(הצגת דוח האנטישמיות של מרכז קנטור לחקר יהדות אירופה, באפריל)
"המשך עליית האנטישמיות תוביל להגשמת חזון היטלר לאירופה נטולת יהודים" כך אומר יואכים שרודר, במאי הסרט הגרמני-צרפתי "העם הנבחר והמודר: האנטישמיות באירופה", שנפסל לשידור בגרמניה בחודש שעבר. שרודר קיבל בשנת 2014 את אישור הטלוויזיה הציבורית בגרמניה להפיק את הסרט יחד עם הבמאית הצרפתייה סופי האפנר. ערוץ ARTE בצרפת וערוץ WRD בגרמניה השתתפו במימונו, ועבודת התחקיר והצילומים החלו בשנת 2015.
אולם לפני כחודש פסל ARTE את שידור הסרט בטענה כי יוצריו פעלו בניגוד לנהלים וכי לא עמדו בהבטחתם להציג תמונה מאוזנת. בגרמניה פסלה רשת הטלוויזיה הציבורית את שידור הסרט בטענה כי "אינו עונה לקריטריונים מקצועיים" ועל פי כמה דיווחים בכלי התקשורת במדינה הוא אף לא ישודר בעתיד.
"במשך כשנתיים צילמנו את הסרט וביקרנו בהרבה מקומות, ממה שראינו וחווינו, האנטישמיות של היום שונה מהאנטישמיות הקלאסית של פעם", אומר שרודר בריאיון מיוחד לוואלה! NEWS. "היה נוח לאנשים מסוימים לסווג את האנטישמיות כשנאת יהודים קלאסית כפי שהייתה בגרמניה עד שנת 1945, ועדיין נמצאת כיום במחוזות הימין הקיצוני.
לדבריו, "אם תשאל אנשים בגרמניה ובצרפת על יהודים הרבה מהם יגידו שאין להם שום בעיה איתם, ואז הם יגידו 'אבל' ויוסיפו שיש להם בעיה עם ישראל ועם הציונות, למרות שלרבים מהם אין מושג מה זה ציונות. לא פעם ההתנגדות האובססיביות כלפי הציונות כדי לנגח את ישראל היא צורה חדשה של אנטישמיות ונובעת משנאת יהודים".
לקריאה נוספת:
דוח האנטישמיות: התקריות בקמפוסים בארה"ב הוכפלו, עלייה בהסתה ברשת
דוח: עלייה של עשרות אחוזים בתקריות אנטישמיות בגרמניה ובבריטניה
פסילת הסרט הגיעה לאחר שהקרנתו המתוכננת עוררה סערה תקשורתית בגרמניה ובצרפת, וכן במדינות נוספות ובהן ישראל, ארצות הברית ובריטניה. "יהודים ואנטישמיות זה נושא מורכב בגרמניה בגלל השואה", אומר שרודר, בן 52. לדבריו, "בכלל, נושא השואה רגיש מאוד בגרמניה, מצד אחד הוא נושא סביבו רגשות אשם כי אין מה לעשות, סבא וסבתא היו כאן בתקופה הזאת, מצד שני יש את האנשים שנמאס להם להתעמת מול הנושא ששייך בעיניהם לעבר, וזה מוביל לגישות מגוונות סביב נושא היהודים".
בעבודה על הסרט עברו שרודר והאפנר בין גרמניה, צרפת, ישראל ועזה. בין היתר הם בחנו תקריות אנטישמיות באירופה בשנים האחרונות, אירועי טרור, הפגנות נגד ישראל, העברות כספים ממדינות אירופה ומהאו"ם לעזה והחשש שאלו מגיעים למקומות לא רצויים וכן את מה שהגדירו השניים "חוסר הוגנות ביחס כלפי ישראל והאנטישמיות הקשורה לכך לא פעם".
מבקרי הסרט כינו אותו "פרופגנדה ציונית" וטענו כי הוא "פרו ישראלי" ולא מביא את תגובת הצדדים האחרים הנמצאים תחת התקפה בסרט, ושתגובתם נעדרת על אף ההאשמות המופנות כלפיהם. הסרט הציג דעות אנטי-ישראליות וקונספירטיביות המגיעות מהשמאל הגרמני ומצד מהגרים מוסלמים באירופה ומצד זרמים מרכזיים בכנסיות בגרמניה.
ברשתות הטלוויזיה טענו לחד-צדדיות בטיפול בישראל וכתוצאה מכך הוחלט לוותר על הקרנתו. "הסיבה שבתחילה פסלו לנו את הסרט היא פוליטית", טוען שרודר. "הטלוויזיה הגרמנית לא אהבה שאנחנו מתמקדים באנטישמיות דרך אנטי-ציונות. הם גם לא אהבו את הטון הסרקסטי שלנו. כשמדברים על שואה בגרמניה צריך להוריד את הטון והם לא אהבו את הסגנון שלנו".
"מציירים את הביקורת על הסרט כאילו מדובר בעובדות"
בעקבות הסערה שגרמה הצנזורה על הסרט השיג אתר האינטרנט של העיתון הגרמני "בילד" עותק לא רשמי, והעלה אותו לצפייה במשך 24 שעות. שגרירות ישראל בגרמניה בירכה על המהלך והדבר משך תשומת לב בעולם. כתוצאה מכך, ובעקבות השיח הציבורי סביב שידור הסרט באתר, החליטה תחנת הטלוויזיה ARD לשדרו. התחנה, שבבעלותה הערוצים שהשתתפו במימון הסרט ARTE ו-WDR, העלתה במקביל לשידור לאתר האינטרנט שלה רשימה של 30 טענות שנויות במחלוקת המוצגות בסרט, תוך התייחסות בהרחבה לכל טענה ואף ערעור על כמה מהן. כמה עיתונים קטלו את הסרט והגדירו אותו מניפוליטיבי וחוטא לעובדות, אך אחרים תמכו בו.
לדברי שרודר, "כ-80-90% מההערות שהופיעו ב'בדיקת העובדות' של ARD הן למעשה הבעת עמדה. הם מציירים את הביקורות שלהם על הסרט כעובדות, אבל זו בסך הכול הדעה הרווחת בגרמניה ובצרפת". שרודר מוסיף כי בשתי המדינות ארגונים דוגמת "בצלם" ו"שוברים שתיקה" נמצאים בקונצנזוס. "מי שהוביל את הגישה הזו היא הטלוויזיה הציבורית שממומנת על ידי משלם המסים בגרמניה", אומר שרודר. "אחרי מלחמת ששת הימים החלה גישה פרו-פלסטינית בקרב אנשי השמאל הקיצוני ולאט לאט זה הזדחל למיינסטרים של החברה הגרמנית והצרפתית. כך, האנטי-ציונות מסייעת למי שרוצה לצאת נגד יהודים ולהישאר עם דעה לגיטימית".
שרודר אמנם מכיר בכך שלא כל מבקריה של ישראל הם אנטישמיים אך לדבריו, "כיום אפשר בהחלט לשנוא יהודים דרך האנטי-ציונות ולקבל לגיטימציה, והרי הציונות היא בכלל עניין פנימי ישראלי". הוא מוסיף כי "אפשר לבקר את ההנהגה הפוליטית וההתנהלות של ישראל והנהגתה הפוליטית, אבל העניין הציוני הוא עניין ישראלי פנימי". לדבריו, "אלה שיבקרו את היהודים תמיד ימצאו איזשהו יהודי שתומך בהם והוא ייתן לגיטימיות לפעולות שלהם. לדעתי היהודים האלה מונעים מתסביך פסיכולוגי כשלהו, או שנאה עצמית, והם מאפשרים להשתמש בהם בידיעתם, או שלא בידיעתם".
לדברי שרודר האווירה האנטי-ישראלית גורמת גם למהגרים המוסלמים להוציא לעתים את הדעות האנטישמיות ללא מורא. "בסוף הסרט אנחנו מראיינים בכיר מהקהילה היהודית הצרפתית שאומר בפירוש שהמהגרים המוסלמים בצרפת רואים את הדעות הנגטיביות כלפי ישראל ומבחינתם הרבה פעמים ישראל ויהודים זה אותו הדבר, והם חשים שיש להם מרחב לגיטימי שבו הם יכולים לפעול נגדם. זה בעיני נכון", הוא מוסיף.
על אף הקושי הרב בפרסום הסרט, הסערה סביבו גרמה לעניין ברחבי העולם, מעבר לעשרות כתבות במדינות רבות. בסופו של דבר שודר הסרט בטלוויזיה הציבורית בגרמניה ובצרפת ולאחר סיומו נערך פאנל רב משתתפים שדן בתכניו. היו מי שסתרו את הטענות בסרט, אחרים יצאו נגדו וטענו כי הציג תמונה חד-צדדית, אולם לשרודר יש סיבה להיות מרוצה מאחר ולדעתו נושא האנטישמיות שמעדיפים להדחיק, עלה לכותרות באופן שחייב שיח לגביו. "הדבר הטוב שקרה הוא שהסקנדל הגדול יצר שיח על הנושא בצורה רחבה ביותר, וזה כבר רווח למלחמה באנטישמיות", הוא קובע.