(בווידאו: שלום בריאיון מהכלא לאולפן וואלה! NEWS, פברואר 2016)
עובדיה שלום, שהורשע ברצח עו"ד שמואל לוינסון וריצה עונש כבר 22 שנים בכלא, הגיע היום (שני) לבית המשפט העליון לדיון בבקשתו למשפט חוזר. "תמיד נאמר: 'חיים ומוות ביד הלשון'. כנראה שבעידן הנוכחי זה תרתי משמע. ניסיתי להונות את המשטרה כדי לברוח מהם, אבל מה שקרה, לצערי הרב, זה שגרמתי למפלתי", אמר שלום, המיוצג על ידי הסנגור הארצי יואב ספיר.
"היום, אחרי 22 שנים, אני אדם שונה. אני מבין את הטעויות שלי. הייתי אדם לא שפוי שחי בתוך קרימינליות ובתוך סמים, החיים שלי היו במערבולת, לא הבחנתי בין טוב לרע. כל מה שעניין אותי זה חופש ולברוח מהמשטרה והדברים הידרדרו והגעתי למאסר עולם", המשיך שלום. "היום אני חולה לב וזמני שאול. הרופאים נתנו לי עד 17 חודש והיום אני חי כבר שלוש שנים. יצרתי משפחה יש מאין במאסר, שלוש בנות ורעיה, ואני רוצה להתאחד איתן. הציעו לי בעבר להודות ולקבל שליש וסירבתי בתוקף כי אני לא הרוצח". בפנייה לשופט סלים ג'וברן אמר שלום: "אדוני, היום הובאו בפניך ראיות DNA שאני לא יכול להיות הרוצח. אני מבקש מאדוני, תעשה צדק, בבקשה".
על שלום נגזר מאסר עולם בגין רצח עו"ד לוינסון ומאז הוא טוען לחפותו. לאחר תהליך ארוך ורצוף קשיים, הגישה הסניגוריה הציבורית שבראשה עומד עו"ד ספיר, בקשה למשפט חוזר. במסגרת הבקשה מציגה הסניגוריה 43 ראיות חדשות, שיעקרן ממצאי בדיקות DNA שבוצעו במוצגים מזירת העבירה במעבדה בארצות הברית המוכיחים כי על אף אחד מהמוצגים שנבדקו לא אותר DNA של שלום עובדיה. מנגד, על סדרת מוצגים נמצא DNA של אדם אלמוני, שאיננו שלום, לוינסון או מי מבני משפחתו.
עוד בוואלה! NEWS:
לוינסון, יו"ר האגודה לזכויות האזרח, נרצח ב-2 באוגוסט 1994 בביתו שבירושלים לאחר שהגיע לביתו שבשכונת רחביה, והפתיע פורץ שהיה בבית. במקום התפתח מאבק ובמהלכו ירה הפורץ בעו"ד לוינסון ונמלט. לאחר הרצח החלה המשטרה לעצור את החשודים המידיים נרקומנים ועברייני רכוש שהיו מוכרים לה, שפעלו בעת ההיא בירושלים. בתוך כך, במסגרת החקירות גורמים שונים קשרו עצמם לחשדות ואחד מהם ששוחרר לבסוף אף שהודה במשך תקופה ארוכה במעורבותו ברצח עם שותפים.
כחצי שנה לאחר הרצח נעצר שלום, שהיה מוכר למשטרה כנרקומן וכעבריין רכוש. בחקירתו, שנמשכה כמה חודשים, מסר סדרת גרסאות. בשלב מסוים מסר אמירות מפלילות והציב עצמו בזירת הרצח יחד עם שותף, שלדבריו היה זה שירה בלוינסון למוות. גרסאות מפלילות אלו הובילו להגשת כתב אישום ולניהול משפט שבתומו הורשע שלום בדעת רוב כמבצעו היחיד של הרצח. במשפטו טען שלום כי סיבך את עצמו לשווא, משום שניסה להגיע להסכם עם התביעה במסגרת תיק אחר שעניינו עבירות רכוש, אולם בית המשפט דחה את טענותיו. שופט בית המשפט המחוזי דאז, השופט משה גל, סבר בדעת מיעוט כי יש לזכות את שלום.
בהמשך ערער על הרשעתו לבית המשפט העליון, אולם ערעורו נדחה. לאחר דחיית הערעור פנה שלום לסניגוריה הציבורית בבקשה שתבחן אפשרות להגשת בקשה למשפט חוזר. הסניגוריה הציבורית סברה כי יש לבצע בדיקות במוצגים מזירת העבירה, שחלקם כלל לא נבדק במהלך המשפט. בין מוצגים אלה היה גרב ניילון עם חורים לעיניים ששימש את הרוצח כמסכה ונותר בזירת הפשע.
במשך שבע שנים סירבה הפרקליטות לאפשר לסניגוריה הציבורית לבצע את הבדיקות, בין היתר משום שלדבריה הן עלולות לפגוע בבני משפחתו של לוינסון. לאחר שהסניגוריה הגישה לבג"ץ עתירה עקרונית ובה דרשה לקבל לידיה את המוצגים, התברר כי אלמנתו של לוינסון כלל אינה מתנגדת לביצוע הבדיקות. בעקבות כך, ניתן פסק דין שאפשר לסניגוריה לקבל לידיה את המוצגים ולשלוח אותם לבדיקות מעבדה בארצות הברית. ואולם, מאוחר יותר התברר כי לא ניתן לאתר את גרב הניילון.
על כן נשלחו מוצגים אחרים מזירת הרצח, שעליהם הסכימו הסניגוריה והפרקליטות. חוות הדעת מהמעבדה שללו באופן חד משמעי את האפשרות לפיה DNA של שלום נמצא על גבי המוצגים שנבדקו ושנאספו מזירת הרצח, זאת למרות שהתנהל מאבק אלים בין לוינסון לרוצחו. עוד העלו הבדיקות, כי על מוצגים אחדים נמצאו פרופילי DNA אלמוניים, ושללו את האפשרות שהם שייכים ללוינסון. כך למשל, על גבי אחד המוצגים נמצאו כתמי דם שבמהלך החקירה כלל לא נבדקו. בבדיקת מוצג זה נמצאה תערובת DNA של שני אנשים, שאינם לוינסון, אחד מבני משפחתו או עובדיה שלום.
בדיקות ה-DNA מצטרפות לראיות מדעיות אחרות שהיו ידועות במשפט, שגם במהלכו לא נמצא כל קשר פורנזי בין זירת העבירה ובין שלום. כך למשל, הרוצח נמלט מחלון הבית והותיר אחריו טביעת נעל טביעה זו לא התאימה לנעליו של שלום. בתוך מסכה מגרב ניילון שחבש הרוצח, ונמצאה בזירה, אותרו שערות אדם שנבדקו ונמצא כי הן אינן של שלום; בזירה נמצאו 13 טביעות אצבע, וגם אף אחת מהן אינה שייכת שלום.
בבקשתה למשפט חוזר, מצביעה הסניגוריה על פגם חמור שאירע לטענתה בשלב לא ידוע בחקירה, כאשר שני מוצגים מרכזיים בתיק בהם המסכה שבה כיסה הרוצח את פניו אבדו לרשויות, והסבו לשלום נזק ראייתי אדיר. לדברי הסניגוריה, אילו הייתה המסכה קיימת כיום, היא הייתה יכולה להוביל לרוצחו האמתי של עו"ד לוינסון. אבדן המוצגים התרחש בניגוד להוראות החוק המחייבות כי בתיקי רצח המוצגים יישמרו לצמיתות וחרף העובדה כי בתיק זה התובע בעצמו מצא לנכון להודיע למשטרה, בצעד נדיר, כי יש לשמור את המוצגים נוכח קיומה של טענת חפות.
הסניגוריה הציבורית ערכה בדיקות נוספות שנועדו לסייע בהבנת המניעים שגרמו לשלום למסור גרסה המערבת אותו בביצוע הרצח. בתוך כך, נמצאו ראיות ברורות לכך שבמהלך החקירה היה שלום במצב פיזי ונפשי קשה עקב תסמיני גמילה מסמים. בדיקה שערכה הסניגוריה הציבורית בנושא העלתה ראיות דרמטיות שלא הוצגו במשפט המלמדות כי במהלך החקירה צרך שלום סמים קשים שהוברחו לבית המעצר, ובמצבים שבהם מנת הסם לא הייתה זמינה נקלע לתסמיני גמילה קשים.
ראיות חדשות נוספות שנמצאו כוללות יומן מרפאת בית המעצר, שמוכיח כי שלום טופל על בסיס יומי ופעמיים אף הובהל לבית המעצר צוות ניידת טיפול נמרץ. בעבר פסק בית המשפט העליון במקרים שהתעוררו בעבר כי השפעה של סמים קשים עשויה לערער את שיקול דעתו של אדם המצוי בחקירה ולהביאו לידי מסירת הודאת שווא.
עוד מפרטת הסניגוריה הציבורית בבקשתה שורה ארוכה של מסמכים לפיהם פרטים שמסר שלום באמירותיו המפלילות, שבעבר התייחסו אליהם כאל "פרטים מוכמנים" שאמורים היו להיות בידיעת הרוצח בלבד, הם פרטים שפורסמו ברבים וידיעתם הייתה יסוד חשוב בהרשעתו של שלום. התביעה מצדה טוענת כי מרבית הראיות אינן חדשות וכי היו ידועות גם לבית המשפט המחוזי. עוד טוענת התביעה כי אינה חולקת על ממצאי ה-DNA אולם אלה בעלות משקל סגולי נמוך לעניין ההרשעה, משום שייתכן שה-DNA הזר שייך לאחד השוטרים.