המתים המהלכים: המתנגדים של פוטין ממשיכים למות במסתוריות

פוליטיקאי בעל השפעה הורעל, עיתונאית בכירה נורתה בראשה, ואוליגרך מפורסם נמצא מת באמבטיה. דבר אחד היה משותף לכולם ולעוד רבים שמצאו את מותם בנסיבות מסתוריות: הם התנגדו לשלטונו של ולדימיר פוטין. סקירה היסטורית על היעלמותם הפתאומית של אויביו של נשיא רוסיה

המוות של העיתונאית האופוזיציונרית הייתה מתנת יום ההולדת שלו. ולדימיר פוטין (צילום: GettyImages)

אנטולי סובצ'ק היה פטרונו של ולדימיר פוטין. הוא פרס את חסותו על קצין הקג"ב שחזק לברית המועצות רגע לפני פירוק המעצמה הסובייטית. במקביל לנפילת הגוש הקומוניסטי, סובצ'ק, הפרופסור הכריזמטי למשפטים, הפך לראש עיריית סנט פטרסבורג הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות - ופוטין שם, לצדו, בלשכת ראש העיר, אוחז בכנפות מעילו של סובצ'ק וממריא איתו בתחילת הדרך שתוביל אותו אל הקרמלין. לימים סובצ'ק מנוצח בבחירות, באות האשמות בשחיתות והוא נמלט לפריז. השנים חולפות, וכשפוטין רב העוצמה כובש את השלטון, הוא מחזיר את פטרונו הגולה לרוסיה. אלא שסובצ'ק יודע יותר מדי, ולעתים סיפוריו על הימים ההם לא בדיוק חופפים לגרסה הרשמית. וכך, בעודו עובד במטה הבחירות של פוטין, התבקש סובצ'ק לטוס בבהילות לקלינינגרד לטפל בבעיה במערכת הבחירות. הוא הגיע לעיר ב-17 בפברואר 2000, מלווה בשני שומרי ראש. לאחר שלושה ימים הוא קיבל התקף לב ומת.

פוטין ניחם בלוויה את אשתו ובתו של המנוח. שני חוקרי מקרי מוות מצאו ממצאים מחשידים, אבל חקירת רצח נפתחה רק אחרי שלושה חודשים – ונסגרה מייד. שני אנשים היו עם סובצ'ק בזמן ההתקף, שמותיהם לא פורסמו מעולם. העיתונאי החוקר ארקדי וקסברג מצא שלשני שומרי ראשו היו תסמינים של הרעלה יחד עם סובצ'ק, אך הם שרדו. פצצה התפוצצה אחר כך במכוניתו של וקסברג. מסוג הדברים שקורים ברוסיה.

אין שום הוכחה שפוטין היה מעורב במותו של סובצ'ק. אין שום הוכחה שמותו של סובצ'ק כלל היה רצח. אבל יש מקריות מעניינת – כל אויביו של פוטין, אמיתיים או מדומים, כל מי שיכול לאיים על השלטון, מי שיש לו מידע רב מדי ויש סכנה שיעביר אותו לגורמים בלתי רצויים, כל אדם כזה ימצא את מותו בדרך זו או אחרת. פעם אחר פעם אנשים נרצחים ולעתים עובר זמן רב עד שמבינים שנרצחו. ברחבי העולם, ממוסקבה עד לונדון. וכל פעם מתברר שהרצח, ההיעלמות או הכליאה – של פוליטיקאים, אילי הון, עיתונאים, מרגלים - משרתים אדם אחד. נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. וכך כאשר אתר החדשות באזפיד פרסם החודש ששירותי הביון הרוסים חיסלו בבריטניה לבדה 14 בני אדם במהלך השנים האחרונות בהוראה ישירה של פוטין, זה נראה לנו טבעי לחלוטין. אפילו מתבקש.

עוד בוואלה!

הישראלי הזה יהיה אלוף העולם במשחק שכולם מדברים עליו?

לכתבה המלאה
האויב הראשון שחוסל? פוטין מנחם את אלמנתו ובתו של סובצ'ק בהלוויתו (צילום: אתר רשמי, Kremlin.ru)

התרבות הפוליטית הזו כמובן לא החלה עם פוטין. היה זה יוזף סטאלין שטבע את הביטוי: "יש איש, יש בעיה. אין איש – אין בעיה". וסטאלין חיסל את כל אויביו. כל מי שעמד ליד ערש המהפיכה הבולשביקית למעט שניים שלושה לא שרדו את ימי שלטון סטאלין. עמיתים למהפיכה, יריבים בכוח – כולם חוסלו. טרוצקי בגרזן קרח במקסיקו סיטי, זינובייב, קמינייב ובוכארין באמצעות משפטי ראווה מתוזמרים היטב. הטיהורים הקיפו את כל המשטר, כל החברה. אחרי מותו של סטאלין הרצחנות הפסיקה. אם מנהיג הודח – חרושצ'וב למשל - הוא הורשה לפרוש.

בימי ילצין החיסולים חזרו – אבל לא בגלל שלטון פרנואידי ורצחני, אלא כתוצאה של שלטון מתפורר. ותיקי קג"ב חברו לברוני פשע שחברו לאוליגרכים מפוקפקים, ואלה יצרו בריתות משתנות ויריבויות קטלניות. כך למשל נרצח ב-1995 מגיש הטלוויזיה, העיתונאי ומנהל רשת ORT ולדיסלב ליסטייב, בכניסה לביתו במוסקבה. המילים "עיתונאי" או "מגיש טלוויזיה" לא עושות עמו צדק: הוא היה אחד האנשים הידועים ביותר ברוסיה, שפמו ומשקפיו היו הסימן המסחרי שלו. בתכנית התחקירים שלו צפו מאה מיליון רוסים והוא נקרא לנהל את רשת השידור המופרטת. מדוע נרצח? אולי כי ניסה לנקות אורוות כלכליות מושחתות, אולי הק.ג.ב. ביקש לרצוח אותו בגלל יכולת ההשפעה שלו על הציבור. עיתונאי חוקר בשם פול קלבניקוב, עורך המהדורה הרוסית של המגזין פורבס טען שבוריס ברזובסקי (עוד נחזור אל השם הזה) עמד מאחורי הרצח. ברזובסקי תבע לדין את פורבס על הוצאת דיבה והם נאלצו להתנצל ולחזור בהם. קלבניקוב עצמו המשיך לחקור רציחות של עיתונאים ברוסיה, ביקש לפרסם ספר בנושא והפך, כמעט כתבתי כמובן, לחלק מהסטטיסטיקה שחקר: בשנת 2004 הוא חוסל.

החזיר את החיסולים לאופנה. ילצין בפגישה עם ממשיך דרכו פוטין (צילום: AP)

בסוף הכל מתנקז לפוליטיקה. הפוליטיקאי החשוב הראשון שחוסל בעידן פוטין היה סרגיי יושנקוב. הוא עמד בראש המפלגה הליברלית, מפלגה שייסד האוליגרך הגולה בוריס ברזובסקי במטרה לקרוא תיגר על פוטין. יושנקוב טען שיש לו מידע שה-FSB, הארגון שירש את הקג"ב ושפוטין עמד בראשו בשלהי נשיאות ילצין, ארגן מסע פיגועים בערי רוסיה בהן נרצחו כ-300 בני אדם. חבר הפרלמנט יושנקוב נרצח באפריל 2003.

מתנגד פוטין החשוב האחרון שחוסל, לפחות בזמן כתיבת שורות אלה, הוא בוריס נמצוב, סגן ראש הממשלה לשעבר ומייס המפלגה הליברלית "איחוד כוחות הימין". נמצוב הפופולארי והכריזמטי נורה בגבו למוות בפברואר 2015. הרצח התרחש במרכז מוסקבה, בגשר הצופה אל הקרמלין, אחד המקומות המאובטחים בעולם. פוטין הבטיח אישית שהאחראים לרצח ייתפסו וייענשו. זה עדיין לא קרה. החקירה התמקדה בשלוש אפשרויות: רצח בידי האסלאם הקיצוני, רצח על רקע המלחמה באוקראינה או רצח שנעשה בידי האופוזיציה, שאותה הנהיג נמצוב, כדי לעורר אי יציבות ברוסיה. רצח על רקע התנגדות לקרמלין לא עלה כאפשרות, כמובן.

מבין שותפיו של נמצוב לניסיונות להדחת פוטין היו השחמטאי הנודע ארי קספרוב שנמלט לחו"ל, המיליארדר מיכאיל חודורקובסקי שנעצר ונכלא בסיביר ובוריס ברזובסקי, האוליגרך הידוע מכולם, אדם שבשלהי כהונת ילצין היה אולי האדם המשפיע ברוסיה והאדם שהיה אחראי מרכזי בהבאת פוטין לקידמת הבמה ולימים היה לאויבו המר שניהל נגדו מערכה מתוקשרת. הוא עבר לחיות בגלות בלונדון, ושם נמצא מת. פסק הדין הרשמי היה התאבדות. כעת טוען אתר באזפיד על סמך הערכות של הביון האמריקני שגם ברזובסקי נרצח בהוראת מוסקבה. בנוסף, המתנגד "האחרון" של פוטין, הבלוגר ועורך הדין אלכסיי נבאלני נשפט גם הוא על העלמות מס וכעת על ארגון הפגנות בלתי חוקיות, ועל כן בהיותו אדם מורשע אינו יכול להתמודד בבחירות מול פוטין. לא שמישהו יכול לנצח את פוטין בבחירות, כולל בחירות חופשיות ונקיות לחלוטין ברוסיה.

נעצר, נשפט, נכלא וברח ללונדון. האויב מספר 1 של פוטין חודורקובסקי בראיון ליעקב אילון, יוני 2017 (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

העיתונאית הידועה ביותר שנרצחה בימי פוטין היא כמובן אנה פוליטקובסקיה, שנרצחה במעלית ביתה במוסקבה ב-2006. התאריך הוא יום הולדתו של פוטין, והבדיחה שנאמרה (גם אם לא בקול רם) היתה שפוטין קיבל את המתנה שהזמין. פוליטקובסקיה היתה מתנגדת חריפה לפוטין, למלחמת צ'צ'ניה ולשיטות המלחמה שנקטה רוסיה במלחמה. צ'צ'נים הואשמו ברצח, לא בלתי סביר, ובכלל בחלק מהרציחות נרמז או נאמר שבוצעו בידי צ'צ'נים שכירי חרב.

עשור מאוחר יותר נמצא מת בדירתו ולדימיר פריבילובסקי, עיתונאי בן 59. אדם לא בריא, בהחלט – חולה סוכרת, אבל גם אדם שפרסם עשרות ספרים על רוסיה, נגד משטר פוטין, נגד הכנסייה המעודדת לאומנות ושנאת זרים. ספרו האחרון נקרא "להוציא להורג את כל הגנבים – הטיהור של פוטין, מי יוצא ומי נשאר". ספר אחר נקרא: "תאגיד – רוסיה והקג"ב בתקופתו של פוטין". לא מתכון לאריכות חיים. עיתונאים אחרים, פעילי זכויות אדם שתיעדו את מלחמת צ'צ'ניה וניסו לחשוף שחיתויות חוסלו אף הם.

נורתה בראש במעלית ביתה. אנה פוליטקובסקיה (צילום: AP, Fyodor Savintsev)

וישנם המרגלים. אלה שנמלטו מרוסיה, לא באהבה, ואלה שנותרו בה. הרצח המפורסם ביותר הוא כמובן הרצח של אלסנדר ליטוויננקו. איש הקג"ב וה-FSB לשעבר, סגן אלוף שהתמחה בפשע המאורגן. בנובמבר 1998, עדיין בזמן כהונת ילצין, מפרסם בוריס ברזובסקי (כן, שוב הוא) המעורב כך נראה בכל, מכתב גלוי בתקשורת. המכתב ממוען לאחד, ולדימיר פוטין, אז ראש ה-FSB במכתב טוען ברזובסקי, הכוח שמאחורי השלטון, בכיר במועצת הביטחון הרוסית שהוא יודע שפוטין ניסה לרצוח אותו (נעשו מספר ניסיונות להתנקש בברזובסקי, בין השאר באמצעות מטען חבלה רב עוצמה. נהגו נהרג, הוא ניצל) המידע הגיע אליו באמצעות ליטוויננקו, שאישר את המידע במסיבת עיתונאים משלו כמה ימים אחר כך. ליטוויננקו נאסר, נמלט וקיבל מקלט מדיני בלונדון, משם הצטרף לטענותיו של יושנקוב המנוח שאכן ה-FSB עמד מאחורי הפיגועים בערי רוסיה ומחה נגד רדיפת מתנגדים והפגיעה בזכויות אדם ברוסיה של פוטין. הוא גם טען שיש חיזוק לטענותיו והחיזוק הוא של מי שהיה סגן ראש שירות הביטחון הרוסי בכבודו ובעצמו, אנטולי טרופימוב, לשעבר בכיר בקג"ב ואדם שלחם בשחיתות והתנגד למלחמת צ'צ'צניה השנייה. אבל, כמה חבל, טרופימוב לא יכול היה לאשר את הדברים כי הוא נרצח עם אישתו במוסקבה במכוניתם באפריל 2005.

ימים ספורים אחרי רצח פוליטקובסקאיה, יצא ליטוויננקו לשתות תה ולאכול סושי בלונדון עם מכר ותיק מהימים ההם ב-FSB, אנדרי לוגובוי. הוא חזר הביתה, חש ברע, שטיפת הקיבה לא הועילה ומצבו הידרדר במהירות. רק בנתיחה אחרי מוות התברר שמה שהרעיל את ליטוויננקו היה חומר בשם פולוניום 210, איזוטופ רדיואקטיבי המיוצר למעשה רק ברוסיה. בריטניה ביקשה להסגיר לידיה את לוגובוי ואדם נוסף, דמיטרי קובטון החשודים ברצח. רוסיה סירבה. לוגובוי אגב היום חבר הפרלמנט הרוסי, הדומא. מי רצה במותו של ליטוויננקו? לדעת בריטניה, ובעצם העולם כולו ההוראה באה מהקרמלין. הקרמלין כמובן מעלה תיזות אחרות – למשל שליאוניד נבזלין, האוליגרך, שותפו של מיכאיל חודורקובסקי שנמלט לישראל הוא שהזמין את החיסול. שלא במקרה נבזלין הוא אדם שהקרמלין מבקש להשחיר, ורוצה מאוד להניח ידיו עליו. איש בעולם לא התייחס ברצינות לטענה שנבזלין מאחורי הרצח.

ברזובסקי היה קוץ בבשרו של פוטין. אמנם הוא איבד את מרבית הונו והשפעתו וגלה ללונדון - אבל גם משם המשיך לעשות צרות. הוא התראיין, בין השאר לח"מ בערוץ הראשון המנוח. בריאיון איתי שב ואמר שינסה להביא להדחתו של פוטין, ובעקבות הריאיון הזה רוסיה שבה וביקשה את הסגרתו מבריטניה בטענה שהוא מנסה להפיל ממשלה דמוקרטית ונבחרת ועליו לעמוד לדין. אחרי התלבטויות הוחלט לא להסגירו. קולו נשמע ברחבי העולם, הוא היה מוכר ועדיין בעל קשרים באוקראינה, ברוסיה, בגיאורגיה והכיר היטב את פוטין. וכך במרץ 2013 נמצא ברזובסקי, פטרונו וידידו של ליטוויננקו, מת בדירתו בלונדון. הפסיקה היתה שהתאבד בתלייה, מכיוון שהיה בדיכאון אחרי שאיבד את מרבית הונו. ייתכן. דוברו של פוטין אמר שלפני מותו ביקש ברזובסקי מפוטין לשוב לרוסיה, והודה בשגיאותיו. שוב, ייתכן. קצת מוזר ששמונה שותפיו ומקורביו של ברזובסקי מתו תוך שנים ספורות ברחבי העולם מסיבות שונות ומשונות – אחד נפל מחלון, אחר קיבל התקף לב. הביון הרוסי התמחה ברעלים שאינם משאירים עקבות והדיאגנוזה במקרים רבים היא התקף לב.

שמונה ממקורביו מתו תוך שנים ספורות מסיבות שונות ומשונות, ואז הוא כביכול התאבד. בוריס ברזובסקי (צילום: רויטרס)

ובאחרונה מתפרסם תחקיר באתר באזפיד, המבוסס על מידע מודיעיני אמריקני. וכוכביו הם, ניחשתם, ברזובסקי וליטוויננקו. לא לבד, היו עוד 12. בהם השותפים לשעבר של ברזובסקי. הסיפורים וגם השיטות חוזרים על עצמם: הנה למשל איש העסקים אלכנסדר פרפיליצ'ני. בשנת 2009 מסר לחוקרים שווייצרים מידע על השערוריות הפיננסיות שבהן היה מעורב ומצא מקלט בבריטניה. הוא חי בבריטניה, אבל ימים ספורים לפני מותו – בהתקף לב, אלא מה, בשנת 2012 הוא טס לפריז לפגישה עם מאהבת. בנתיחה שנערכה רק שלוש שנים אחרי המוות נמצאו בגופתו שרידי רעל בשם גלסמיום. פרפיליצ'ני העביר מידע על שחיתויות בהיקף עצום בקרן ההשקעות הרמיטאז' קפיטל, קרן השקעות אמריקנית שפעלה במוסקבה ממניעים אידיאליסטים: הבעלים, ביל ברודר הוא בנו של מי שהיה מנהיג המפלגה הקומוניסטית בארצות הברית, תואר לא אהוד בזמן מקארתי, בלשון המעטה. רואה החשבון של הקרן, סרגיי מגניצקי חשף גם הוא את השחיתויות. לא של הקרמלין – שחיתויות מקומיות. הוא נכלא ומת בתום שנה בכלא. שלטונות רוסיה הסבירו שמדובר בהתקף לב. אגב, שמו של סרגי מגניצקי שב לכותרות השבוע בעקבות החשיפה על קיומה של פגישה בין עורכת דין המנסה לבטל את העיצומים האמריקנים שהוטלו על בכירים רוסים בעקבות הפרשה, לבין דונלד טראמפ ג'וניור. עדיין לא ברור מה באמת נאמר באותה פגישה

ברודר עצמו נמלט מרוסיה ואחרים אמרו שהוא הוכה למוות. ממשלת מיי חוסמת את החקירה, לא מעבירה מידע לחוקרים, לא מתייחסת למידע שהעבירו האמריקנים לפיו פוטין, בסבירות גבוהה, הורה על חיסול פרפיליצ'ני ואחרים. הממשלה לא רוצה לחזור לימי המתיחות אחרי שהתברר שליטוויננקו נרצח ודיפלומטים גורשו. בריטניה, על סף הברקסיט לא מעוניינת להפסיק את זרימת ההון האוליגרכי והקרמליני (לעתים קשה להבדיל בין השניים) ללונדון.

וישנו גם אולג ארובינקין. גנרל בקג"ב לשעבר, כנראה המקור של איש הביון הבריטי לשעבר כריסטופר סטיל שחיבר את הדו"ח על קשרי טראמפ עם רוסיה. הוא היה מקורב לסטיל, שבדו"ח שלו הופיע רמז שארובינקין הוא המקור למידע. הגנרל נמצא מת במכוניתו במוסקבה. בתחילה נאמר שהוא נרצח, אבל התקשורת הרוסית מייד תיקנה – לא תאמינו, הסיבה למוות היא התקף לב.

האחרון להצטרף לרשימה עד כה הוא אנטון נוסיק, בלוגר יהודי רוסי שכונה אבי האינטרנט הרוסי ותקף גורמים רבים ושונים בהם גם הקרמלין. הוא מת השבוע בגיל 51 בלבד. סיבת המוות הרשמית - התקף לב.

הדברים הגיעו כדי כך שכל מוות של כל רוסי בכיר נחשב אוטומטית לרצח שעליו הורה פוטין, אפילו במקרים שמדובר בבני ברית של פוטין. ההסבר הפשוט – מוות של אנשים מבוגרים, לא בכושר, מהתקף לב - לעתים הוא הנכון. אבל איך אפשר לדעת? פשוט, לדעת הרוסים: הבדיחה המרירה מסבירה שברוסיה אסור להאמין לשום דבר אלא אם הוא הוכחש רשמית על ידי הקרמלין.

פוטין בטקס האשכבה של אנדריי קרלוב, שגריר רוסיה בטורקיה (צילום: רויטרס)

בסופו של דבר, אם צריך לבחור אדם אחד המגלם את תהפוכות רוסיה מדמדומי ברית המועצות עד עתה בוריס ברזובסקי לא יהיה בחירה רעה. הפרופסור למדע שהיה לגדול האוליגרכים, למביא ומוציא בימי ילצין, שביקש להביא דמוקרטיה עם חודורקבוסקי, גלה מארצו, נלחם נגד האדם שהמליך ולבסוף הצטרף לרשימה הארוכה, ארוכה מאד של אויבי פוטין שאינם עוד עימנו. וזו השורה התחתונה: כל יריביו של פוטין אינם. אנשים רבי השפעה ומעמד, מיליארדרים, עיתונאים בכירים, פוליטיקאים ידועים. רובם בבתי הקברות, מיעוטם בכלא או בגלות. מדי פעם מתפרסם עוד תחקיר שאינו משנה דבר, על עוד רצח של מתנגד, על עוד דיכוי של הפגנה, על עוד מעורבות של רוסיה בבחירות בעולם, עוד מתקפת סייבר, או הדלפת מסמכים המסייעים למי שפוטין חפץ ביקרו ופוגעים ביריביו. לא תמיד זה מצליח, כמובן, אבל שיעור ההצלחה מדהים – ניתן לטעון שרוסיה של היום, הענייה יחסית, חלשה צבאית יחסית לארצות הברית משפיעה ורבת עוצמה כמעט כמו ברית המועצות האדירה של פעם. במידה רבה בזכות האסטרטג הטוב בעולם כיום, היושב בקרמלין ומתכנן מאחורי הארשת החתומה שלו את צעדו הבא.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully