בשבועות האחרונים קורה דבר מעניין בבחירות המקדימות במפלגת העבודה; יש מלחמה עיקשת על מיהו ומהו סוציאל דמוקרט, ויותר מזה - ישנה מגמה מדאיגה שבה חברים לשיח החשוב הזה עושים ככל שביכולתם לבטל את הגדרתו של המועמד אבי גבאי ככזה, לעיתים בטהרנות משוועת.
אבי גבאי הוא המועמד היחידי לראשות מפלגת העבודה שהציג תוכנית כלכלית חברתית, מפורטת וישימה. יש שיטענו כי לא כל הסעיפים שבה תואמים לחלוטין את עקרונות הסוציאל-דמוקרטיה, אך ניתן לומר בבירור: מדובר בתוכנית טובה שיש בה סעיפים אמיצים וכזו שניתן ליצוק בה תוכן נוסף ולהרחיב אותה אף יותר.
כסוציאל דמוקרטית אדוקה, בעצמי הועשרתי מחלק מההצעות ואני גם רואה בהן בשורה לשיח שלנו; גבאי מדבר על הפרדה בין רפואה ציבורית לפרטית, חיסול ההעסקה הקבלנית, הגדלת קצבאות הזקנה, ביטול התור לדיור ציבורי ובניית 300 אלף דירות ציבוריות, החזרת אזורי העדיפות הלאומית ליישובים חלשים בתוך הקו הירוק ועוד. מדובר על מודל שבו המדינה לוקחת אחריות על חיי האזרחים ונותנת להם שירותים ציבוריים מצוינים בחינוך, בבריאות, בדיור וכן הלאה.
התכנית הכלכלית-חברתית של גבאי משקפת הבטחה וחוזה בין הבוחר למועמד. דבר שבפני עצמו ראוי להערכה ולא לקיטונות ואש מדירה. מועמד שרואה בחזון שלנו יותר מהצהרות פומפוזיות, אלא כמסמך ברור ומשתף. הצעה לשותפות.
המפתיע עוד יותר הוא, שכששואלים חלק מהסוציאל דמוקרטים מה עשה המועמד עמיר פרץ בעשור האחרון, מאז כיפת ברזל, אין כל תשובה והתחמקות לא נוחה מורגשת. אני כבר לא מדברת על ההחלטות הפוליטיות הסותרות במפלגה ומחוצה לה, אלא על העשייה עצמה, על האיש ומעשיו למען הציבור יותר מעשור - בעצם, לא ראינו שום עשיה פרלמנטרית שיוצרת למען הציבור ולמען חיזוק הסוציאל דמוקרטיה בישראל.
מתי הוא נלחם עבור סוגיה עכשווית? ייצר לובי לחקיקה, עבר משרד משרד, עיתונאי עיתונאי? מתי הוא העלה על סדר היום נושא שאילולא, הוא לא היה עולה? הרי אילן גילאון עשה היסטוריה עם השיח הציבורי לשכר מינימום לנכים, ושלי יחימוביץ עם מאבק הגז ושכר הבכירים במשק, יוסי יונה פועל ללא לאות למען ביטול ועדות הקבלה והפינויים בשכונות, ודב חנין לשכר המינימום עבור כולנו וכנ"ל במאבק הגז. סוציאליסטים באופוזיציה עושים נפלאות ובדרך חתחתים קשה למען הציבור.
מה יש לסוציאל דמוקרט, המבטיח משנות ה-80' להציע בשנת 2017? ולמה אין שיח נוקב על אופציות נוספות למימוש החזון הסוציאל דמוקרטי, ללקיחת אחריות של המדינה לשירותים עבור האזרחים כאן?
הציניות של המבקרים גבוהה יותר משל הפוליטיקאים עצמם כקבוצה אידאולוגית אנחנו חייבים לאתגר את השיח הזה, לבחון עוד אפשרויות למימושו, ובטח ובטח לחבק את הרצון של פוליטיקאים לקחת בו חלק ולשאוב ממנו רעיונות.
הכותבת הינה פעילה במפלגת העבודה, חברת מזכירות חוג יסו"ד [ישראל סוציאל דמוקרטית] וחברת הנהגת ארגון כוח לעובדים.