פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חקירות וחותמת שחורה: תיירים תמימים מגורשים בגלל בידוק קפדני מדי?

      רונלדו מפרו גורש לאחר שהטיחו בו כי הוא שקרן, ג'מיל מבריטניה יודע שעליו לארגן איש קשר יהודי שיחכה לו בנתב"ג ואנשי תיירות ישראלים מתוסכלים מהפגיעה בעסקים ובתדמית ישראל. היד על הדק הגירוש קלה מדי? "אני אנגלי עם מבטא בריטי. אבל כשאני נכנס לארץ, אני ערבי"

      ביקורת דרכונים ביקורת גבולות (ShutterStock)
      מסורבי הכניסה לישראל יקבלו חותמת שחורה בדרכון, שתמנע מהם להיכנס לארצות ערב (צילום: ShutterStock)

      כשרונלדו אולורטגווי, תייר פרואני, חצה את הגבול בין ירדן לישראל, הוא לא דמיין שקבוצה של אנשי ביטחון יצעקו עליו: "אתה משקר!", והוא גם לא ציפה שיגידו לו: "אתה איום בטחוני", או "זדיין מפה". המום, הוא חזר לירדן, ולהוסטל שבו חיכה לו פקיד הקבלה, שכבר הזהיר אותו. "הגבול הזה קשה", אמר פקיד הקבלה, "ואתה שחום. הם יחשבו שאתה מוסלמי ולא יתנו לך להיכנס". פקיד הקבלה רגיל לתיירים שחוזרים אחרי נסיונות כושלים להיכנס לישראל. לא נדיר שזהו אחד מנושאי השיחה של תרמילאים בהוסטלים: האם להיכנס לישראל ולהסתכן בשעות חקירה רבות ואף גירוש, או להמשיך לארץ אחרת. רונלדו לא ראה סיבה שבגינה לא יתנו לו להיכנס. שמו ומוצאו לטיניים, לא היה לו קשר לפעילות פוליטית וזו היתה הפעם הראשונה שלו בישראל. לפי כל הקריטריונים, כפי שהוא הבין אותם, לא היתה סיבה להחשיב אותו כאיום בטחוני.

      אבל לטענתו, כשהוא עבר את הגבול, הפקידה בביקורת הדרכונים הסתכלה עליו בחשדנות ואמרה לו לחכות. "עיכובים כאלה הם דברים שקורים בשגרה", אמר גלעד שדה, בעליה של חברת Wild Trails והוסטל בים המלח, ששניהם משרתים מטיילים זרים. "זה ברמה של כמה פעמים בשבוע, כבר הפסקנו לספור. אנחנו מקבלים פניות מלקוחות שנתקעו שעות בגבול בחקירה מאסיבית, וזה אם בכלל נותנים להם להתקשר".

      בחדר החקירות רונלדו נשאל שאלות רבות בנוגע לתכניותיו בזמן ביקורו בארץ. האם יש לו קרובי משפחה, האם הוא מכיר אנשים מהרשות הפלסטינית, והאם הוא מתכוון להיכנס לשטחים. הוא אמר שלא, אלא אם יהיה צורך לעבור דרכם בדרך לירושלים. הוא לא הכיר את מפת התחבורה הציבורית ולא היה בטוח מה בדיוק נחשב ל"שטחים". הוא הציע להראות להם את תעודת התושבות הבריטית שלו ואת כרטיס הטיסה המעיד על יציאה מהארץ. לטענתו, החוקרים לא הסכימו להסתכל. הם בדקו את האייפד וחיטטו בחשבון הסקייפ שלו. אחר כך אמרו לו: "אתה משקר. מצאנו אצלך איש קשר פלסטיני". איש הקשר היה אדם בשם חוסיין. רונלדו אומר שאינו זוכר מתי ולמה הוסיף אותו. "אולי ספאם, אולי מפורום מטיילים כלשהו", אומר רונלדו. "באמת שאני לא זוכר. אבל בגלל שהיה כתוב שהוא גר בירושלים, הם החליטו שיש לי אנשי קשר בשטחים ושאני מתכוון לבקר שם". אחר כך הם חיפשו בכליו ומצאו ספר ששמו "להבין את המזרח התיכון". "הם שאלו אותי למה אני קורא את הספר הזה ואמרו שהוא כולל חומר אידיאולוגי", מספר רונלדו.

      מסמך התגובה של משרד החוץ הישראלי על גירושו של רונלדו אולורטגווי (באדיבות המצולמים)
      המענה הישראלי לפנית הפרואנים. "אנחנו לא מופתעים שזה קרה"

      לדבריו, החקירה הידרדרה לצעקות, לוותה בהטחת האשמות והסתיימה בחותמת שחורה בדרכון. כאשר חזר למולדתו פרו, הוא פנה למשרד החוץ המקומי ושטח בפניו את המקרה שלו. הם לא היו מופתעים. "ישראל עושה פרופיילינג", הם אמרו, "אנחנו לא נהיה מופתעים אם זה מה שקרה. אתה לא מוסלמי במקרה, או בעל שורשים במזרח התיכון?" בתגובה לפניית משרד החוץ הפרואני התקבל מכתב ממשרד החוץ הישראלי. "לאחר התייעצות עם רשות ביקורת הגבולות בעניין זה, המחלקה לעניינים קונסולריים למדה שמר אולורטגווי אקוסטה סורב כניסה לישראל כיוון שהוא לא היה כן עם הרשות לביקורת גבולות. למעשה, מר אולורטגווי אקוסטה הודה שנאמר לו להסתיר מידע מפקידים ישראלים. הוא טען שהוא רצה רק לבקר בישראל כאשר בפועל הוא התכוון לבקר באזורים שנויים במחלוקת (הגדה המערבית)". לדברי אולורטגווי, הוא לא קיבל הנחיות כאלה ולא ניסה להסתיר מידע. הצוות הפרואני הרים ידיים ואמר שככה זה.

      מעבר גבול גשר אלנבי ישראל ירדן (אתר רשמי)
      מעבר הגבול עם ירדן. קל לצאת, קשה להיכנס חזרה (צילום: האתר הרשמי)

      מנתונים שפרסם השנה עיתון הארץ, ישראל סירבה להכניס לתחומיה 16,534 איש ב-2016, לעומת פחות מאלפיים איש ב-2011. זאת, אף שמספר המבקרים הכולל בישראל דווקא ירד בתקופה זו. אתרי מטיילים כגון 'ויקיטראבל' כבר מתייחסים לתופעה: "במידה שאתה מרקע ערבי, מזרח תיכוני או מוסלמי, או אם יש לך שם שנשמע ערבי, גם אם אתה מחזיק בדרכון מערבי, או אם רשויות ההגירה חושדות בכוונתך לבקר בגדה המערבית, אתה עלול לעמוד בפני חקירה קשה של פקידי ההגירה, וחיפוש פולשני על גופך ובחפציך. היו דיווחים רבים של נוסעים שגורשו וסורבו כניסה לישראל לאחר חקירות ומעצר, מבלי לקבל הסברים או גישה לרשויות קונסולריות. לאחרונה, הגיעו דיווחים על גורמי הגירה שדרשו גישה לחשבונות המייל והפייסבוק של המטייל".

      שיטת ה'פרופיילינג' של ישראל עוררה דיון גם בתקשורת הזרה, בייחוד בשנים האחרונות, מאז שפיגועים הפכו למציאות גם באירופה. במסגרת השיטה בודקים אנשי הביטחון נוסעים שעונים לפרופיל מסוים. מחד, באירופה קוראים להקשיח אמצעי אבטחה וללמוד מהשיטה הישראלית, הידועה ברמת האבטחה הגבוהה שלה. בעוד שבשדות תעופה זרים הדגש הוא בעיקר על בדיקת מתכות, נוזלים, והורדת נעליים, בארץ מדגישים את חשיבות הבדיקה האנושית. ההגיון הוא שאמצעי הבדיקה המלאכותיים של שדות התעופה חוזרים על עצמם, ובסופו של דבר, מחבלים מוצאים דרכים להערים עליהם, וכבר עשו זאת. יועצי אבטחה כבר צוטטו בנושא זה במספר עיתונים, וגם הוסיפו שאין מדובר בפרופיילינג המתבסס על גזע וסטיגמות, אלא בעיקר על פסיכולוגיה והתנהגות בזמן מעבר הגבול.

      אך מאידך, השיטה הישראלית ספגה ביקורת רבה, כאשר המבקרים מדברים על גזענות ממסדית או קטנות ראש, במסווה של צרכים בטחוניים. גם המדבקות עם המספרים, המוצמדות לדרכוניהם של נוסעים, הפכו לנושא בעיתונות הזרה, כאשר נאמר שמדבקות עם מספרי הפתיחה 5 או 6 לעיתים קרובות מוצמדות לדרכוניהם של מוסלמים, והם מאותתים לפקידים אחרים על צורך בחקירה ארוכה או חיפוש ממושך, על בסיס מוצאם בלבד.

      ירדן (תמונות גולשים)
      לא מחכה לכם חבר יהודי לאסוף אתכם בשדה? בעיה (צילום גולשים)

      "כל שנה אני מאבד כמה אלפי שקלים על תיירים שעשו הזמנות ולא נכנסו", אומר שדה. "הנזק התדמיתי כבר קיים. כשאני מנסה לשווק את ישראל כיעד אצל לקוחות פוטנציאליים בחו"ל, אני מקבל הערות ושאלות על האבטחה בגבולות. קיימים גם בלוגים רבים באינטרנט של מטיילים שנכנסו לישראל ונתקלו ביחס כזה. פניתי לכל מיני גורמים בנושא, ולא קיבלתי שום מענה. אני זוכר מקרה אחד - לקוחה שלי מגיאורגיה, שהגיעה לארץ אחרי שהזמינה שירותים מהחברה שלנו ולא נתנו לה להיכנס כי היא לא הצליחה להוכיח שהיא לא מהגרת עבודה במסווה. העבירו אותה למתקן כליאה לשלושה ימים, בגלל שלא נמצאה טיסה מוקדמת יותר הביתה. כל אותו הזמן, לא נתנו לה להתקשר אליי".

      גם אסלי (ששמה המלא שמור במערכת), סטודנטית מטורקיה, שהתה השנה במתקן הכליאה למסורבי כניסה. "זה ממש בית כלא לכל דבר", היא אומרת, "אתה במתחם מגודר, עם זמן מוגבל ליציאה לחצר, ישן בתא מלוכלך עם מיטות קומותיים ומקבל יחס של פושע". היא ישבה שם עם מהגרי עבודה לא חוקיים ששאלו אותה: "איך ילדה בת עשרים פלוס יכולה להוות איום בטחוני?" והיא לא ידעה מה להגיד להם. אסלי למדה בחוג למזרח תיכון. בארץ היא כבר ביקרה לפני כמה שנים, יחד עם משלחת של סטודנטים, וביקורם התמקד במצב הפלסטינים בשטחים. הפעם היא חזרה כדי להכיר ציבור נוסף בארץ - מתנחלים דתיים, וזה היה נושא המחקר שלה. היא הגיעה לארץ לאחר שהשיגה מלגת מחקר, קיבלה ויזה משגרירות ישראל באנקרה ויצרה קשר עם ישיבות ומוסדות יהודיים. כאשר היא עמדה בביקורת הדרכונים, היא הבחינה באדם בלבוש אזרחי שהולך אחריה, ואחר כך מחליף דברים עם הפקיד בביקורת הדרכונים. "הוא פשוט ראה אותי עומדת בתור עם החיג'אב שלי, ומיד ניגש", היא אומרת.

      חמש שעות היא בילתה בחקירות ארוכות ובהמתנות לחקירות. החוקר היה האיש שהיא ראתה בבגדים אזרחיים. למרות שלדבריה היא ניסתה לענות על שאלותיו בצורה נכונה ומדויקת, לטענתה החקירה הלכה והידרדרה. "באיזה מוסד את לומדת?" הוא שאל אותה. "באוניברסיטת מרמרה", היא אמרה. "אההה...מאוי מרמרה..." הוא חשב בקול, והמשיך: "את היית במרמרה? זה בסדר אם היית במרמרה. חנין זועבי היתה במרמרה, והיא עדיין גרה כאן". האמירות: "את משקרת" חזרו על עצמן לאורך החקירה, וגם "את קשורה לארגוני טרור. השתתפת בהפגנה של פלסטינים שכללה יידוי אבנים בביקורך הקודם". בשלב זה היא כבר היתה מבולבלת והמומה. "זו היתה אלימות פסיכולוגית של ממש", היא טוענת. "לא ציפיתי לזה. אני לא זוכרת שום אירוע של יידוי אבנים בביקור הקודם שלי". גם הפעם חזרו הטענות על חיטוט במכשיר הטלפון הנייד. לדבריה החוקרים טענו כי היא הסירה את אפליקציית פייסבוק מהמכשיר, אך לטענתה - היא לא הורידה אותה מעולם. כל אותו הזמן, חברתה שחיכתה לה בשדה התעופה ניסתה להתקשר, אך אסלי לא הורשתה לענות לנייד ואיש לא טרח ליידע את החברה מה קרה. בהתייחסה למוצאה של אותה חברה היא אומרת: "היא ערבייה, תושבת ישראל".

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      "מתקן הכליאה למסורבי הכניסה הוא כלא לכל דבר, ישן בתא מלוכלך עם מיטות קומותיים, ומקבל יחס של פושע" (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

      ג'מיל (שגם שמו המלא שמור במערכת), כבר ביקר בישראל פעמים רבות והוא מכיר את הריטואל היטב. "אני כבר יודע שאני צריך לסדר אדם שיפגוש אותי בשדה התעופה או בגבול ושהוא חייב להיות ממוצא יהודי, אחרת אין סיכוי שיתנו לי להיכנס". ג'מיל הוא אזרח בריטי שנולד באנגליה. לטענתו הוא מעוכב בכל פעם שהוא נכנס ארצה. הוא מאמין שהדבר קשור לכך שאמו נולדה במדינה ערבית, שמו ערבי וצבע עורו שחום. "אני אנגלי", אומר ג'מיל, "המבטא שלי בריטי. אבל כשאני נכנס לארץ, אני ערבי". ולמרות ניסיונו בתהליך, אחת הפעמים שבהן עוכב שברה אותו. "הפקידה בביקורת הדרכונים היתה בחורה שפגשתי לפני כן בטיול בהודו. היינו חבורה גדולה של תרמילאים, ישראלים ואחרים. טיילנו ביחד, והיא הכירה אותי משם. ואיך שאני ניגש אליה בשדה התעופה בטון ידידותי, שואל אותה מה נשמע, היא מסתכלת עליי בחשדנות. שואלת אם אני במקור ממדינת המוצא של אמא שלי וקוראת למנהל שלה. החקירה נמשכה שעתיים, וזה בגלל שהייתי צריך לעלות על טיסת המשך לאילת. אחרת זה היה נמשך זמן רב יותר. ואיך שקירבו את גלאי המתכות לתחתונים פשוט פרצתי בבכי. הבודקים היו מופתעים ושאלו למה. השבתי: 'כי זו ההשפלה הכי קשה שעברתי בחיים שלי'".

      התופעה לא נעלמה גם מעיניו של עומר שקיר, דירקטור ישראל ופלסטין בארגון זכויות האדם Human rights watch. מגיעות אליו עדויות על סירובי כניסה, "כמעט כל שבוע" לדבריו. "לפעמים נאמר להם שהסירוב הוא על בסיס פעילותם, ולפעמים הם מקבלים הסברים כלליים יותר. אני שומע על חקירות ארוכות בהן הנחקרים נשאלים על היסטוריה משפחתית. האם הם מוסלמים, כמה הם מתפללים וצמים, מה הדעות הפוליטיות שלהם, האם הם מחשיבים את ישראל כמדינת אפרטהייד, האם הם תומכים בחרם. התשאולים האלה יכולים לפעמים להימשך שעות".

      כששקיר עצמו ביקש ויזת עבודה להמשך פעילותו באזור אחרי שלושה עשורים בהם ארגון HRW פעיל בארץ, הוא לא ציפה לתשובה שקיבל בפברואר השנה. הוא מספר שלא קיבל את אשרת העבודה, בטענה שהארגון 'מוטה לטובת התעמולה הפלסטינית'. הותר לו להיכנס כתייר באפריל, ומאוחר יותר, כנראה בעקבות הסערה התקשרותית, הוא קיבל גם אשרת עבודה.

      חוף הים בתל אביב, מאי 2017 (ראובן קסטרו)
      באתרי התיירות ברשת מספרים על חופי הים הנהדרים של ישראל, אך גם מזהירים מקבלת הפנים הקשה בביקורת הגבולות (צילום: ראובן קסטרו)

      "החקירות מבלבלות וארוכות", אומרת אמילי שפר עומר-מן, עורכת דין העובדת עם אזרחים זרים שכניסתם ארצה נדחתה. "בסופו של דבר, הנחקר כאילו נתפס בשקרים, כי הוא סותר את עצמו. שואלים אותו מה מטרת הביקור, והוא אומר שהוא בא לבקר חברים, ללכת לברים ולים. ואז שואלים אותו, האם יש לך כוונה להיכנס לשטחים? והוא עונה שלא. ואז אחרי כמה שעות של תשאול, אומרים לו, למשל, 'חיפשנו עליך בגוגל, ראינו שהיית פעיל בהפגנות בקמפוס שלך בארצות הברית, שם דרשתם שהאוניברסיטה תמשוך השקעות מהשטחים. בשלב הזה, הנחקר מרגיש כאילו 'עלו עליי, אני צריך להצהיר כך וכך'. שואלים אותו, 'אתה בטוח שאין לך כוונה להיכנס לרמאללה ולפעול שם?' ובאיזשהו שלב יוצא שלאותו בן אדם יש חבר ברמאללה והוא שקל לבקר אותו. ואומרים לו: 'אה, אז שיקרת לנו', ושקרים, בכל מדינה בעולם, הם עילה לסירוב כניסה.

      "כשאני מסתכלת בדו"חות התשאול של הלקוחות שלי, אני רואה שחלק מהחוקרים בגבולות היו עדינים, חלק יותר אגרסיבים, אבל בסופו של דבר, החקירה מתנהלת כמו חקירה נגדית מההתחלה, כאילו מדובר בעד בדוכן העדים. בסופו של דבר, לכל מדינה הזכות לסרב כניסה, ולחקור את אלה העוברים בגבולותיה. מה שמפריע הוא שפה בארץ, ממהרים להחשיב אדם עם ביקורת פוליטית כאיום בטחוני. מתקבלות החלטות שאינן מבוססות על מידע קונקרטי או מסוכנות בטחונית אמיתית. החוק לא מאפשר לסרב כניסה על בסיס מידע חלקי ולא אמין, ועדיין קשה לערער על החלטות לסירוב כניסה. צריך בשביל זה משאבים, זמן וכסף, ותייר שסורב כניסה לא בקלות יפנה לאפיק הזה. זה אומר שיתכן שהחלטות סירוב לא מוצדקות עוברות מתחת לרדאר".

      "אנחנו מתמודדים עם הנושא הזה מזה זמן מה", אומר גם ירון בורגין, בעליו של אברהם הוסטל. "קורה שנוצרים קשרים בין אנשי הצוות למטיילים והם מקבלים מהם את הפידבקים לאחר שחזרו לארצם. אני רואה בעיקר תיאורים על חקירות ארוכות ביציאה מהארץ, שזה מוזר, כיוון שהם כבר בדרך החוצה ולא ברור מה החקירות האלה משיגות. אני מבין שאנחנו תחת איום בטחוני, אבל עובדי הביטחון צריכים לקחת בחשבון שהם הפנים הראשונות והאחרונות שהתייר רואה במדינה, והבדיקות צריכות להיעשות בצורה יותר מנומסת. ראינו שיפור בנושא הזה, אבל עדיין יש לאן לשאוף."

      מרשות האוכלוסין נמסר בתגובה: "תפקיד בקרי הגבול, הוא לוודא כי זר הנכנס לישראל, נכנס עם אשרה התואמת את מטרת ביקורו. כלומר, אם הגיע לטייל בישראל לביקור קצוב, נכנס עם אשרת תייר, אם הגיע למטרת עבודה ונכנס עם אשרת עבודה, וכדומה. תשאול בקרי הגבול מתמקד בתשאול מילולי, ללא כל חיפוש, אם בגוף ואם בכבודה. שאלות העוסקות בתחקור בטחוני, יש להעביר לגורמי הביטחון".

      משב"כ נמסר בתגובה: "ברקע הדברים, יש לציין שבשנים האחרונות מזוהה עלייה הולכת וגוברת בפוטנציאל האיום של כניסת אזרחים זרים לביצוע פיגועים בישראל, זאת לאור קריאות של ארגוני הג'יהאד העולמי לפגוע בישראלים ויהודים וכן עלייה במוטיבציה של ארגוני הטרור הגלובאליים לפגוע בישראל. כדי לסבר את האוזן, ולהמחיש את חומרת הסיכון, נציין מקרים מוכרים של מפגעים שביצעו פיגועים משמעותיים בעולם, ואשר ידוע לנו בדיעבד כי ביקרו קודם לכן בישראל. מוחמד מראח, אזרח צרפתי, ביצע פיגוע כנגד יהודים בטולוז אשר גבה ארבעה קורבנות, וכן עומר מטין, אזרח אמריקני שביצע פיגוע באורלנדו, אשר גבה עשרות קורבנות בנפש".

      עוד נמסר: "שירות הביטחון הכללי אחראי על מניעה וסיכול של כניסת מפגעים ולוחמים זרים למדינת ישראל, במסגרת זו מבצע פעילות ענפה שכוללת בין היתר טיפול בחשודים במעברי הגבול הבין לאומיים. ככלל שב"כ מבצע טיפול בחשודים בכניסתם לישראל באופן פרטני וממוקד, במטרה לבחון את רמת האיום הנשקף מכל אחד מהחשודים, ולעיתים הטיפול כולל תשאול אישי לקבלת מענה בהיבטים ביטחוניים. אנו דוחים מכל וכל כל טענה בדבר התייחסות בלתי הולמת לכאורה או בלתי ראויה לאזרחים זרים במעברי הגבול בכל הנוגע להתנהלות שב"כ. שב"כ פועל באופן הגון וראוי ושומר על כבודם של הנבדקים על ידו במסגרת תחקורם ועושה כל מאמץ לסיים את הטיפול בהם באופן מהיר ובזמנים סבירים ככול שניתן ולהמנע מעיכובים מיותרים".

      "עם זאת, ככל שעולה תלונה פרטנית בהקשר זה, הרי שזו נבדקת באופן פרטני ומטופלת לגופו של עניין. סירוב כניסה לישראל מטעמים ביטחוניים נגזר אך ורק מרמת האיום הנשקפת מאותו אדם בכניסתו לישראל, ללא קשר לאזרחותו או למוצאו או לדעותיו הפוליטיות או לכוונותיו לבקר באיו"ש. עם זאת, מבלי להידרש לנתון המספרי, נציין כי סרובים על רקע בטחוני מהווים נתח זניח מסך מסורבי הכניסה. ראוי להדגיש, כי שב"כ עושה כל שבידיו על מנת למלא ייעודו למניעה וסיכול של כניסת מפגעים ולוחמים זרים למדינת ישראל, ובשנים האחרונות, שב"כ סיכל כניסתם לישראל של זרים הקשורים לגורמי טרור ואשר כניסתם העמידה את אזרחי המדינה בסיכון ביטחוני".