(כוחות צבא עיראק השתלטו על מסגד א-נורי במוסול, אתמול)
אתמול (חמישי) בשעות אחר הצהריים הודיע ראש ממשלת עיראק חיידר אל-עבאדי באופן חגיגי על "סופו של דאעש בעיראק", בעקבות כיבושו של מסגד א-נורי בעיר העתיקה של מוסול. העיר השנייה בגודלה במדינה שנכבשה על ידי ארגון "המדינה האסלאמית" בסערה ביוני 2014, הוחזקה בידי דאעש במשך שלוש שנים בלבד. כוחות צבא עיראק שנמלטו ממנה אז, החלו באוקטובר האחרון במבצע לכיבושה מחדש של מוסול והשבוע הצליחו להשלים את המשימה.
בתוך כך הודיעו "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים", המורכבים מקבוצות סוריות מתונות יותר וכן ממורדים כורדיים, על כיבושו של המוצא הקרקעי היחיד של העיר א-רקה, בירת דאעש בסוריה. ייתכן שהדרך לכיבוש א-רקה עוד ארוכה וייתכן אפילו שהבשורה מפי אל-עבאדי הייתה קצת נמהרת.
דאעש עוד ימשיך להתקיים בעיראק ובסוריה. ובכל זאת, המגמה של הדברים ברורה: דאעש צועד לקראת תבוסה. הוא אולי ימשיך לפעול אך בוודאי שלא באופן שבו תכנן מייסדו אבו בכר אל-בגדאדי - לא עוד "מדינה אסלאמית" ששולטת בשטח ומנסה להקים חליפות, אלא ארגון טרור נוסח אל-קאעדה של העשור הקודם.
מפלתו של דאעש בעיראק ותבוסתו הצפויה בסוריה היא מכה קשה לאסלאם הסוני האולטרה-רדיקלי, גם במישור הרעיוני. אם לרגע אחד השתעשעו להם כמה אלפי סונים קיצוניים באידאה של חליפות שתקום שוב תחת הדגל השחור, מתברר שגורל דאעש דומה לזה של אל-קאעדה: לכל היותר ארגון המצליח לבצע פיגועים, קשים ככל שיהיו אולם ללא יכולת אמיתית לשמר שלטון לאורך זמן.
הרעיון כמו גם הארגון, עוד ינסו בוודאי להראות סימני חיים בחודשים הבאים ובשנים הקרובות בעיקר באמצעות פיגועים על אדמת אירופה, ארצות הברית, ישראל או בכל מקום אחר. אך המסר בסופו של דבר יחלחל בלבם של מוסלמים בכל רחבי העולם: סופו של האסלאם מבית היוצר של אל-קאעדה/דאעש או כל מותג אחר שייווצר בשנים הקרובות ידוע מראש.
התבוסה של דאעש לא צפויה למרבה הצער לסלול את הדרך לכוחות של קדמה ודמוקרטיה במזרח התיכון. ההתפוררות של שלטון "המדינה האסלאמית" מייצרת ריק, ואקום, שאליו פולשת כבר כעת איראן, בשם האסלאם השיעי הקיצוני. האיראנים ובני בריתם השיעים הם אלה שעומדים מאחורי כיבוש מוסול והם גם אלה שמזנבים בשלטון דאעש בכמה מחוזות מרכזיים בסוריה.
איראן לא בזבזה זמן וחותרת מזה חודשים ארוכים לייצר רצף טריטוריאלי שיעי-עלאווי בכל המרחב מאיראן ועד חופי הים התיכון, מעין אימפריה פרסית חדשה ששלוחותיה יורגשו היטב בגבולותיה של מדינת ישראל. וכך בפעם המי יודע כמה האזור הזה מלמד אותנו שהרבה חדשות טובות לא ייצאו מכאן. "הרעים" אינם מתים כל כך מהר, לכל היותר מתחלפים.
האיום המידי נותר ברצועת עזה
ועדיין, על אף היווצרותו של איום איראני על גבול ישראל ברמת הגולן וזה הישן בלבנון, נדמה שהאיום המידי והמוחשי יותר נותר ברצועת עזה. לרגע אחד כבר נדמה היה שמשבר החשמל של הרצועה מאחורינו, ואולי, רק אולי, תושבי עזה יתחילו ליהנות מאספקת חשמל מעט יותר נורמלית. זאת בעקבות ההסכם בין בכיר הפתח לשעבר מוחמד דחלאן, מצרים ותנועת חמאס שאפשר את הכנסתם של מאות אלפי ליטרים של סולר ממצרים לעזה במטרה להפעיל את תחנת הכוח של הרצועה.
המהלך הזה עבד לכמה ימים השבוע, לפחות מערב חג עיד אל פיטר, שחל ביום ראשון, ועד לסיומו. כלומר, תחנת הכוח של עזה שבה לפעול באופן חלקי וייצרה כ-40 מגהוואט על פי נתוני רשות האנרגיה של עזה, שבשליטת חמאס. אולם, במקביל נרשמה ירידה של כ-35 מגהוואט מאספקת החשמל המתקבלת מהקווים הישראליים בעקבות החלטת הרשות הפלסטינית לקצץ בתשלום חשבון החשמל של הרצועה.
כך מצאו עצמם תושבי הרצועה באותו מצב כמעט כמו לפני שבועיים: ארבע שעות של אספקת חשמל ולאחריהן 12 בלעדיה. הדלק שהוכנס ממצרים בסיועו של מוחמד דחלאן אמנם מנע ירידה לשלוש שעות חשמל, בהפסקות של 12 שעות, אולם הצליח רק להשיב שעה של חשמל לא יותר. אתמול אמור היה לאזול הדלק שהפעיל את תחנת הכוח ובשעות אחר הצהריים לפחות עוד לא התקבלה אינדיקציה על דלק מצרי חדש שאמור להיכנס לעזה. כלומר, לא ברור לגמרי האם המשבר הזה בדרך לפתרון.
ומה יקרה אם הדלק לא ייכנס, כיצד צפוי אז חמאס להגיב? האם ינסה לייצר אסקלציה כדי להיחלץ מהמשבר או שמא יעדיף לשבת בחושך, תרתי משמע, ולהימנע ממלחמה. עד כה נראה שהארגון עושה לא מעט כדי לשפר את היחסים עם מצרים ולהימנע ממלחמה עם ישראל. השבוע הכריז חמאס - בפעם המי יודע כמה ובכל זאת - על הקמת אזור חיץ בגבול שבין עזה לסיני. על פי חמאס לא יותר לאף גורם להימצא במרחק של כחצי קילומטר מהגבול ובכך אולי תהיה עבודתם של חופרי המנהרות קשה ומסובכת יותר.
ראש הלשכה המדינית בעזה, יחיא סינוואר, שנחשב לקיצוני שבקיצונים בחמאס, מפגין מנהיגות יוצאת דופן ומוביל כעת את מדיניות ההבלגה. גם הוא, כמו אחד מעמיתיו, פתחי חמאד, מעדיפים שהתבערה תיווצר בגדה המערבית, שם שולטת הרשות הפלסטינית, ולהרחיק את שלטון חמאס בעזה מסכנה קיומית. חמאד, סינוואר ושותפיהם מבינים כי מצבם בעזה אינו פשוט בלשון המעטה.
המצב הכלכלי בעזה הולך ומתרסק ועמו גם הפופולריות של חמאס ברצועה. הארגון שהבטיח פתרון לתושבי הרצועה במהלך מבצע "צוק איתן", אינו מצליח לממש את הבטחותיו. על פי נתוני הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה, שיעור האבטלה בעזה עומד על כ-67% בגילאי 20-24; לשם השוואה בגדה המערבית ישנם 30% אבטלה בפלח הגיל הזה. זהו נתון מבהיל מבחינת חמאס שאומר שרק צעיר אחד מבין שלושה ברצועת עזה, מוצא עבודה. במילים אחרות, חמאס יושב על פצצת זמן מתקתקת שצפויה להתפוצץ על ראשי הארגון או לחלופין, לרוע מזלנו, על ראשה של ישראל.
