת סוריה. כך לפחות הוא מקווה לייצר חזית סורית מול ישראל מבלי לשלם את המחיר בלבנון. או במילים אחרות ללכת עם ולהרגיש בלי. היתרונות אינם מסתכמים בכך: לחיזבאללה תהיה גישה לאמצעי לחימה ומודיעין מתקדמים, שהיו בעבר ברשות צבא סוריה וכעת יהפכו גם לנחלת הארגון. הוא יזכה לציוד טכנולוגי ולנשק שובר שוויון.
ועדיין, ההשתייכות למחנה המנצח נשאה עמה גם מחיר כבד, אפילו כבד מאוד. אין מדובר רק באובדן הפופולריות בציבור. אלא בעצם העובדה שהציבור שלו, השיעי, נאלץ לשלם מחיר כבד כל כך בדמים, על הצלתו של בשאר אסד. מספר ההרוגים שלו נאמד בכ-2,000-1,800. רק השבוע פרסם אחד העיתונאים הסורים את תמונתם של שני ילדים לבנונים בגילאי 15 לערך, שנהרגו בקרבות בסוריה בשעה שנלחמו בשורות חיזבאללה. לארגון יש כ-6,000 פצועים. כלומר, מצבת הלוחמים שלו נפגעה מהיסוד. גוף צבאי שמאבד כשליש ממצבת הלוחמים שלו וצריך לסייע כספית לקבוצה הזו של הפצועים והורי ההרוגים, מאבד מטבע הדברים מלבד התמיכה בו, גם סכומים אדירים של כסף. לא מעט שנים יחלפו עד שחיזבאללה יתאושש מהמהלומות שספג בקרבות בסוריה, וספק אם יש לו כרגע תיאבון להסלמה מול ישראל.
התחרות בין איראן לארצות הברית על עתיד סוריה והאזור
ההסלמה מול ישראל לא נמצאת בראש מעייניו של הארגון השיעי. עבור חיזבאללה המאבק של הציר השיעי-רוסי מול הסוני במזרח התיכון ובעיקר מול ארצות הברית ובעלות בריתה הוא הקריטי כרגע. ולעת עתה חיזבאללה מבין כי הוא רק עוד מיליציה הפועלת בשירות האיראנים במלחמה האמיתית על חלוקת אזורי ההשפעה ממה שנותר מסוריה. הקרב או המרוץ הוא מול האמריקנים ולא מול ישראל, ואולי מכאן ההסבר להתבוססות של חיזבאללה בסוריה.
בשנתיים האחרונות פעלו בגזרה הסורית שתי חזיתות נפרדות לגמרי: האחת של צבא סוריה במערב המדינה יחד עם בני בריתו הרוסים, האיראנים וחיזבאללה. ההתמקדות שם הייתה באופוזיציה הסורית "הרגילה", כלומר, מג'בהת פתח א-שאם (א-נוסרה לשעבר) וכלה בקבוצות מתונות יותר. החזית השנייה התנהלה במזרח המדינה בהובלתן של ארצות הברית ובעלות בריתה נגד דאעש. ההתייצבות כעת של משטר אסד במערב המדינה בציר דמשק-חומס-רצועת החוף, פינתה משאבים ואנרגיות להתמודד עם ההשתלטות של בני הברית של ארצות הברית על שטחים במזרח המדינה.
האמריקנים מצדם מסייעים לשבטים ערביים שונים בדרום מזרח המדינה שמאורגנים ב"צבא סוריה החופשי", בואכה אזור דיר א-זור וכמובן לכוחות הכורדים וכוחות ערביים אחרים המאוגדים תחת המטריה של "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים". אלה האחרונים מובילים כעת את המערכה בא-רקה ביחד עם כוחות מיוחדים של צבא ארצות הברית ובעצם מצליחים כבר לכתר את בירת דאעש.
אלא, שהמלכוד ברור לאמריקנים - בעצם פעולתם נגד דאעש הם מאפשרים לברית השיעית-רוסית להרים את ראשה, לבוסס את שלטונה ואף להתפנות למאבק מול ארצות הברית והאופוזיציה הסורית המתונה על השטחים שדאעש עתיד לפנות. למעשה, בעצם המאמץ הצבאי האמריקני, נסללת דרכם של האיראנים להשתלטות על האזור בסיוע רוסי צמוד. מכאן בעצם הניסיון האיראני להעביר מליציות שיעיות לאזור הזה של סוריה, כלומר הדרום-מזרחי, לקראת עימות אפשרי עם "צבא סוריה החופשי".
כבר כעת האיראנים נוהגים בסוריה כאילו מדובר בפרובינציה ה-15 של איראן (ה-14 היא בחריין). היא מחזיקה בסוריה כ-15 אלף חיילים שיעים מאפגניסטן ופקיסטן. כ-8,000 לוחמים של חיזבאללה וכמובן כמה מאות יועצים מאנשי משמרות המהפכה. רק לאחרונה קיבלה איראן הסכמה עקרונית של בשאר אל-אסד לבקשתה להקים נמל ימי משלה ברצועת החוף, בדומה לנמל הימי שמפעילים הרוסים שם.
המתחם אמור להיות איראני לכל דבר ללא אפשרות שהסורים יוכלו לפעול שם. האיראנים מושקעים כעת בפרויקטים של נדל"ן בסוריה, בפוספטים, ברשתות תקשורת וצפויים לגזור לא מעט כסף משיקומה של המדינה. הם הפעילו מליציות שיעיות בקרבת הגבול עם ירדן וישראל, ברמת הגולן הסורית ובמחוז דרעא, אך לא בצורה מסיבית. לא מאחר שלא רצו בכך, אלא בעיקר בגלל שההתמקדות כרגע, כאמור, היא בתחרות מול האמריקנים ולא מול ישראל. ושוב הפרדוקס הוא שהפסקת האש שנכנסה לתוקפה ברמת הגולן הסורית, דרעא וסווידא, תסייע לציר השיעי והרבה פחות למתנגדיו.
נתניהו: הפסקת אש בסוריה תנציח את נוכחותה של איראן
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר אתמול כי הוא מתנגד להסכם בין רוסיה וארצות הברית בנוגע להפסקת אש בסוריה. זאת, לדבריו, מאחר שהסכם אמנם אמור להרחיק את איראן מגבול ישראל למרחק של כ-20 קילומטר - אך ינציח את נוכחותה בסוריה. "איראן מעוניינת לא רק לשלוח יועצים לסוריה, אלא צבא איראני כולל בסיס ימי ואווירי", אמרו היום גורמים מדיניים, על רקע חשש גובר בישראל מהתעצמותה של איראן במרחב הסורי. "זה כבר משנה את תמונת המצב באזור כפי שהיתה עד כה".