פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רק הלוחמים ששירתו עמו - יצילו את דובר "שוברים שתיקה" מאימת הדין

      הודאתו של דין יששכרוף בהכאת פלסטיני במהלך שירותו הצבאי שמה אותו בפני סיכון אמיתי להעמדה לדין. אך דווקא הלוחמים ששירתו תחת פיקודו, אלה שמכנים אותו שקרן, שאומרים שלא היו דברים מעולם, עשויים להתברר כמושיעיו

      רק הלוחמים ששירתו עמו - יצילו את דובר "שוברים שתיקה" מאימת הדין
      עריכת וידאו:ניר חן

      "תפסתי לו בעורף והתחלתי לתת לו ברכיות בחזה ובפנים עד שהוא דימם והיה מעולף", כך תיאר דין יששכרוף, דובר "שוברים שתיקה", את האלימות שהפעיל כשהיה קצין בתפקיד מפקד מחלקה כלפי פלסטיני שנתפס לאחר שיידה אבנים. לפי יששכרוף, אותו פלסטיני לא היווה סכנה לכוח, אלא התנגד פסיבית לעיכובו באזיקים. הוא הסביר כי האלימות שאותה נקט המפקד לעיני מפקד הפלוגה ולעיני חייליו נבעה מהקושי שלו להתמודד עם הסיטואציה.

      מי ששירתו לצדו של יששכרוף טענו בתוקף שאירוע כזה לא התרחש, והעלו לרשת האינטרנט סרטון שבו הם נשמעים טוענים כי הוא משקר. בשבועות האחרונים פנתה שרת המשפטים ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, לחקור את הקצין. "לנוכח החשיבות הרבה שאני רואה בשמירה על שמה הטוב של מדינת ישראל ושל חיילי צה"ל, ראיתי לנכון לפנות אליך כדי שתבדוק את אמיתות המקרה. ככל שיתברר כי יש אמת בפרסומים, הרי שיש לפעול לאלתר למיצוי הדין", כתבה השרה שקד.

      זמן לא רב לאחר מכן פתחה משטרת ישראל בחקירה בהוראת פרקליטות המדינה וחקרה את קצין המילואים. מיד נשמעה הטענה כי החקירה היא תולדה של התערבות פוליטית גסה בנושאים מקצועיים שמצויים בשיקול דעתם הבלעדי של מקבלי ההחלטות בפרקליטות, ושאחרת הקצין לא היה נחקר. עורך הדין מיכאל ספרד, היועץ המשפטי של ארגון "שוברים שתיקה", אמר כי מדובר ב"תופעה מסוכנת מאוד של ניצול הליכי אכיפת חוק לרדיפה של מתנגדים למדיניות הממשלה".

      דובר שוברים שתיקה דין יששכרוף במהלך שירותו הצבאי (צילום מסך , פייסבוק)
      התלונה לא הייתה "נקברת". יששכרוף (צילום: פייסבוק)

      אין להקל ראש בטענה בדבר התערבות פוליטית בנושאים מקצועיים, אפילו אם מדובר רק במראית פני הדברים. זאת משום שלמערכת המשפטית אין דבר חשוב יותר מאמון הציבור בה. אבל אי אפשר לקבל את הטענה כי במקרה שבו לא היה הד ציבורי, התלונה הייתה "נקברת" ולא נחקרת, או את הטענה שהתערבות פוליטית היא שהביאה לפתיחה בחקירה.

      אם יששכרוף היה היום קצין בשירות סדיר הוא היה נחקר במצ"ח, וההודאה שלו בביצוע עבירת אלימות הייתה יכולה להוביל אותו חיש קל אל ספסל הנאשמים, עצור עד תום ההליכים, אלא אם ההודאה הייתה נמצאת שקרית. צריך לזכור שמדובר בתיאור של אלימות קשה מאוד כלפי מישהו שאינו מהווה סיכון, ועוד מצד קצין לעיני חייליו.

      הרשעה בעבירה כזו בבית דין צבאי הייתה גוררת עמה אובדן של דרגות הקצונה ועונש מאסר בפועל. רק לפני שבועות אחדים הורשעו לוחמי נח"ל שסטרו לפלסטיני ונגזרו עליהם עונשי מאסר והורדה בדרגות. הטיפול המשפטי במקרים כאלה חריף, והדברים נכונים גם כשהעבירה מתגלה חודשים ארוכים לאחר התרחשותה, ולא חסרות דוגמאות.

      לעומת זאת, כאשר מדובר בתלונה נגד מי שמשוחרר מצה"ל יותר משנה, הרי שחוק השיפוט הצבאי אינו חל עוד. במקרה שבו מתקבלת תלונה נגד חייל כזה מעבירה הפרקליטות הצבאית את הטיפול בתלונה לפרקליטות האזרחית, והיא מטופלת במשטרה ובפרקליטות האזרחית. איני רואה את הפרקליטות סוגרת תיק שבו קיימות ראיות לאלימות קשה כלפי פלסטיני רק בגלל חלוף הזמן – כל עוד לא חלה התיישנות. נדיר מאוד המקרה שבו בא אדם ומודה בביצוע עבירת אלימות קשה שלוש שנים לאחר ביצועה, אך כשכך קורה איש בפרקליטות לא יתעלם מכך והדברים ייחקרו.

      כיצד תסתיים חקירת הקצין?

      במשפט הישראלי מקובל להתייחס להודאה כאל "מלכת הראיות", מתוך הנחה שאדם אינו מודה סתם בעבירה שלא ביצע. "חוכמת הלב לימדה אותנו, שאין אדם עושה עצמו רשע במקום שהוא צדיק", כתב השופט המנוח מישאל חשין. לכן, הודאתו של יששכרוף במעשה אלימות חמור מעמידה אותו בפני סיכון אמיתי להעמדה לדין.

      דווקא הלוחמים ששירתו תחת פיקודו, אלה שמכנים אותו שקרן, שאומרים שלא היו דברים מעולם, עשויים להתברר כמושיעיו של הקצין. אם ישכנעו הלוחמים בעדויות שימסרו את מקבלי ההחלטות בפרקליטות כי מפקדם לא נקט אלימות ולא נתן "ברכיות", בניגוד להודאתו, הם יפגעו אמנם במהימנותו אך הם גם ימלטו אותו באותה נשימה מאימת הדין.

      הכותב שימש בעבר סנגור הצבאי הראשי