הרשות הפלסטינית וצה"ל מתמודדים לאחרונה עם אתגרים דומים: חמאס, ארגוני הג'יהאד ושלוחות טרור ברחבי העולם. טרור הבודדים שהולם בשנתיים האחרונות ביהודה ושומרון ובירושלים מעסיק גם את מנגנוני הביטחון של אבו-מאזן. פעילות הסיכול והתגובות של צה"ל בשטח פוגעות במרקם החיים הפלסטיני וביציבות הכלכלית, ולכן יש אינטרס פלסטיני ליצור שקט ולמנוע אלימות וטרור.
גורם ביטחוני ישראלי פגש לאחרונה את ד"ר חליל שקאקי, ראש המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות הממוקם ברמאללה. שקאקי נחשב אחד ממובילי הסוקרים של דעת הקהל הפלסטינית, והוא אחיו של פתחי שקאקי, שעמד בראש ארגון הג'יהאד האסלמי הפלסטיני עד לחיסולו במלטה בשנת 1995. במהלך השיחה הוא אמר לגורם הישראלי כי הופתע שישראל לא הטילה סגר וכתרים על שטחי הגדה, "למרות הטרור".
הציפייה ברשות הייתה שישראל תחנוק את האוכלוסייה הפלסטינית ותצמצם בקיצוניות את מאות אלפי היתרי העבודה בישראל, אך עד כה, נראה בשטח שההפך קרה: האינטרסים המשותפים של הרשות הפלסטינית ומדינת ישראל הם שמירה על היציבות הביטחונית, הכלכלית והחברתית, מה שהכריע את הכף בתהליך קבלת ההחלטות. לראייה, תשתיות המים, החשמל והתחבורה עברו שיקום, לצד המשך בניית גדר ההפרדה והרחבת ההתנחלויות.
אך בשונה מהמדיניות שמקדם אבו מאזן בשנה האחרונה בגדה המערבית, הוא נוקט גישה הפוכה כלפי רצועת עזה - ולפי הערכת גורמי ביטחון, הוא מדרדר אותה להסלמה עם ישראל. המטרה הכללית, על פי ההערכה, היא להחזיר לרשות הפלסטינית את דריסת הרגל שאבדה לה ב-2007, כשפעילי חמאס השליכו את אנשי הפת"ח מגגות הבניינים.
ההנהגות בעזה וברמאללה מתכנסות פנימה, מנסות להתחזק ושואפות לבדל עצמן זו מזו. לדברי גורמי ביטחון, התהליך הזה עובר טלטלה בחודשים האחרונים, בהנחיה מפורשת של אבו מאזן שהחליט לקצץ "באופן דרמטי" משכורות של עשרות אלפי פקידים ברצועת עזה, הודיע כי לא יממן את תקצוב החשמל ברצועה ומקפיא פרויקטים נוספים כדי לכפות על ממשלת החמאס תהליך חדש.
לא ברור האם תהליך הבידול בין הרצועה לגדה יתרחב בעקבות הצעדים שמתכנן אבו מאזן, אך הגורמים הישראליים מסבירים כי הצעדים מקשים על ממשלת חמאס להתנהל, ודוחפים אותה למערכה מחודשת נגד ישראל. לדבריהם, ההיסטוריה באזור מלמדת שבכל פעם שיש מצוקה ברצועת עזה, ישראל מסומנת כאשמה העיקרית וככתובת להתנפצות ולפריקת זעם באמצעות מתקפות צבאיות.
במערכת הביטחון מעריכים כי אבו מאזן, שנחל כישלונות מתמשכים באו"ם, שב לאסטרטגיה ששימשה אותו בעבר: גיבוי ותמיכה בזירה הבינלאומית. ב-2013, כשהבין שהשיטה של ראש הממשלה דאז סלאם פיאד לפתח ולשכלל את הלגיטימציה והגיבוי מחו"ל, עלולה לפגוע במעמדו הפוליטי ובעתידו המדיני, הוא הדיח אותו. לדברי גורמי הביטחון, אבו מאזן עשה "העתק הדבק" לשיטת פיאד ואף העצים אותה.
על הלגיטימיות שלו בעולם שומר אבו מאזן מכל משמר, ולא בכדי הגיע להלוויה של שמעון פרס - למרות הביקורת החריפה מבית. הוא הבין שהיעדרות מאירוע כזה עלולה לפגוע בתמיכה שהוא זוכה לה מחוץ לגבולות הרשות, בעוד שראש מנגנוני הביטחון הפלסטיניים מאג'ד פארס ביים תאונת דרכים כדי להימנע מהגעה. בנוסף, נועד אבו מאזן לאחרונה עם ראשי מדינות, ובראשן הגעתו לבית הלבן לפגישה עם הנשיא דונלד טראמפ.
בשלב זה, עסוקה ישראל במציאת "פתרון קסם": מצד אחד לא לשמש משענת לחמאס שנחבט על ידי אבו מאזן, ולא לממן את החשמל לרצועה בזמן שכספי המסים שחמאס גובה משמשים להתעצמות הזרוע הצבאית של - ומנגד למנוע משבר כלכלי והומניטרי בעזה, שעלול להביא להתפרצות אלימה כבר הקיץ ולסלול את הדרך הקצרה למבצע נוסף ברצועה.
