נושאים חמים

דאעש פשיסטים, טראמפ נגד ישראל: ריאיון מיוחד עם ברנאר-אנרי לוי

לוי מעורב בזירה הציבורית בצרפת, אולם ההון שירש מאביו והציונות שהוא דובק בה הפכו אותו לאחד מהאינטלקטואלים השנויים במחלוקת במדינה. בשיחה עם וואלה! NEWS, הוא מדבר על האנטישמיות, הבחירות לנשיאות ותפקידה של הקהילה המוסלמית במאבק בטרור

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
ברנאר הנרי לוי בבר אילן, מאי 2017 (מערכת וואלה! NEWS , חן דמרי)
"האסלאם הרדיקלי הוא פשיסטי". לוי (צילום: חן דמרי)

"האסלאם הרדיקלי הוא פשיסטי, כמובן שהוא פשיסטי" – כך הצהיר האינטלקטואל הצרפתי ברנאר-אנרי לוי, בשיחה עם וואלה! NEWS. לוי גורס באופן נחרץ כי הקהילה המוסלמית במדינתו לא עושה די על מנת להיאבק בטוטליטריזם של האסלאם הרדיקלי ובדכאנותו. בריאיון מיוחד במהלך ביקורו בארץ, סיפר לוי על האנטישמיות בצרפת, על המאבק בטרור ועל הנשיאים החדשים בבית הלבן ובארמון האליזה.

לוי הוא כיום אחד האינטלקטואלים הבולטים במדינה שנותנת את הכבוד הרב ביותר לאינטלקטואלים. מכאן, כמובן שהוא מוערך - ונתון לביקורת עזה, שלא לאמר שנוא. הוא מעורב בזירה הפוליטית, התקשורתית והציבורית, כותב ספרים, מביים סרטים, מופיע ללא סוף - ונוסף לכל הוא יהודי, תומך ישראל, ציוני, ומולטי מיליונר שירש הון מאביו. לא בדיוק הביוגרפיה הגורמת לאנשים לחבב אותך, ודאי לא בצרפת.

ברנאר הנרי לוי בבר אילן, מאי 2017 (מערכת וואלה! NEWS , חן דמרי)
הביוגרפיה לא עוזרת לאהבה הציבורית. לוי (צילום: חן דמרי)

ביקורו בארץ היה עבור לוי רגע של אופטימיות - לא לגבי האסלאם דווקא, אך הוא הגיע לקבל תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בר אילן והציג את סרטו החדש. זאת, בצל התוצאות המעודדות, עבורו, של מערכת הבחירות בצרפת שהסתיימה זה עתה בניצחונו של המועמד לנשיאות שבו תמך, עמנואל מקרון.

יריבתו של מקרון, מנהיגת הימין הקיצוני מארין לה פן, העלתה במהלך מערכת הבחירות נקודה חשובה - שאלת הזהות. בעולם גלובלי ופתוח, מה הופך אדם לצרפתי? לדברי לוי, נאמנות לחוק ולחוקה הצרפתית. אולם גם לגרמניה ולארצות הברית, למשל, יש חוקה. "התרבות" היא תשובתו הבאה של לוי. אולם נראה שלא כל מצביע צרפתי מעביר את ערביו בקריאת כתביהם של פרוסט ורסין, או בהאזנה למוזיקה של ברליוז וסן סנס. זהות, הזדהות, הן כנראה דבר חמקמק יותר, רגשי יותר.

"לפני כמה שבועות הייתי פסימי", הוסיף לוי, וממהר להוסיף, "כעת יש תקווה", לאחר בחירתו של מקרון. לוי גורס כי ניתן לעצור את גל הפופוליזם שחשבנו שישטוף את העולם, עם יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי ובחירתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. אירופה, לדברי לוי, היא זו שבולמת את אותו הגל. "חשתי הקלה ושמחה", הוא משחזר את ליל הבחירות. "נשיא צעיר, שאפתני, מוכשר, מבריק. לא בטוח שיצליח, כמובן, אבל יש סיכוי".

עמנואל מקרון אמר בטקס השבעתו בארמון האליזה כי "האזרחים רוצים מדינה חזקה ושווה יותר" (רויטרס)
"עכשיו יש תקווה". מקרון (צילום: רויטרס)

להערכתו של לוי, "זה אפשרי" שצרפת תגלוש למה שמתואר בספר "כניעה" של מישל וולבק, שבו צרפת מנוונת, חילונית וחסרת מצפן מוסרי מחבקת לבסוף אמונה לוהטת, קנאית, אידיאולוגית - האסלאם. "בהחלט ייתכן שנראה את זניחת ערכי המערב לטובת ריפיון מוסרי", טען. "הרי זה כבר קרה בהיסטוריה. אולי לטובת האסלאם, אולי לטובת פוטין - הרי טיעוני פוטין כבר משכנעים את הימין הקיצוני בכל מדינה, אין מדינות חסינות".

"אי אפשר לתאר את צרפת ללא היהודים"

לדברי לוי, "האנטישמיות עדיין חזקה בצרפת, עדיין מושרשת". הוא סיפר כי "לפני כעשור היה משאל בצרפת מי המדינות מחרחרות המלחמה הגרועות בעולם - ישראל הייתה במקום הראשון - והתחרות היתה קשה, איראן, קוריאה הצפונית". הוא עוד טען כי "צרפת הייתה צריכה להבין טוב יותר את ישראל אחרי פיגועי הטרור הקשים האחרונים, ב'שרלי הבדו' ו'היפר כשר' בפריז, בטולוז, במועדון בטקלאן, בניס - אבל זה לא קרה".

עם זאת, הוא הבהיר ללא היסוס כי "ודאי" שצרפת היא עדיין בית ליהודים. "אי אפשר לתאר את צרפת ללא היהודים, שנתנו לה כה הרבה", הסביר. "בית רוטשילד ורנה קאסן, רומן גארי וסוטין ומי לא. הם יודעים, מרגישים שצרפת היא ביתם. הם יודעים כמה תרמו לה". לוי לא מתעלם, באי נעימות קלה, מההשוואה ליהודי גרמניה ואוסטריה שחשו בשעתו בדיוק כך - שזה ביתם, והם ידעו כמה העניקו למדינה שבה ישבו - אך מדגיש את צרפת של החופש, השיוויון והאחווה שבה הוא מאמין בלהט.

פינוי פצועים מחוץ לאולם המופעים "בטקלן", פריז, 13 בנובמבר 2015 (רויטרס)
"צרפת הייתה צריכה להבין טוב יותר את ישראל". זירת המתקפה בבטקלאן (צילום: רויטרס)

לוי מסמן הבדל בין הבורקה המוסלמית, שללבישתה בציבור הוא מתנגד נחרצות, לכיפה היהודית, שהפכה גם היא למטרה במערכת הבחירות האחרונות, בין היתר מצדה של לה פן, שביקשה להסיר את כל הסממנים הדתיים מהזירה הציבורית. "הבורקה מסמלת פוליטיקה דכאנית וטוטליטרית", טען בתוקף. "כיפה היא סמל דתי, בורקה היא סמל פוליטי דכאני".

לדבריו, המוסלמים בצרפת "לא מתנערים מספיק מהאסלאם הרדיקלי, לא מרחיקים עצמם ממנו". הוא טען כי "אין הפגנות סוערות כמו בבריטניה אחרי פיגוע. אין קריאות 'לא בשמי'. זה קרב קולקטיבי. זו מלחמת ערכים". לוי נמנע מהביטוי "מלחמת ציביליזציות", אך דובק ב"מלחמת ערכים".

יתרה מזאת, הוא אופטימי - או שמא יש לומר מפוכח: הוא רואה אסלאם מתון, אצל הכורדים, בבוסניה, במרוקו. צריך להילחם בטרור, במחולליו, במחבקיו, וראשית כול - להביס את דאעש, להמחיש שהחליפות אינה בלתי מנוצחת. "ראיתי אותם נמלטים משדה הקרב", סיפר לוי, שהכין סרט על הלוחמים הכורדים נגד "המדינה האסלאמית". לדבריו, "הם פחדנים וחשוב שהעולם יראה את זה".

לוחמי "דאעש" במצעד צבאי בעיר רקה בצפון-מזרח סוריה – יוני 2014 (רויטרס)
"הם פחדנים וחשוב שהעולם יראה את זה". לוחמי דאעש בסוריה (צילום: רויטרס)

לוי סופג על ביקורת מהחוגים "הנאורים" על בסיס יומי, אולי בראש ובראשונה עקב תמיכתו החד-משמעית בישראל. לא שאין לו ביקורת על ההנהגה הישראלית - בהחלט יש לו - אולם גם לגבי האפשרות לשלום, הוא מתנודד בין פסימיות לאופטימיות, וחוזר לבסוף לאופטימיות. "חודש לפני ביקור סאדאת לא הייתי מאמין שזה אפשרי", הזכיר. "צריך מנהיגות אמיצה, פורצת דרך משני הצדדים, וצריך סיוע".

טראמפ? "לא", פסק לוי. הוא הבהיר כי "זו לא רק עסקת נדל"ן, צריך חוש היסטורי, ואין לו כזה". "והוא גם לא...", לוי חיפש לרגע את הניסוח המדויק, ומצא אותו: "הוא לא אוהב ישראל". הוא שב ואמר בעברית: "לא אוהב ישראל".