הקמת גוש מרכז, פנייה ישירה לציבור "מעל ראשי הפוליטיקאים" ומחשבות על עתיד המדינה, כך מגדירה ציפי לבני את מטרותיה לעתיד הקרוב. הפוליטיקאית שעשתה חיל בליכוד ובקדימה, והתמודדה בבחירות האחרונות יחד עם יצחק הרצוג בראשות המחנה הציוני, סירבה לשתף פעולה עם התפיסה הציבורית ולפיה היא "מדלגת" את דרכה ממפלגה למפלגה, והדגישה כי עקרונותיה לא השתנו לאורך הדרך. "העניין הזה די נמאס לי", הסבירה. "את עמדותיי לא שיניתי מיומי הראשון בפוליטיקה. אמרתי אותן באומץ גם בליכוד, ולכן הקמנו את קדימה של אריק שרון. זה היה המצע, ולכן הוקמה השותפות שהיא המחנה הציוני".
אז הפוליטיקה הסתובבה ולא את?
לא, אלה עמדותיי. אני מאמינה בדרך. הדבר החשוב בעניין זו דרכו של אדם בפוליטיקה, וזה עדיף בעיניי מראש ממשלה שמשנה את עמדותיו כל יום למרות שהוא באותה מפלגה. מפלגות הן הפלטפורמה להשיג יעדים ולהוביל דרך. דרכי לא השתנתה.
ימים ספורים לפני ההתמודדות על ראשות העבודה, סירבה לבני להביע תמיכה במועמד מסוים, אך הבליטה את שמו של יצחק הרצוג כמתמודד שקרא בפומבי להקים גוש מרכז גדול בניסיון לאתגר את נתניהו בבחירות הבאות. "אני מכבדת את כולם, אבל יש לי אג'נדה עבור מדינת ישראל, ועתיד השותפות בינינו תלוי בהחלטות שמפלגת העבודה תקבל ביום שאחרי", הסבירה. "אני עדיין חושבת שצריך להקים גוש, והעומד בראשו ייבחר על ידי הציבור שמאמין בדרך שלנו בפריימריז פתוחים. בוז'י ועמר בר לב תומכים במהלך הזה. האחרים תומכים עדיין במונחים של 'מפלגת העבודה'. נראה מי יסתכל לציבור בעיניים ויגיד שהוא חושב על טובת עצמו".
איך זה יעבוד? הרי יעלון ולפיד לא שם
אני לא מדברת עם פוליטיקאים, אני פונה לציבור. אצור קמפיין משמעותי ולא עוד רעיון וכך ארתום את ההבנה שיש רק שתי דרכים למדינת ישראל: אחת מייצגת את מה שיש היום - סיפוח, קיפוח ונתק עם יהדות ארצות הברית, ודרך נוספת היא מה שאנחנו מייצגים. אני לא עוסקת בגורלי האישי אלא בגורל המדינה. יש חלק ששותפים לזה, כמו הרצוג, ויש מתנגדים. אני יודעת שהציבור יתמוך.
לבני הדגישה כי היא אינה "מחפשת שיריון" בעבודה, אלא "יצירת מפנה לישראל ושימור המחנה הציוני כחלק מגוש רחב יותר". לדבריה, "מה שעשינו בבחירות הקודמות היה טוב אבל צריך להמשיך קדימה. לחזור אחורה, למפלגת העבודה, זה לא מה שמעניין אותי. אני רוצה להמשיך לבחירות הבאות. אני רואה אנשים מיואשים. החיבור של הבחירות הקודמות הרים את כולם, גם את מפלגת העבודה ואת כל המחנה הציוני, ל-24 מנדטים. צריך יותר".
האם ברק יהיה האיש שיאחד?
כן, ולא רק. אני מאוד מקווה שאהוד ברק יבוא, ויבואו עוד אנשים שיושבים על הקווים ולא אוהבים את הפוליטיקה המפלגתית של לרוץ בין סניף לסניף. אני מקווה שהם יגלו גם אחריות להצטרף למהלך הזה.
שנים אחרי שעמדה במוקד קבלת ההחלטות המדינית של ישראל, לבני מסרבת להיפרד מהמונחים האופייניים כל כך למשא ומתן ולא נרתעת לדבר על שלום למרות שהציבור הישראלי מעט התרחק מהז'רגון האופטימי הזה. "זאת לא מילה גסה בעיניי, ולכן לא שיניתי את דרכי בפוליטיקה", הצהירה. "נתניהו לא התרומם לגודל הרגע, הוא עסוק בפוליטיקה הפנימית וההישרדותית למרות ההזדמנות ההיסטורית באמת עם טראמפ והעולם הערבי שרוצה לקדם את היחסים איתנו, ושל פלסטינים שהורידו את הדרישות שלהם. הוא מנסה לברוח ממהלך. התקווה שהוא יעשה משהו מתישהו היא מיותרת".
את ניהלת משא ומתן בשמו עם מולכו. הייתה נקודה שחשבת שאפשר להגיע למשהו?
כן, באפריל 2014 הגענו לנייר הבנות עם האמריקנים שקובע מה יהיה הבסיס למשא ומתן. נתניהו הסכים לא רק לכל משפט, אלא לכל אות שם. הייתה כאן הזדמנות גדולה אבל לצערי קרו שני דברים: הייתה פגישה של אבו מאזן ואובמה. אבו מאזן לא נתן תשובה וכאן אובמה עשה טעות שטראמפ יתקן. אובמה לא הניח את המסמך על השולחן ולא חייב את הצדדים לקבל החלטה. טראמפ יכול היום לתקן את הטעות של אובמה. צריך שיקרה דבר אחד: להפסיק להסתובב במעגלים.
יש סממנים שטראמפ מקבל רגליים קרות
אני מקווה שלא. הוא עצמו ההזדמנות. הוא נדמה לי כנשיא אמריקני שאף אחד לא רוצה להגיד לו לא. זה יהיה מאוד מצער אם הוא ירים ידיים בגלל בעיות פוליטיות. אני מדגישה בכל מקום שלנתניהו אין בעיה פוליטית. אם הוא אומר לא, זה סימן שהוא לא רוצה.
את לא מתחרטת על כך שלא הקמת ממשלה עם 29 המנדטים של קדימה, רק בגלל חצי מיליארד שקל לש"ס?
הסיפור עם ש"ס התפוצץ לא בגלל כסף. הוא התפוצץ כי אמרתי שיש לי סדר עדיפויות. היה אז משא ומתן באנאפוליס וש"ס פשוט הודיעו על הפסקת התהליך למרות שאמרו אחרת בהתחלה. המשמעות הייתה לחתוך באמצע והתייסרתי בזה ואז גיליתי דבר אחד. גיליתי שהם היו סגורים מראש עם נתניהו. התרגשתי בדיעבד לגלות משהו שלא ידעתי. מי שניהל את המשא ומתן בשמם לפני מותו אמר 'תגידו לה שלא היה מצב שהיינו יכולים להרכיב ממשלה. היינו סגורים עם נתניהו, מה שהייתה נותנת לא היה משנה'. את הדברים האלה אמר עו"ד דוד גלס, כך סיפרו לי. אני מודה שגם ברק בראשות מפלגת העבודה לא עשה לי חיים קלים. לא רלבנטי על מה אני כועסת. צריך לחשוב על העתיד.
את הייתה השרה הבכירה הבכירה בליכוד עם מירי רגב. מצאי את ההבדלים.
אני חושבת שמה שהיא עושה לתרבות הישראלית, ההרס והפלגנות בקרב החברה הישראלית הם בלתי נסבלים בעיניי. היא התחילה עם זה בקמפיין הבחירות. היא אמרה: 'בוז'י וציפי הם האשכנזים והמתנשאים שלא רואים אתכם ממטר'. זה מקור החיים שלה וגם של חלק נכבד משרי הליכוד וגם של ראש הממשלה.
לבני התייחסה גם למצבו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, המתמודד מתוך הכלא עם חקירת חשד להדלפת מסמכים מסווגים, והדגישה כי "אין ספק שהוא איננו מהווה סכנה למדינת ישראל. אני חושבת שנעשה לו עוול. זימנתי דיון מיוחד בכנסת כדי שיסבירו לי למה עושים לו את מה שעושים. כשאדע את ההסבר יכול להיות שהתשובה תשתנה, אבל אני מרגישה שנעשה כאן עוול ובאמת די, הוא ריצה את עונשו. אני אומרת את זה מהבטן. יש גם מידת רחמים".
איפה נמצא את ציפי לבני בעוד שנה? באו"ם, בממשלה, בגוש, אולי כותבת ספר?
את כל ההחלטות שלי בחיי הפוליטיים קיבלתי באותו יום. קיבלתי החלטה להיכנס לפוליטיקה ביום כיפור של 1995. הרגשתי שקולי לא נשמע בין אלה שצועקים 'ארץ ישראל השלמה' לבין אלה שצועקים 'מזרח תיכון חדש'. את החלטה על הקמת קדימה קיבלתי בלילה אחד בחווה של שרון. את החלטת הקמת המחנה הציוני קיבלתי בלילה אחד. יש הרבה דברים שיש בהם פער עצום בין הדימוי שלי ובין מי שאני. החלטות אני מקבלת כדי שישראל תלך למקום שאני מאמינה שהוא נכון. מה יהיה בעוד שנה אלוהים גדול. אני מקווה שלבוחרים בבחירות הבאות יהיו שני פתקים מרכזיים כמו שיש בארצות הברית. אין ללכת בין הטיפות.
מירי רגב מסרה בתגובה: "אני לא הולכת לעסוק בציפי לבני כאדם. אני חושבת שמה שהיא עושה לתרבות הפוליטיקה בישראל, ההרס והפלגנות בקרב החברה הישראלית הם בלתי נסבלים בעיניי. היא התחילה עם זה בקמפיין הבחירות שלה עם קדימה, אחרי זה הרסה אותה ועל חורבות השלד הבורסאי הקימה את התנועה, ואז עזבה את התנועה וחברה למחנה הציוני. היא אמרה: 'ביבי הוא האויב ולא ארגוני הטרור'. היא יהירה ומתנשאת שלא רואה את העם שלה ממטר. זה מקור החיים שלה ומה שנשאר מהפוליטיקה שהיא הביאה לישראל".