בכל פעם שבה איראן חוששת מפני התערבות זרה במטרה להביא לשינויי משטר, מזכירים מנהיגי הרפובליקה האסלאמית את הבחישה האמריקנית במדינה באמצע המאה הקודמת כדי לשכנע את האזרחים שוושינגטון לא פועלת למענם, אלא למען האינטרסים שלה. בשונה מתיאוריות קונספירציות אחרות המושמעות בטהראן כלפי המערב, בסוגיה זו קשה להתווכח עמה אחרי שהממשל האמריקני בעצמו הודה בכך.
בחודש שעבר פרסמה מחלקת המדינה מסמכים מסווגים המפרטים כיצד הובילה את ההפיכה באיראן ב-1953, אחרי שנים שבהן ניסתה לטשטש את עקבותיה במהלך שעדיין חרוט היטב בזיכרון של איראנים רבים. ראש הממשלה הפופולרי מוחמד מוסדק הופל והשאה הפרו-מערבי ביסס את שלטונו בסיועה של וושינגטון, מה שיחזק בעתיד את הכוחות שהניעו את המהפכה ב-1979.
המסמכים חשפו את החשש שהיה בארצות הברית מפני התפשטות הקומוניזם באיראן וכן את רצונה של בריטניה להשיג מחדש גישה לתעשיית הנפט במדינה, שהולאמה על ידי מוסדק, ראש הממשלה שנהנה מתמיכה נרחבת בעם ופעל למען רפורמות סוציאליסטיות, על אף שגם שיתף פעולה עם גורמים אסלאמיים קיצוניים, אך לכולם הייתה מטרה משותפת - להפסיק את העושק המערבי של משאבי המדינה. ב-1951 אף נבחר מוסדק לאיש השנה של המגזין טיים.
הדוח בן 1,007 העמודים, המורכב ממכתבים וממסמכים דיפלומטיים, חושף כי ההפיכה כבר נידונה שנה קודם לכן. האמריקנים חששו מההשפעה של ברית המועצות באיראן, ואילו הבריטים התמקדו בפתרון המשבר סביב הלאמת תעשיית הנפט באבדן, שהייתה באותה תקופה אחת מהגדולות ביותר בעולם. בנוסף לכך, רבים חששו מהעמקת חוסר היציבות האזורית אחרי ההתנקשות בראש הממשלה עלי רזמרה ב-1951.
"הלאמת תעשיית הנפט, יחד עם התנקשויות אפשריות נוספות בבכירים איראנים, כולל בשאה עצמו, עלולים להוביל להתפרקות מוחלטת של ממשלת איראן ושל הסדר החברתי במדינה, מצב שממנו עלול לקום משטר פרו-סובייטי שיהפוך את איראן למדינת לוויין", הזהיר ה-CIA במסמך הערכה, שתאריך כתיבתו לא הופיע.
חצי שנה לפני ההפיכה, ברית המועצות עוד נשלטה בידי יוסיף סטלין, שסירב לאחר תום מלחמת העולם להסיג את הכוחות הסובייטים מאיראן. המדינה חולקה בין בריטניה לבין ברית המועצות במטרה למנוע את השתלטות הנאצים עליה, אך הסובייטים סייעו בהקמת שני משטרים סוציאליסטיים - של בדלנים אזרים וכורדים - ורק לאחר לחץ בינלאומי כבד הסירה את התמיכה מהם ואלו קרסו.
החרדה התהומית שגם איראן תצטרף לחיק הגוש הקומוניסטי הולידו את "מבצע אג'אקס", שם הקוד שנתן ה-CIA להפיכה המתוכננת. המסמכים מראים כי סוכנות הביון המרכזית אגרה בשלב מסוים די נשק כדי לתמוך בכוח גרילה של עשרת אלפים איש למשך חצי שנה, וכן היא שילמה מיליוני דולרים כדמי שוחד לגורמים איראניים. "כמה גורמים בכירים בשירותי הביטחון האלו (באיראן) הם סוכנים בתשלום של הארגון הזה", נכתב.
סוכנות הביון המרכזית גם הביעה תקווה כי תוכל לגייס בכירים בהנהגה הדתית בקרב השיעים באיראן. המסמכים לא העלו ראיה לכך שאכן הצליחו לעשות זאת, אולם חלק מהם חושפים מגעים שהתקיימו בין גורמים אמריקניים לאייתוללה אבול-ראסם קאשני, חבר פרלמנט אנטי-בריטי שהפך לאחד ממתנגדיו של מוסדאק. אותה הנהגה דתית שיעית תשמש בהפיכה ב-1953 כדי להצדיק את השתלטותה על המדינה אחרי הפלת השאה ב-1979.
אחת הבעיות המרכזיות במימוש התכנית של ה-CIA הייתה השאה מוחמד רזא פהלבי בעצמו. דיפלומטים וסוכנים שונים כינו אותו "משענת קנה רצוץ" ו"קצר רוח". במכתב של שגרירות ארצות הברית בטהראן מפברואר 1953 נאמר כי "חוסר היכולת שלו לנקוט החלטות, לצד הנטייה שלו להתערב בחיים הפוליטיים הן בעלות השפעה שלילית לעתים קרובות". בסופו של לדבר, אחותו התאומה הנסיכה אשרף וגנרל אמריקני עזרו לשכנע אותו לתמוך בתכנית.
דבר רקימת הקנוניה נודע למוסדאק והשאה אף נמלט לבגדאד ומשם לרומא, אולם למרות שנראה היה שהתכנית נפלה, הפגנות שאורגנו בידי ה-CIA והביעו תמיכה בשאה הובילו בסופו של דבר לנפילת ראש הממשלה ולשובו של השליט. מוסאדק נעצר ב-19 באוגוסט 1953 על ידי הצבא, אחרי שטנקים הפגיזו את משרדו.
הוא נשלח לארבע שנות מאסר בגידה ואחריהן הוא נותר במעצר בית, עד מותו בשנת 1967. השאה, מנגד, צבר עוד סמכויות עד שהופל במהפכה 12 שנה לאחר מכן.
לקח לעתיד
הדוח משלים את הפערים הגדולים שנותרו לאחר פרסום הדוח הראשון ב-1989, שגרם להיסטוריונים רבים למתוח ביקורת על ארצות הברית, עד כדי כך שההיסטוריון הראשי במחלקת המדינה התפטר. הקונגרס אף העביר חוק שדרש לפרסם מסמך מקיף ומהימן יותר לגבי האירועים הדרמטיים.
מומחים סבורים כי פרסומו נדחה על ידי הממשל הקודם של ברק אובמה, כדי שלא לפגוע במשא ומתן עם איראן שהוביל להסכם הגרעין. הממשל הנוכחי, של דונלד טראמפ, האיץ את אותם תהליכים, ככל הנראה משיקולים פוליטיים. עם זאת, ההצלחה לכאורה בשמירה על ממשל פרו-אמריקני זרעה את האיבה שתתפרץ ב-1979, עם משבר בני הערובה בשגירות האמריקנית בטהראן שנמשך 444 יום.
ברקע רעיונות שהשמיעו לאחרונה במחלקת המדינה בדבר הצורך להביא להפלת הרפובליקה האסלאמית, התוצאה הסופית של אותה הפיכה צריכה לשמש לקח לוושינגטון כשהיא סבורה שהיא יכולה לנווט את המצב באיראן מבחוץ.